חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות משפטית לשבר בעצם הבריח בתאונה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ממקום התאונה פונה התובע על ידי אחיו וחברו לקבלת טפול בבית חולים ברזילי שם אובחן כי לתובע נגרם שבר בעצם הבריח מימין.
המסגרת הנורמאטיבית סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים מקים את חבותה של קרנית לפצות נפגע אשר אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת שהנוהג האחראי לתאונה אינו ידוע ולא ניתן לאתרו.
דומה כי אין חולק כי הנטל להוכחת העובדות הדרושות לשם קיומה של עילת תביעה נגד קרנית, רובץ לפתחו של התובע, ובכלל זה להוכיח כי הוא נפגע בתאונת דרכים, ובמקרה דנן, כתוצאה מפגיעת רכב שפגע וברח מן המקום, פרטיו אינם ידועים ולא ניתן לאתרו בשקידה ראויה (ראו: ע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד; ת"א (מחוזי ת"א) 1551/07 אזולאי נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים; ת"א 9276/09 קראוז נגד קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים; ע"א 9096/11 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' גבארין - פורסמו במאגרים המשפטיים).
...
נוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר אי עמידת התובע בנטל להוכיח כי אכן נפגע בתאונת "פגע וברח", הרי דומה כי הדיון בסוגיית הנזק מתייתר.
סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המערער טען כנגד פקיד התביעות אשר שלל את ההכרה בקרע המלא והמאסיבי בשרוול המסובב והוסיף כי המשיב עשה כרצונו בנוגע לתאור העובדות, ניצל את כוחו לרעה והכל מתוך מטרה ברורה לשלול את הקשר הסיבתי כדי להיתחמק מאחריות ומלשלם למערער את המגיע לו, תוך התעשרות שלא כדין.
הועדה התבססה בהחלטתה על בדיקת CT לפיה לא ניצפה שבר בעצם הבריח ומסבירה כי הזיז הסוב אקרומיאלי, אשר מקורו בשינויים הניוניים, הוא הגורם לקרע RC. הועדה אף התייחסה לחוות דעתו של ד"ר קובו והסבירה כי הוא ייחס את ממצאיו לחבלה ומשעה שהיא אינה סבורה כי מיתקיים קשר סיבתי בין נכותו של המערער שמקורה בשינויים נווניים לבין הארוע התאונתי, אין היא מקבלת את ממצאיו.
דיון והכרעה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 ולהלכה הפסוקה, הבקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמאת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או היתעלמות מהוראה מחייבת (הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).
...
לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, מהטעמים שאפרט להלן.
הואיל והמערער לא הצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.
סוף דבר דין הערעור להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

לטעמי שקריהם נבעו מאי הכרת הדין, ואינם מצויים בליבת התביעה והמחלוקת המונחת לפניי, ולכן אי אמינות התובע בנוגע למטרת הנסיעה, לא אמורה לשלול ממנו פיצוי,לולא היה משקר בענין זה. המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה מחלוקת משפטית ולא עובדתית, דהיינו האם די בכוונה לבצע הסעה בשכר כדי שיתקיים חריג ה"הסעה בשכר" אשר יפטור את חברת הביטוח מפיצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לתובע.
"תנאי הפוטר מאחריות בגין תאונות שאירעו תוך כדי הסעה בשכר, הנו מקובל ורווח בפוליסת ביטוח רכב" (ע"א 559/91 המאגר הישראלי לבטוחי רכב (הפול) נ' עיסא (1993) הדגשה לא במקור).
ניזקי התובע נכות רפואית אובחן אצל התובע שבר מרוסק בשורש כף יד ימין הדומינאנטית ושבר בעצם הבריח מימין.
...
כהמשך ישיר למסקנה זו, אני דוחה התביעה נגד "קרנית" ונגד נתבע 3 (הנהג הפוגע) ומחייבת את התובע לשאת בהוצאותיהם בסך 11,700 ₪ לכל אחד מהם.
אני מפנה לסיכומי ב"כ נתבע 3 (סעיפים 66-69), המקובלים עליי, ואני קובעת כי לא חל סעיף 7 (5) לחוק הפלת"ד. לו קרנית היתה נושאת בנזק, היא היתה זכאית לשיבוב מבעלת הרכב , צד שלישי 1, כאמור בסעיף 9(3) לחוק הפלת"ד. אני מסופקת אם קמה לה עילת תביעה נגד מנהל החברה בסאם (ס' 2 ב' בהודעה לצד שלישי ששליה לא הוכח).
סוף דבר אני מחייבת את נתבעת 1 לשלם לתובע סך של 59,184 ₪ (36,400 ₪ כאב וסבל , 60,000 ₪ פיצוי גלובאלי לעתיד ו-2,000 ₪ הוצאות, בניכוי 39,216 ₪).

