אחריות משפטית של רופאי שיניים ברשלנות רפואית

(ראה ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' יובל הרישנו ואח') אין חולק בנושא חובות הזהירות המוטלות על רופא שיניים כלפי מטופליו : "פסיקת בית המשפט העליון הכירה בכך כי קיימת חובת זהירות מושגית של רופא כלפי חולה שבטיפולו.., ברוב המכריע של המקרים קיימת חובת זהירות קונקרטית בין הרופא לחולה .ודאי שרופא יכול לצפות נזק עקב כל טפול רפואי, מנקודת מבטה של המדיניות המשפטית ומבחינה נורמאטיבית הוא צריך לצפות את הנזק " (רשלנות רפואית דר עדי עזר- ד"ר אילנה נירנברג עמוד 283) מרגע שרופא החל במתן טפול רפואי - קיימת חובת הזהירות כלפי החולה .

לגישת פרופ' אנייס, האמור מראה על תעוד לקוי אשר מביא לחוסר אפשרות לבחון את איכות, מהות וסדר הטיפול, שכן לא ידוע : מתי הוצאו השתלים , מתי הוסר הגשר הקבוע מתי בוצע גשר זמני וכיוצ"ב. המומחה העמיד את נכותה הרפואית של התובעת בשיעור 30% נכות צמיתה בגין פגיעה עצבית קשה, שכן לדבריו ישנו מרכיב ברור, לגשיתו מדובר בכאב עיצבי על רקע פגיעה בעצב מנטלי שהוא סעיף של העצב החמשי הטריגמיונוס האחראי לתחושה של הפנים ושל אזורים נוספים בקדמת הראש, ולתנועות לעיסה, נשיכה ובליעה.

...

לאחר בחינת הנתונים אשר הוצגו על ידי הצדדים, סבורני כי הואיל ושכרה הממוצע היה קרוב לשכר מינימום עת הפסיקה עבדותה בשנת 2009, ובשים לב למסמך ד"ר גרינר המתעד על קשייה בעבודה עם קהל (בין אם בשל קושי נפשי ובין אם בשל הירידה בשמיעה), מצאתי להעמיד נזקה של התובעת לעבר בהיקף של 1,100 ₪ לחודש (מחצית הפער בין שכרה עד 2010 לשכרה הממוצע מאז, ממודד ובמעוגל), כמשקף איזון בין העובדה כי אני סבור שאכן כושרה של התובעת לעבוד נפגע, לעובדה כי לא ניתן לקשור את כל מצבה הנפשי דווקא לטיפול אשר הוענק על ידי הנתבע.

בכל הנוגע לתשלומים אשר בוצעו על ידי קרן מקפת, שוכנעתי לאחר שמיעת דברי נציג קרן מקפת, כי התשלומים המבוצעים אינם תגמולי פנסיה אלא הלוואה מובטחת, ולקרן אין זכות חזרה לנתבע, ובהתאם לדעתי אין הצדקה לנכות כל תשלום בהקשר זה. בכל הנוגע לתגמולי הביטוח הלאומי, מתעוררת בעיה לאור עירוב הנכות, מקום שהתשלומים המוענקים לתובעת על ידי המוסד לביטוח לאומי, כוללים נכויות אשר אין להן כל רלוונטיות למחלוקת שבין הצדדים.

חוות הדעת האקטוארית אשר צורפה על ידי הנתבע, מציינת כי נכון למועד עריכת חווה"ד שווי תגמולי מל"ל 283,632 ₪ (השפעת המדד מאז 9/2015 הינה מינורית ונבלעת בשערוך תשלומי עבר אשר לגישתי מיותר), כאשר לפה ההלכה אשר נקבעה בעניין פרלה עמר (ע"א 3953/01), סה"כ הנכות הרפואית המשוקללת – 70%, ואני מקבל את תחשיב התובעת כי הניכוי ראוי לעמוד על סך 195,706 ₪.

אין מחלוקת כי רשת המרפאות אוסקל הייתה במועדים הרלוואנטיים בבעלותו של איגור ברונשטיין (להלן: "איגור"), אשר כבר עתה יצוין כי אינו רופא שיניים בהשכלתו, לא נתבע כבעל דין בהליך ואף לא זומן על ידי מי מהצדדים למתן עדות בתובענה זו. הוא הדין לגבי הרשת עצמה, אשר הגם שהנה אישיות משפטית נפרדת (חברה בע"מ), לא נתבעה במסגרת תביעה זו. התביעה מופנית כנגד הנתבע 1 בלבד, שהיה אחד מרופאי השיניים שעבד ברשת, ובתקופה מסוימת היה "רופא אחראי" של אחד מסניפיה כפי שיבואר בהמשך.

