דיון והכרעה
נקודות המחלוקת הן כדלקמן:
האם נהג נאשם 1 בקלות ראש וגרם לתאונה בה נפגעו בני אדם?
האם הנאשמים עזבו את מקום התאונה מבלי להזעיק עזרה (נאשם 1) ומבלי להיתקשר לגופי ההצלה (2 הנאשמים)?
האם נהג נאשם 1 בשיכרות?
הוכחה נהיגת נאשם 1 ברכב בקלות ראש, ואחריותו לגרימת התאונה על תוצאותיה
שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם 1 נהג בקלות ראש וביצע עבירות נוספות של סטיה מנתיב הנסיעה השמאלי אל הנתיב הימני, חסם דרכו של הרכב המעורב וגרם לתאונת דרכים על תוצאותיה המפורטות בכתב האישום המתוקן.
לאה סבלה משבר בקלביקולה שמאל (כתף), שברים בעצם הבריח משמאל וצלע 1 משמאל, התלוננה על כאבים חזקים בקרסול שמאל אשר הושם בגבס.
לכן, אני קובעת כי הוכחו כדבעי חבלות הגוף של 4 הנפגעים כמתואר בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן – חבלות של ממש אשר נגרמו ללאה ולימור וחבלות קלות לאוהד ובת אל.
הוכח כי לאחר התאונה, שבה נפגעו כאמור 4 הנוסעים ב-2 כלי הרכב, הנאשמים שהיו מודעים לפגיעתם של הנוסעים כאמור, עזבו את מקום התאונה מבלי להזעיק עזרה (נאשם 1) ולא התקשרו לגופי ההצלה (2 הנאשמים):
המאטריה המשפטית
המאשימה ייחסה לנאשם 1 עבירת הפקרה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה הקובעת:
"נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים."
עבירה זו היא עבירה שהיסוד הנפשי הנידרש לה הוא מודעות, הן לטיב ההיתנהגות והן להתקיימותן של נסיבות העבירה.
...
סיכומו של דבר
בנסיבות המקרה שלפני, לאחר שמיעת הראיות ובחינת העדויות – הריני קובעת כדלקמן:
נאשם 1 התרשל בנהיגתו והינו אחראי לגרימת התאונה.
הנאשמים לא עמדו בנטל ליתן הסבר שיש בו לשלול את המסקנה המפלילה העומדת נגדם - אני דוחה את הסבריהם השונים לסיבות בגינן עזבו מקום התאונה ולא הזעיקו עזרה (נאשם 1) ולא התקשרו לגופי ההצלה (2 הנאשמים).
לאור האמור, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן ואני מרשיעה אותם בעבירות כדלקמן:
נאשם 1 - הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש ונהיגה בשכרות – עבירות בניגוד לסעיפים 64א(ב), 62(2) יחד עם סעיף 38(3) ו-62(3) יחד עם 64ב לפקודת התעבורה, יחד עם תקנות 169א ו-169ב לתקנות התעבורה.
