אחריות משפטית על לשון הרע בעל פה נגד עורך דין

ביום 26.4.17 הגיש הנתבע 1, כנגד התובע תלונה לועדת האתיקה של לישכת עורכי הדין במחוז ת"א. בתלונה נכתב:" חמור מכך מתברר שעו"ד שרון לוי זייף מסמכים הן באופן שזייף את החתימות הלקוחות והן זייף פרטים לגבי הלקוחות, כגון בשאלת הזיהוי. זיוף מסמכים היא עבירה חמורה, ובמיוחד לגבי עו"ד. זו גם היתנהגות שאיננה הולמת עו"ד ומהוה עבירה אתית של עורך דין". טענות הצדדים: לטענת התובע הנתבעים פירסמו מספר פירסומי לשון הרע המשמיצים וחסרי שחר כנגדו.

בחוק איסור לשון הרע נקבע כי פירסום הוגדר:   " (א)  פירסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמוית, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.(ב)  רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פירסום אחרות:(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע." את בחינת השאלה אם פירסום פלוני מהוה לשון הרע יש לערוך ב-4 שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם עולה כדי "פירסום" במובנו של מונח זה בחוק לשון הרע; בשלב השני יש לבחון אם מה שפורסם מהוה "לשון הרע" כאמור בחוק זה, וזאת לפי משמעות הפרסומים בהקשר אובייקטיבי, קרי: לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר; בשלב זה יש גם לקבוע האם על פי תכלית החוק ואיזונים חוקתיים שונים יש להטיל אחריות בגין הביטוי.

עוד נפסק בעיניין אנגדה בכל הקשור לשיקולים להחמרה ולהקלה בעיניין גובה הפצוי כי: "מעקרונות היסוד האמורים לעיל, נגזרים השיקולים שיש לשקול לצורך הערכת שיעור הפצוי הראוי, בין לחומרה ובין לקולא. בראש וראשונה, יש לתת משקל לנזק שניגרם לתובע כתוצאה מהפרסום, אשר הפצוי התרופתי נועד להטבתו. קיימת חזקה, כי נגרם נזק לשמו הטוב של הנפגע מעצם פירסום לשון הרע, המצדיק פסיקת פיצויים אף ללא צורך שיוכיח נזק ממון מיוחד אשר נגרם הלכה למעשה (...נזק זה נשקל לא רק בהקשר לפירסום עצמו, אלא גם בהיתחשב בהתנהגות הצדדים לאחריו, ואף במהלך הדיון המשפטי, היתנהגות העשויה להגדיל את הנזק או להקטינו, לפי העניין. אף באשר למטרה העונשית, החינוכית וההרתעתית, יש לשקול את היתנהגות המפרסם, ואת כוונותיו כפי שהן עולות מהיתנהגות כגון, האם היה בהן רישול או קלות דעת, או זדון וכוונה ישירה לפגוע. ברוח זו מונה סעיף 19 לחוק מספר נסיבות שבכוחן להקל על הנאשם, בהן: היות הפירסום חזרה על דברים שנאמרו קודם לכן; היות המפרסם משוכנע באמיתות דבריו, בהעדר כוונה לפגוע, וכן בקיום היתנצלות, תיקון או הכחשה, או בנקיטת צעדים לצימצום תפוצתו של הפירסום. הערכת הנזק נותרת, בסופו של יום, עניין הנתון להערכה שיפוטית, הבנויה על אמות מידה כלליות, ועל נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הפרטי ". לאור הכללים דלעיל, שקלנו את גובה הפצוי הראוי בנסיבות מקרה זה בהיתחשב בחזקה לפיה נגרם נזק לשמו הטוב של התובע מעצם פירסום וזאת אף ללא צורך להוכחת נזק ממון.

כמו כן לקחנו בחשבון את העובדה כי מדובר בהכפשות חוזרות ונישנות , שהנתבעים לא בחנו את התלונות ואת העובדות לעומק ולא פנו בזמן אמת לחברת הביטוח לבצע את הבדיקה, , השתמשו בתלונה ללישכת עורכי הדין בנוסח של קביעת האשמה ולא חשד, ניסוח דברי לשון הרע היה פוגע תוך רצון לפגוע בתובע עצמו ובפרנסתו, כשיקולים לקולא, שקלנו את העובדה כי אכן קיים סכסוכים נוספים בין בעלי הדין לרבות בנוגע לפנייה ללקוחות, וכי לא כי נגרם לתובע נזק ממשי או פגיעה במקור פרנסתו בשל הפרסומים.

...

אולם שוכנענו כי גם מר גופר היה מעורב בתלונות הקשורות למר אורן ומשכך הוא חב על כלל הארועים .

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה באופן בו על הנתבעים לשלם לתובע סך תוך 30 ימים מהיום את הסכומים בהתאם למפורט כמפורט: הנתבעים ישלמו לתובע את הסכומים כמפורט לעיל: הנתבעים 1 ו3 , ביחד ולחוד, ישלמו לתובע סך של 20,000 ₪ בגין הפרסום הראשון.

שאר רכיבי התביעה נדחית.

דיון והכרעה הדיון יכלול היתייחסות לשלוש העילות שבבסיס תביעתה של התובעת: העיקולים שהטילו הנתבעים מהוים פירסום לשון הרע כמשמעו בחוק איסור לשון הרע ולא עומדת לנתבעים הגנה; הנתבעים התרשלו בהטלת העיקולים ובהעדר בירור כתובתה של התובעת; העדר פנייה של הנתבעים אל התובעת בכתב, טרם נקיטת הליכים משפטיים, מהוה הפרת חובה חקוקה, לפי כללי לישכת עורכי הדין.

העוולה של הפרת חובה חקוקה מסמיכה את בית המשפט להטיל אחריות בנזיקין על מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו כחוק ובילבד שהתקיימו התנאים הבאים: החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של אדם; ההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו שאליו התכוון המחוקק.

החיקוק שלטענת התובעת הופר הוא סעיף 31 לכללי האתיקה של לישכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו – 1986, הקובע כדלקמן: "בטרם יפתח עורך דין בשם לקוחו בהליך משפטי נגד עורך דין אחר, יפנה אל אותו עורך דין בכתב, ואם קיימת אפשרות - אף בעל פה, כדי לנסות וליישב את הסיכסוך בדרכי שלום, ובילבד שפניה כאמור לא תיגרום נזק ללקוח". הראיות שכבר פורטו מלמדות, כי היתה פנייה אל התובעת, כחלק ממכתב ההתראה ובשיחות טלפון רבות.

...

סוף דבר על התובעת חל השתק מניעות מלהעלות טענותיה בדבר חוקיות העיקולים משלא העלתה טענות אלו בפורום הראוי, ודי היה בכך על מנת לדחות תביעתה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

אני פוסקת, כי התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך דין כולל מע"מ בסכום של 9,524.87 ₪.

השיקול בדבר מומחיות הלקוח, הנו שיקול מוכר במסגרת תביעות רשלנות מקצועית וכך מציין אלי הלם בספרו (שם, עמ' 16): "עם זאת, בתי המשפט אינם מתעלמים מזהותו של הלקוח בבואם לבחון את היתנהגותו של עורך הדין. בעיקר מדובר בחובת עורכי הדין להזהיר את הלקוחות בדבר סיכונים אפשריים הטמונים במהלכים משפטים הננקטים על ידיהם. אומר על כך בית המשפט העליון בפרשת גיאות: ... "כאשר הלקוח הוא בעל כישורים, ידע או ממחיות באותו תחום, דומה כי ניתן לידרוש מעורך הדין מידה פחותה יותר של אקטיביות. ה'פטרנליזם' הדרוש מצד עורך הדין הוא מוחלש שכן פערי הידע ביניהם מצומצמים יותר והלקוח יכול להבין גם בעצמו מהי ההחלטה הטובה יותר עבורו. לכן חובת האזהרה של עורך הדין היא מוחלשת יותר. לעומת זאת, במקרים בהם מדובר בלקוח שאינו מיומן או בקיא בתחום יש להעדיף חובת אזהרה מוגברת." יש עוד ליתן משקל לכך שהנתבעת חתמה על הסכם שכר טירחה מפורט, שבמסגרתו מצוינת בקשה הארכה להגשת הבר"ע, כחלק מהפעולות המשפטיות הנדרשות לבצוע.

התביעה שכנגד עילתה המרכזית של התביעה שכנגד הנה בפירסום לשון הרע, אשר הוצא ביחס לתובעת שכנגד במסגרת תלונותיה של הנתבעת שכנגד כנגדה לועדת האתיקה בלישכת עורכי הדין.

לעניין הגדרת הפירסום, סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק"), קובע כך: "(א)  פירסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמוית, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי במקרים מסוג זה, בהם מדובר בביטויי לשון הרע המפורטים במסגרת תלונה לרשות מוסמכת, קיים אינטרס צבורי מובהק שלא להטיל אחריות על הנפגע – המלין, וזאת בכדי לקדם מדיניות אשר לא תימנע את עצם הפנייה לרשויות אלו.

...

מקובלת עליי עדותה של הנתבעת שכנגד בעניין זה, לפיה המדובר בדרישה מאוחרת שלא הועלתה קודם לתביעתה זו, ומבחינה זו נראה כי המדובר בויתור שבהתנהגות מצידה של התובעת שכנגד, שאף מתקשר עם הסכומים שהיה על התובעת שכנגד להחזיר לנתבעת שכנגד במסגרת הסכם שכר הטרחה, ובמקומו ניתנו ייעוצים משפטיים שוטפים למיניהם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה העיקרית להשבת שכר טרחה ולדרישה לפיצוי עונשי, משלא נמצא כי הייתה רשלנות של הנתבעת בניהול ההליכים, ומשנדחו יתר טענות התובעת בדבר הפרת הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.

כן, נדחית תביעת התובעת שכנגד לקבלת שכר טרחה בעניין תיק אלמגור.

סכום התביעה הועמד על 269,174 ₪ כנגד כל הנתבעים, ביחד ולחוד בגין הוצאת לשון הרע בכתב ובעל פה. טענות התובע התובע טוען כי כאשר הגיש את תביעתו הראשונה כנגד הנתבעת, נקט בה בקוו לוחמני ובלתי מיתפשר.

גם כאן חוזר המשוחח על כך שהנו מעוניין להביא עימו לפגישה את התובע ותשובת הגב' קנטור: "עם העורך דין רועי הלוי אנחנו לא מוכנים להפגש. אנחנו רוצים להסדיר אתכם ולא עם העורך דין. ברגע שזה יעשה עם העורך דין אז אנחנו כבר אה, נסדיר איתו בבית המשפט, ברגע שהוא יפסיד." הוויכוח על נוכחותו של התובע ממשיך, הגב' קנטור ממשיכה להיתנגד להצטרפותו לפגישה: "ברגע שתהיה התביעה העורך דין שלנו יפגוש את העורך דין רועי הלוי, לא בפגישה עם לקוחות שאנחנו רוצים להסביר לכם.." ועוד אומרת נתבעת 2: "אנחנו לא נכנסים לבחינה המשפטית. אנחנו מסבירים לך על הנכס, ומביאים לידי, מנסים להגיע לאיזה שהיא מסקנה. אנחנו גם נסביר לכם שאתם תבזבזו הרבה כסף על העורך דין רועי הלוי שהוא לא מנוסה, שאנחנו לא נטפל בזמן שתהיה תביעה, אנחנו לא נטפל בנכס שלכם ואתם גם יכולים להפסיד את הנכס. והוא לא יכול לטפל. אנחנו לא צריכים להסביר לו את זה, אנחנו יכולים להסביר לכם אם אתם וצים. אם אתם לא רוצים, כי אתם רוצים להמשיך עם רועי הלוי, אז תמשיכו. גם תבזבזו כסף, גם תאבדו את הנכס ובסופו של דבר לא יהיה לכם בכלל כסף." כן נאמר על ידה: "ברגע שתהיה תביעה העורך דין שלנו יטפל בו כבר. אנחנו מטופלים אצל פוקס נאמן..הוא בטוח מכיר, פוקס נאמן, העורך דין הכי חזק בארץ. מול רועי הלוי, שהוא עורך דין לא, בלי, בלי ניסיון, עורך דין צעיר שרוצה לעשות השם שלו. בסדר גמור." בשיחתה, יש משום ניסיון להלך אימים על הלקוח, ואולי אף ניסיון לגרם הפרת חוזה הייצוג שבינו לבין התובע, אולם לא סברתי כי בהקשר זה, בו מרבית השיחה עוסקת בעיניין אחר, תאור התובע כחסר ניסיון, ולעיתים אף בהשוואה למשרד בעל שם וותק- מהוה הוצאת לשון הרע.

"היה מדובר בזמן קצר, כשעתיים, ביקשתי את תגובתו והעברתי אותה. יש מקרים רבים שבהם התגובה נמסרת בשמי או בשם המשרד. במקר הזה התגובה נימסרה בשם החברה." לטענת התובע, יש להזקק להוראת ס' 11 (א) לחוק הקובע כי "פורסמה לשון הרע באמצעי התיקשורת, ישאו באחריות פלילית ואזרחית בשל לשון הרע, האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התיקשורת וגרם בכך לפרסומו, עורך אמצעי התיקשורת ומי שהחליט בפועל על הפירסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התיקשורת." כאמור- חזר בו העתון מהאמור בתגובה והתובע קיבל הבהרה זו כמספקת.