כאשר נישאל התובע בנוגע לנסיבות קבלת המסמך לידיו ולאיזו מטרה, השיב: " אני קבלתי את המסמך הזה מהרופא, יש הוראות אחרי השתלה אתה צריך לפעול לפי ההוראות של הרופא, כדי שלא תיגרום נזק, ככה הסבירו לי, וכנראה בשביל שהרופא יהיה בטוח שעדכן אותי על הדברים האלו הוא הביא לי את המסמך הזה עכשיו אני זוכר." ( פרוטוקול, עמ' 10).

האם חלה על הנתבע אשר שימש "רופא אחראי" במרפאה למשך שנתיים, חובה לשמור את הרשומות הרפואיות למשך עשור לאחר שסיים עבודתו במרפאה? טענה נוספת אותה מעלה התובע המופנית כנגד הנתבע הינה כי מאחר וזה האחרון שימש כרופא אחראי במרפאה, הוא נידרש לשמור על כל הרשומות הרפואיות של המרפאה, והתרשל בכך שלא עשה כן, דבר שגרם לתובע לנזק ראייתי.

מלבד העובדה כי אין דרישה כזו אפילו של הרגולטור האמון על הנושא (משרד הבריאות), אין זה סביר כי רופא שיניים בכובעו "כרופא אחראי" במרפאה, על כל החובות הנגזרות מהגדרת תפקיד זה, יידרש לשמור באמתחתו באופן אישי מסמכים רפואיים של כל מטופלי המרפאה, שנים רבות לאחר שעזב את המרפאה ואת התפקיד, כאשר אין חולק כי המרפאה בה שימש כרופא אחראי בתקופה של שנתיים, מעולם לא הייתה בבעלותו או בהנהלתו.

...

ב) התביעה הוגשה ביום 30/8/2020 בעוד שלראיות התביעה צורפו אסמכתאות על טיפולים שבוצעו בשנים 2012-2013 בלבד, ללא כל קצה ראיה לטענה לפיה התובע המשיך לעבור טיפולים במרפאה עד שנת 2015 כנטען על ידו, ומשכך ובחלוף למעלה משבע שנים בהתייחס לשנים 2012-2013, התביעה התיישנה ודינה להידחות גם מהטעם הזה.

בנסיבות אלו, באתי למסקנה כי לא התקיימו בעניינו של התובע התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה הנוהגת בכל הנוגע לתחולת כלל "הגילוי המאוחר", אשר יש בכוחו להאריך את תקופת ההתיישנות.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להוכיח את היריבות מול הנתבע דנן וגם אילו היה צולח להרים את נטל השכנוע בעניין זה, עדיין דין התביעה להידחות מחמת התיישנות ושיהוי ניכר.

לאור המסקנות אליהן הגעתי לעיל, הריני לקבוע כי דין התביעה להידחות.

ביום 27.2.2018 הגיש התובע תובענה זו כנגד נתבעים 1 ו- 2, ובה בקשה לשורת סעדים, לכסוי נזקיו המיוחדים והכלליים, בעקבות הטיפול הרפואי הרשלני, לטענתו שניתן לו. ביום 7.8.19, לאחר שנמצאה רשומה רפואית חלקית ממרפאת תדהר, ובה מתועדים שמות הרופאים המטפלים, אושרה בקשת התובע לתיקון כתב תביעה והוספת נתבעים 3 ו-4, וכן את נתבעות 5 ו-6, שהתובע סבר כי ביטחו את נתבעים 3 ו-4 בביטוח אחריות מקצועית תקף.

ראו גם, פסק דין שלאחר חקיקת חוק זכויות החולה, ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק פ"ד נו(1) 551, מפי כב' השופט ריבלין: "ואולם, כאמור לעיל, לחסר זה – כאשר הוא מתגבש לכדי נזק ראייתי לתובע – גם נפקות ראייתית. אי-שמירה על רישומים רפואיים עשויה בנסיבות המתאימות להעביר אל נתבע את הנטל לשלול את קיומה של התרשלות או של קשר סיבתי מצדה – הכול לפי העניין ובהתאם לנזק הראייתי שניגרם ..." עניינו הרואות, חובת התעוד הרפואי בכלל ותעוד בתחום רפואת השיניים בפרט היא נורמה המעוגנת היטב, בהרמוניה חקיקתית, בחוק זכויות החולה, בפקודת בריאות העם, בפקודת רופאי השיניים ובהנחיות משרד הבריאות המפורטת, וממשיכה לתת את ביטויה בפסיקה.

בהמשך נרשם, כי "תמורת דמי הביטוח כמפורט ברשימה, ישפה המבטח את המבוטח בגין חבותו של המבוטח עפ"י החוק בשל מקרה ביטוח שארע לאחר התאריך הרטרואקטיבי הנקוב ברשימה הצמודה לפוליסה והמהווה חלק בלתי נפרד ממנה ושהתביעה בגינו הוגשה נגד המבוטח ונמסרה לו בתקופת הביטוח...". "יום הגשת התביעה" הוא על פי ההגדרות בפוליסה "המוקדם מבין שני המועדים שלהלן : היום בו נודע למבוטח לראשונה על מקרה הביטוח אשר באופן סביר ניתן לצפות שיהווה עילה או בסיס לתביעה נגדו או היום שבו קיבל המבוטח לראשונה, בקשר לאותו מקרה ביטוח תלונה או תביעה או תובענה משפטית". המועד הרטרואקטיבי נקוב ברשימה כיום 1.5.2006 ותקופת הביטוח מיום 1.6.2015 ועד 31.5.2016.

יפים לענייננו דברי כב' השופטת יהודית צור בת.א 776/94 (י-ם) עיזבון המנוח ר.א. ז"ל נ' ד"ר יריב מלימובקה (10.4.97) בעיניין אחריותה השילוחית של מרפאה על פעילות הרופאים המועסקים בה (להלן: "פרשת מכבי"): "העובדה שהקופה אינה מיתערבת בשקול דעתם המקצועי של הרופאים אינה משליכה על מחוייבות הקופה לאחריות כוללת של רופאיה, כפי שמתחייב מגוף הנתון שירותים רפואיים לציבור רחב של מבוטחים. ...חובתו של גוף המספק שירותים רפואיים לציבור הרחב לדאוג לכך כי הרופאים שבחר יהיו מסוגלים להעניק שירותים רפואיים ברמה סבירה ובסטנדרט הרפואי המתחייב. קופת חולים מכבי נטלה על עצמה התחייבות כלפי הציבור לספק שירותים רפואיים ברמה נאותה והעובדה שהיא אינה מיתערבת בשקול הדעת המקצועי של הרופא אין בה כדי לפטור אותה מהאחריות הכוללת המוטלת עליה מכוח היתחייבותה. גם בבחינת שקולי מדיניות שיפוטית רצויה אין זה ראוי לאפשר לקופת חולים מכבי לפטור עצמה מכל אחריות בגין ניזקי גוף למבוטחיה". מכל האמור עולה, כי על תדהר מוטלת האחריות הכוללת לטיפולים אשר ניתנו במסגרתה.

...

מתוך כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את קביעת ד"ר גלייטמן ולהשית על נתבע 4 את מלוא עלות הטיפול המתקן.

סוף דבר אני מחייבת את נתבע 4 לשלם לתובע פיצויים בסכום של 209,000 ₪ בתוספת הוצאות שכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.4%, וכן החזר אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

התביעה כנגד נתבעים 2, 3, 5 ו- 6 נדחית.

אם כן, לפנינו שתי סוגיות משפטיות בהן חלוקים הצדדים, האחת – סוגיית הרשלנות הרפואית וגובה הפצוי, וסוגיה שנייה –היא סוגיית הביטוח.

מסקנתו הסופית של מומחה ביהמ"ש לנושא רשלנות הנתבע הנה כדלקמן: "ד"ר רמזי עקל בחר לבצע טיפולים שאינם עולים בקנה אחד עם רפואת שיניים תקינה. מעבר לעובדה שלא ביצע הכנה ראשונית והערכה מחדש לאחר מכן, החל בצורת שקום בלתי נכונה ובחר לחבר בין שקום על גבי שתלים ושקום על גבי שיניים. מר ע. ד. נמצא היום במצב חמור בהרבה מהמצב בו הגיע לד"ר רמזי עקל, לא מפאת חלוף הזמן אלא מפאת הבחירה הלא ראויה של ד"ר עקל רמזי בשיקום של שתלים בשילוב עם שיניים טבעיות, כמו גם ביצוע לא מקצועי של שתלים והראיה מצבם של הקיימים ואובדן שתלים תוך טפול". (ראה עמ' 5 לחווה"ד) מומחה ביהמ"ש העריך את עלות הטיפול בהערכה זהירה של 202,140 ₪, במינימום ו-230,460 ₪ במקסימום.

