אחריות משפטית לרשומה מוסדית של תאגיד בנקאי

כמו כן, מדובר במאגר מאובטח המנוהל בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981 ותקנותיו, כאשר הר"י נוקטת באמצעי הגנה מפני חדירה אליו ושיבוש פעילותו, לרבות שימוש בהרשאות ספציפיות וססמא ייעודית לכניסה אליו וכן מעסיקה עובד שתפקידו להיות אחראי על אבטחת מערכת המיחשוב ומאגר המידע.

  בפרק זה – "מוסד" - המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור; "עסק" - לרבות משלח יד; "פלט" - כהגדרתו בחוק המחשבים, תשנ"ה-1995; "רשומה מוסדית" - מיסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד; "תאגיד בנקאי" - כמשמעותו בחוק הבנקאות (רשוי), תשמ"א-1980, ולרבות בנק ישראל.

  (א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה – (1)   המוסד נוהג, במהלך נהולו הרגיל, לערוך רישום של הארוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו; (2)   דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמתות תוכנה של הרשומה; (3)   היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי – (א)   דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה; (ב)   המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שבוש בעבודת המחשב.

...

2.2 לאחר שבחנו את בקשתה של מכבי, על נימוקיה, ואת תגובתה של הר"י, באנו לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

שנית, הטענה כי ד"ר קלמוביץ משלם בקביעות על אף מכתב התראה מ- 2013, הינה מסקנה משפטית עליה הצדדים חלוקים, ואין מדובר בהרחבת חזית.

בתוך כך, אושרה גם קביעת בית הדין האזורי אשר לשונה כדלהלן: "אשר לרופאים – בית הדין הארצי אשרר את קביעת בית הדין האזורי לפיה יש לראות ברופאים כקבוצה בעלת אינטרס מיוחד המצדיק את הוצאתם מיחידת המיקוח הכלל-מפעלית וראייתם כיחידת מיקוח נפרדת, כמקובל בהקשר הענפי (עס"ק (ארצי) 3945-10-19 אה"ל ארגון המתמחים לרפואה מרשם - אסותא אשדוד בע"מ (23.12.19))" בנסיבות אלו, אנו סבורים כי אין עוד מקום להידרש לשאלה זו של הרופאים כיחידת מיקוח נפרדת בתוך מכבי מבראשית ופעם נוספת, בהינתן שלא רק שהשאלה האם יש להבחין בין הרופאים ליתר עובדי מוסדות רפואיים כאלה ואחרים, נדונה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה והוכרע כי יש לראותם כיחידת מיקוח נפרדת (כמוזכר בפסקאות לעיל), אלא שכך אף הוכרע ספציפית בהליך המקביל והמשליך במישרין לענייננו.

בעניינם של רופאים אלה מצאנו כי יש להחיל את אותם כללים, על פי התקנון.

לבסוף, אשר לטענה כי מעיון בקבלות עולה שחלקן הופק לצרכי ההליך, ולא בזמן אמת במועד התשלום, לא התרשמנו כי יש בכך כדי להוריד מערכם להעיד על חברות וולונטרית או אותנטית, שהרי אין בכך משום פגיעה במהימנות הראיה על עצם ביצוע התשלום במועד הנקוב בה. סוף דבר לאחר בחינת כלל הראיות והעדויות באנו לכלל מסקנה כי עלה בידי הר"י להוכיח יציגותה במכבי.

מצאנו כי 356 רופאים מבין הרופאים השכירים במכבי שילמו להר"י דמי חבר והיו חברים בה במועד הכרזת היציגות.

החובה למשלוח התראה ביחסי הבנק מול הערב קבועה גם בסעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) בצרוף עם הוראת המפקח על הבנקים (הוראת ניהול בנקאי תקין 435 "ערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי" 23.4.2014 ) ולפיהן הבנק חייב למסור לערב הודעה מוקדמת בכתב על אודות כוונתו להעמיד הלוואה לפרעון מידי או לנקוט בהליך משפטי נגד הלקוח בשל אי עמידה בתנאי הלוואה 21 ימי עסקים לפחות לפני ביצוע הפעולה.