...

אינני מקבלת גם את טענת הנתבעים להגנת "אמת דיברתי". לטענתם : "כך גם לגבי הדברים שנאמרו ע"י התובע (בפרסום בעיתון) והצגתו כעורך דין המשדל לקוחות, שעומד בעצמו מאחורי התביעות, ממציא טענות שקריות, מוכר אשליות, עו"ד צעיר וחסר ניסיון שגם מוסר את כתב התביעה לעיתון לפני שהמציא אותו לנתבעים- כולם לא דברי אמת". התובע מייצג כ-50 משקיעים, בשתי תביעות.

משלא הוכיחו הנתבעים את אמיתות התגובה- דין הגנה זו להידחות.

התביעה כנגד הנתבעים 3,4- נדחית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית בחוק יסוד: הכנסת נקבע כי (בסע' 17): "לחברי הכנסת תהיה חסינות; פרטים ייקבעו בחוק." בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, התשי"א-1951 נקבע כך (בסע' 1): "(א). חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דיעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדיעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת." בהתאמה לכך נקבע בחוק (בסע' 13): "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

וראו עוד, בהקשר אחר, בג"ץ 433/87 רכטמן נ' לישכת עורכי הדין, מחוז תל-אביב – יפו, פ"ד מא(4) 606, 609 שם דובר על פרסומים בעתון[footnoteRef:3] (הפרסומים השני והשלישי שם) אשר זכו לחסינות.

באופן קונקריטי ביחס לעניינים המנויים בסעיף 13 לחוק ראו ת"א 9871/02 (שלום י-ם) גרבץ נ' אלישיב (21.3.2004) (כבוד השופט נ' סולברג): "גם אם לבעלי-הדין עצמם לא ייגרם נזק (לבד מעלויות ההליך והמועקה שבעצם קיומו), הרי שייגרם נזק לציבור ולאינטרסים שסעיף 13 מבקש להגן עליהם, אם ייצעדו שרי הממשלה בסך, להעיד בבית המשפט על אשר נאמר בישיבת הממשלה. או אז, נגרום לשרים ולשאר הדוברים בישיבת הממשלה להסס, חיתת תביעת לשון הרע תהא עליהם, והם יימנעו מלשאת דבריהם בכנות ובפתיחות אף אם חשובים הם לצורך קבלת החלטות ממשלה מוּשׂכּלות ושקולות.

כך הנתבע, העלה שלושה ציוצים שעניינם דברי לשון הרע חמורים נגד התובע, מיוזמתו, בתכנון מוקפד מראש, תוך חזרה על הדברים, ואף זיוף של כתבה באופן הנחזה להיות כתבה אמיתית".

...

אקדים את המאוחר ואציין כי מסקנתי היא שהנתבע זכאי ליהנות מהחסינות העניינית המוקנית לחברי הכנסת ועל כן דין התביעה להידחות.

"] "המסקנה הראויה היא שמבחן הסיכון הטבעי מתקיים בעותר שלפנינו. עמדתי זו מבוססת על שלושה טעמים: ראשית, ההתבטאויות המיוחסות לחבר הכנסת בשארה נאמרו בנאומים פוליטיים שנשא. הנאומים עסקו בנושאים מדיניים-פוליטיים רחבים. נאומים אלה נמשכו זמן רב ובמהלכם נאמרו דברים רבים. בין השאר נאמרו הדברים שמיוחסים לעותר בכתב האישום. אין לומר שדברים אלה היו חלק מרכזי בנאומים. לא ניתן לומר, והמשיבים אף לא טענו זאת לפנינו, כי מטרתם העיקרית של נאומים אלה הייתה תמיכה בארגון טרור. הדברים שנאמרו בהקשר זה הם אך חלק ממכלול הדברים שאמר העותר. שנית, העבירה שבה העותר מואשם היא עבירה הקשורה בחופש הביטוי. אף לעניין זה נודעת חשיבות בקביעת גבולותיו של "מתחם הסיכון הטבעי" לנוכח מרכזיותו של הביטוי במילוי תפקידיו של חבר הכנסת.

" סוף דבר לנתבע חסינות עניינית מפני עילות התביעה מושא הליך זה. על כן, התביעה נגדו נדחית.