משנשאל כיצד ידע לנקוב בסעיף 5.2 לכתב התביעה כי ביקר אצל הרופא הנתבע לראשונה לצורך קבלת טפול רפואי ב- 22.10.13, והוא נקב במועד מדויק.

עו"ד מושכל שהיתה אחראית על עו"ד רעות קליין בתפקידה הקודם בהחלט יכולה לעיין בתיקו של הנתבע ולהעיד ישירות, כי מדובר בטעות על פי רשומי הנתבעת, אין מדובר בעדות סברה או שמועה, אלא עדות ישירה מפי עדה שבדקה בעצמה את תיקו של הנתבע ואת הפוליסות.

...

התביעה לפיכך כנגד הנתבעת 2 הראל – נדחית.

לאור המייל השגוי שהטעה את ב"כ התובע הקודמת ולאור מצבו של התובע, אינני עושה צו להוצאות לטובת הנתבעת 2, והתביעה כנגדה נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה מתקבלת נגד נתבע 1.

לצורך בירור הקובלנה מינה המשיב מס' 1, שר הבריאות, ועדת משמעת אשר החברים בה הם: ד"ר לנה נטפוב, יו"ר, נציגת המנהל הכללי; ד"ר סמיון בביץ', נציג הסתדרות רופאי השיניים; ועו"ד עירית אלטשולר, נציגת היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "הועדה").

לאחר שיקלול כל הנתונים, הן לחומרה והן לקולה, ציינה הועדה בסעיף 7 להמלצה כי: "אין ספק כי הפסקת עסוקו, אף לתקופה מוגבלת, תקשה עליו. אולם היתנהגותו של ד"ר יונס ואחריותו לבצוע העבירות המשמעתיות מחייבות הטלת אמצעי משמעת משמעותי, שייענה על הצורך בהרתעה כללית לבצוע עבירות משמעת שכמותן עבר, ובודאי שאין להסתפק באמצעי משמעת שאינו התליה, ואף אין להסתפק בתקופת התליה דומה לזו שהוטלה במקרהו של ד"ר פדילה, הפחות בהרבה בחומרתו". ביום 15.10.2023 ניתנה החלטת המשיב (החלטה מס' 13-23, צורפה כנספח א' לכתב העירעור), במסגרתה אימץ המשיב את המלצת הועדה הן לעניין הכרעת הדין והן לעניין אמצעי המשמעת, בציינו, בין היתר, כי: " אמצעי המשמעת של התליית רישיון למשך תשעה חודשים, כמומלץ על ידי הועדה, אינו נראה חמור בעיניי בשים לב להתנהגותו הנלוזה של הנקבל, להתעלמותו המוחלטת מפניותיהם החוזרות ונשנות של אנשי משרד הבריאות, כמו גם להתנהלותו החמקמקה והשלילית במהלך הדיון. לכך יש להוסיף, כי עקב היתנהגותו של הנקבל סוכלה בדיקת הטענות לגופן כנגדו לגבי טפול לקוי במטופליו וחשד כבד לרשלנות רפואית – שאם היו נימצאות מוצדקות, היה עונשו חמור פי כמה". המערער מיאן להשלים עם המלצת הועדה ועם החלטת המשיב, ומכאן ביום 12.11.2023 הגיש את הודעת העירעור שבפניי.

בהקשר זה ראוי להזכיר את ההלכה הקובעת כי בשקילת אמצעי המשמעת ההולם נפסק כי יש לקחת בחשבון את האנטרס של שמירה על כבוד מיקצוע הרפואה והאמון ברופאים, לפני היתחשבות בנסיבות האישיות של הרופא, ומשכך בצדק העדיפה הועדה את השיקול של אמון הציבור והאנטרס הצבורי, מאשר את נסיבותיו האישיות של המערער במקרה דנן.

...

סוף דבר הערעור נדחה.

לנוכח העובדה שביצוע אמצעי המשמעת עוכב לצורך הליך זה, אני קובעת כי התליית הרישיון של המערער תחל ביום 1.4.2024.

המערער ישלם הוצאות למשיבים בסך כולל של 4,000 ₪, אשר ישולמו מהפיקדון שהופקד על ידי המערער, כאשר היתרה תושב לידיו באמצעות בא כוחו.