יש להוסיף כי הנתבעת לא טענה דבר ביחס לחוב הנטען וביחס לרשומה המוסדית וכן לא הביאה כל ראיה מטעמה הסותרת את סכום החוב הנטען ואת אופן חישובו.

אני סבורה כי לאור מחדלם של שני הצדדים, שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה וכתוצאה מכך ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים (להחלתה של הגנת האשם התורם בדיני חוזים ראו ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פד מז (4) 64, 88 (1993); ע"א 7194/13 טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המהנדסים בע"מ, פסקה 27 לפסק דינו של השופט י' עמית (22.7.2015)).

...

אני סבורה כי לאור מחדלם של שני הצדדים, שני הצדדים נושאים בצוותא באשמה וכתוצאה מכך ראוי ליישם את דוקטרינת האשם התורם ולהורות על חלוקה של האחריות לנזק בין הצדדים (להחלתה של הגנת האשם התורם בדיני חוזים ראו ע"א 3912/90 Eximin S.A. תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פד מז (4) 64, 88 (1993); ע"א 7194/13 טובית דרור חברה לנכסים בע"מ נ' ב.ס.ר המהנדסים בע"מ, פסקה 27 לפסק דינו של השופט י' עמית (22.7.2015)).

יפים לענייננו דברי כב' השופט א' רובינשטיין בע"א 11120/07 שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ (28.12.2009) : "יתכנו מקרים כמו בענייננו, שלשני הצדדים אחריות – שניהם לא נהגו כהלכה; הבנק לא החתים כדבעי, והחותמת התנערה מהתחייבויותיה. במצבים כגון דא עשויה תורת האשם התורם לסייע לנו לצאת מן המבוך בתוצאה צודקת יותר מאשר הדיכוטומיה שבים הכרעת בית המשפט קמא לבין הפיכתה.. אכן מחד גיסא, חזקה על אדם החותם על מסמך שקרא והבין את תוכנו, בפרט שמדובר במסמך כה מהותי שעניינו משכנתא.. עם זאת ברי מנגד כי הבנק לא עמד בסטנדרט ההתנהגות הבסיס, וזו אף לשיטתו שלו עצמו...". סוף דבר בנסיבות האמורות דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

אני סבורה כי יש לחלק האחריות בין הצדדים, מכוח דוקטרינת האשם התורם, באופן שוויוני.

כידוע, הליכי הגילוי והעיון במסמכים, ניזונים מהתפיסה, כי החתירה לגילוי האמת עומדת ביסוד ההליך המשפטי וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים". רע"א 4234/05 בנק המזרחי נ' פלץ, פסק דינו של השופט א. גרוניס כתוארו דאז.

אומר מיד, כי אין בידי לקבל הטענה, משמעותה של הטענה היא, שבכל הזמנים שקדמו להגשת התביעה, לחברה ולהכט לא הייתה כל אחריות לדרך שבה נוהלו חשבונותיהם.

ככל שלנתבעים יש טענה שחלוף הזמן, כשלעצמו, יצר מעין "נזק ראייתי", נראה לי, שדפי הבנק הם בגדר רשומה מוסדית, שהיא ראיה קבילה להוכחת אמתות תוכנה.

התניית שירות בשירות: סעיף 7 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981, קובע כי: "לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר שהתאגיד ציין. אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השרות המבוקש לבין קיום התנאי". כלומר, התניית שירות שהלקוח מעוניין לקבל, (למשל, קבלת אשראי), בקניית שירות אחר שהבנק מעוניין למוכרו, (למשל תכנית חסכון), עשויה להיות מוצדקת, רק אם בין השרות המבוקש לבין התנאי – מיתקיים קשר עסקי סביר.

...

בעמ' 12 – 5 לסיכומים, הם שבו ופירטו, ופירטו עוד ועוד, כיצד עתרו וביקשו לקבל מסמכים, וכיצד הבנק תעתע בהם, וסופו של דבר, כל ניסיונותיהם לקבל את המסמכים החשובים – לא צלחו.

אני מקבל, אפוא, את התביעה בתיק 1195/08 וקובע כי הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לבנק את סכום התביעה שיהיה צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, אני מקבל את התביעה בתיק 4248/09 ומחייב את הנתבע, מר סילביו הכט, לשלם לבנק את סכום התביעה כשהוא צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15.10.09) ועד לתשלום בפועל.

אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד ולשאת בשכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה מתייחס לשתי התביעות.

כלומר, מנוסח הוראת סעיף 6 לחוק החברות, כמו גם מהספרות וההלכה הפסוקה עולה שהרמת מסך תיעשה במקרים שבהם הוכח שנעשה שימוש לרעה בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד כדי להונות אדם או לקפח נושה ולחלופין, לעשות מעשה שפוגע בתכלית התאגיד, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתו לפרוע את חובותיו[footnoteRef:2].

בעיניינו, אנו סבורים שלא הונחה לפנינו תשתית עובדתית לפיה הנתבעת 1 נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויות המנוח או להונאתו, אף לא הוכח נטילת סיכון בלתי סביר ולא התרשמנו כי הונחה תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך ההיתאגדות או הטלת אחריות על הנתבעות 2 ו-3 ודין טענות התובעת לעניין זה להדחות.

עוד לטענתה התובעת לא הסכימה להגשת המסמך וכי הוא אינו עומד בתנאים הקבועים בפקודת הראיות למסמך המהוה "רשומה מוסדית של תאגיד בנקאי.

...

בנסיבות אלה בהן הגענו לספק שקול בין שתי חוות הדעת, מצאנו לדחות את טענות הצד שעליו רובץ נטל ההוכחה, ומשכך, אנו מקבלים את חוות הדעת שהוגשה מטעם הנתבעות.

לאחר שקילת טענות הצדדים, ובהתחשב באמור לעיל, מצאנו שיש לפסוק לתובעת שכר טרחה בגובה 16,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובעת, סך של 211,412.66 ₪ , בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 16,000 ₪.

בעניינינו מתקיימים תנאיו של סעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, המכשיר את קבילותה של רשומה מוסדית, לרבות פלט מחשב, להוכחת אמתות תוכנה בכל הליך משפטי כחריג לכלל הפוסל עדות שמיעה (ראה י' קדמי על הראיות (כרך ב) בעמ' 707-709).

מטבע הדברים הפקידים בתאגיד הבנקאי מתחלפים, אך תיק הבנק נותר על מכונו, ולפיכך אין לחסום את הגשתן של רשומות בנקאיות.

" 6.9 רשומה אשר נערכה על ידי מוסד בנקאי במהלך פעילותו הרגילה של המוסד הנו רשומה מוסדית ורשומה מוסדית קבילה כראיה לכאורה לאמיתות תוכנה גם מבלי שיעידו עליה מכלי ראשון. דרך הפקת הרשומה נחזית להיות שגרתית, ולעניין זה התאפשר לב"כ הנתבעת, אם חפץ, לנהל חקירה נגדית של פקידת הבנק, כפי שעשה זאת לגבי פלט המדפסת המאשר את פתיחת החשבון (עמ' 13 לפרטיכל).

8.6 ב"כ הנתבעת 4 טוען כי על פי ס' 126 לחוק הירושה עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון.

...

6.14 מכל האמור לעיל עולה כי התובע הוכיח סכום חוב של 200,451 ₪ נכון ליום 9.3.95, סכום שיש לחשבו בתוספת ריבית מירבית בשיעור שהיה נהוג בבנק מפעם לפעם, בנכוי תשלומי ערב נוסף כפי שהתקבלו, תוך נכויים מיתרת החוב במועד קבלתם.

7.14 מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת 4 לא הוכיחה כי היתה הסכמה או הבנה כלשהיא, שהסכום ששולם בעבר יזקף לזכות תיק זה. למעשה לא נזקף מאום לזכות תיק זה, ודין הטענה להדחות.

לבד מאמירה סתמית של נתבעת 4 כי לא הושאר עזבון אלא חובות כבדים בלבד, לא הובאה הוכחה כלשהיא לעובדה זו. 8.7 בהעדר הוכחה מטעם הנתבעת, יש לחייבה כיורשת בחוב העזבון, כפי שהוא מוצא ביטוי בתביעה זו. לסיכום 9.1 על הנתבעת 4 לשאת בתשלום יתרת החוב כערבה, במסגרת כתב הערבות שחתמה לבנק.