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2022 בתעבורה מחוז מרכז נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה נקודות המחלוקת הן כדלקמן: האם נהג נאשם 1 בקלות ראש וגרם לתאונה בה נפגעו בני אדם? האם הנאשמים עזבו את מקום התאונה מבלי להזעיק עזרה (נאשם 1) ומבלי להיתקשר לגופי ההצלה (2 הנאשמים)? האם נהג נאשם 1 בשיכרות? הוכחה נהיגת נאשם 1 ברכב בקלות ראש, ואחריותו לגרימת התאונה על תוצאותיה שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם 1 נהג בקלות ראש וביצע עבירות נוספות של סטיה מנתיב הנסיעה השמאלי אל הנתיב הימני, חסם דרכו של הרכב המעורב וגרם לתאונת דרכים על תוצאותיה המפורטות בכתב האישום המתוקן.
לאה סבלה משבר בקלביקולה שמאל (כתף), שברים בעצם הבריח משמאל וצלע 1 משמאל, התלוננה על כאבים חזקים בקרסול שמאל אשר הושם בגבס.
לכן, אני קובעת כי הוכחו כדבעי חבלות הגוף של 4 הנפגעים כמתואר בסעיף 8 לכתב האישום המתוקן – חבלות של ממש אשר נגרמו ללאה ולימור וחבלות קלות לאוהד ובת אל. הוכח כי לאחר התאונה, שבה נפגעו כאמור 4 הנוסעים ב-2 כלי הרכב, הנאשמים שהיו מודעים לפגיעתם של הנוסעים כאמור, עזבו את מקום התאונה מבלי להזעיק עזרה (נאשם 1) ולא התקשרו לגופי ההצלה (2 הנאשמים): המאטריה המשפטית המאשימה ייחסה לנאשם 1 עבירת הפקרה לפי סעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה הקובעת: "נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו – מאסר שבע שנים." עבירה זו היא עבירה שהיסוד הנפשי הנידרש לה הוא מודעות, הן לטיב ההיתנהגות והן להתקיימותן של נסיבות העבירה.
...
סיכומו של דבר בנסיבות המקרה שלפני, לאחר שמיעת הראיות ובחינת העדויות – הריני קובעת כדלקמן: נאשם 1 התרשל בנהיגתו והינו אחראי לגרימת התאונה.
הנאשמים לא עמדו בנטל ליתן הסבר שיש בו לשלול את המסקנה המפלילה העומדת נגדם - אני דוחה את הסבריהם השונים לסיבות בגינן עזבו מקום התאונה ולא הזעיקו עזרה (נאשם 1) ולא התקשרו לגופי ההצלה (2 הנאשמים).
לאור האמור, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן ואני מרשיעה אותם בעבירות כדלקמן: נאשם 1 - הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש ונהיגה בשכרות – עבירות בניגוד לסעיפים 64א(ב), 62(2) יחד עם סעיף 38(3) ו-62(3) יחד עם 64ב לפקודת התעבורה, יחד עם תקנות 169א ו-169ב לתקנות התעבורה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

במסגרת האישפוז אובחנו למתלונן 2 החבלות הבאות – שבר בעצם הבריח, פציעות מעיכה, חבלה בקרסול והמטומה בקרקפת.
לצד זאת, שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבטא רצון לשינוי דפוסי היתנהלותו, כי הוא בעל שאיפות לאורח חיים נורמאטיבי, כי משפחתו מהוה עבורו גורם מוטיבציה חצוני וכי ההליך המשפטי ומעצרו מהוים עבורו גורמים מרתיעים.
ב"כ המאשימה הבהיר, כי עבירת ההפקרה לאחר פגיעה לא יוחסה לנאשם מלכתחילה משום שבעניינינו לא מדובר בתאונת דרכים אלא באישום של דריסה מכוונת במטרה לגרום מום או נכות.
לא מצאתי לחרוג ממיתחם העונש ההולם שקבעתי, ובגדרי המיתחם מצאתי לתת משקל לגילו הצעיר של הנאשם (שהנו" בגיר-צעיר"), להודאתו ולאחריות שקבל על מעשיו, לחרטה שלו ולבקשת הסליחה מהמתלוננים, לנסיבותיו האישיות-משפחתיות המורכבות לרבות למצבו הכלכלי, לפגיעה בחירות שחוה ולפגיעה שעונש מאסר ראשון יגרום לו למשפחתו.
...
דיון והכרעה סבורני כי מתחם העונש ההולם צריך לנוע בין שתי שנות מאסר וחצי לחמש שנות מאסר.
נתתי משקל מה גם לעמדת המתלוננים בתיק ואולם סבורני כי אין לתת לעמדתם משקל מהותי.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 3 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי המעצר.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו