אחריות משפטית לרציפות זכויות פנסיה

ביום 26/11/18 הודיעו הצדדים לבית הדין כי הגיעו לתשתית עובדתית מוסכמת, ובקשו כי בית הדין יכריע במחלוקת המשפטית שהתגלעה ביניהם ביחס לחישוב שיעור "מענק היובל" לו הם זכאים מהמדינה לאחר פרישתם.

השלמת התשתית העובדתית הגם שבתשתית העובדתית עליה הסכימו הצדדים לא נכללה היתייחסות כלשהיא לאופן בו שולם/משולם מענק היובל לכלל עובדי המדינה, נדמה כי אין חולק כי מאז שנות התשעים ועד שנת 2013 נהגה המדינה לשלם לגמלאים שפרשו משורותיה ושחלים עליהם הסכמים לרציפות זכויות לפנסיה – גם את "מענק יובל" בשיעור אשר נקבע בדרך של צירוף תקופות עבודתם בשירות המדינה ותקופות עבודתם בגופים ציבורים מחוץ לשירות המדינה.

לדידה, בהיעדר "הסכם רציפות" שיתייחס למענק היובל, ובהיעדר הוראה מפורשת אשר מקימה למעסיק האחרון חבות בגין תקופת עבודה אצל מעסיקים קודמים, אין כל הצדקה להשית על המעסיק האחרון את האחריות לתשלומים שמקורם בתקופות העסקה קודמות.

...

על רקע האמור טוענת המבקשת כי נפל פגם בהתנהלות המשיבה אשר שינתה את מדיניות תשלום הגמלאות שנהגה במשך שנים רבות באופן חד צדדי מבלי שקיימה עובר לכך התדיינות עם המבקשת.

ביום 30.7.19 הגישה המדינה הודעה שלפיה "מבלי לגרוע מאף טענה מכל סוג שהוא ומבלי להודות בנכונות טענות התובע, מודיעה המדינה בזאת שהיא מוותרת על זכותה להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה בתיק שבנידון". כמו כן, בדיון הודיע ב"כ הנתבעת 1 כי: "אני מבקש להצהיר שמאחר שמדובר בשאלה משפטית ביחס למדינה, מבלי להודות בנכונות טענות התובע נוותר על חקירה נגדית" (עמ' 14 ש' 29-32 לפרוטוקול הדיון).

במועד קליטתו בבית החולים איכילוב הוא פנה לגורם המוסמך – גב' זוהר לינק (להלן – גב' לינק), ששמשה באותה העת כאחראית רופאים במחלקת משאבי אנוש בבית החולים, בבקשה להמשיך את רצף ביטוחו הפנסיוני בפנסיה התקציבית.

הסכם רציפות הזכויות התובע טען כי הוראות הסכם רציפות זכויות פנסיה בין הממשלה לבין מרכז השילטון המקומי (ההסכם העקרי) הסכם כללי שנעשה ונחתם בירושלים ביום 22.7.76 (להלן – הסכם רציפות הזכויות), שעניינו רציפות זכויות פנסיוניות לעובדי המדינה והרשויות המקומיות, מקנות לו זכאות לחישוב תקופות העסקתו בנתבעות ברציפות לעניין זכויותיו לגימלה, תוך שמירה על ביטוחו במסלול הפנסיה התקציבית.

...

על כן, דין הסעד החליפי הכספי של התובע להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית – התובע אינו זכאי להיות משויך למסלול של פנסיה תקציבית במועד העסקתו בעירייה, ובהתאם לכך, גם במועד העסקתו במדינה.

מכאן שדינן של טענות הקיזוז של הנתבעות להידחות גם כן. בהתחשב בנסיבות וכי מדובר בתובענה בתחום של ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ההכרעה תשען על מקורותיו, מאפייניו, מעמדו הנורמאטיבי ותכליתו של הסכם הרציפות וכן על כללי הפרשנות המקובלים של טקסט משפטי, ובכלל זה הסכם קבוצי.

כל מוסד קודם שבו שירת העובד ישתתף בתשלום הגמלה בהתאם להוראות הסכם הרציפות, וכל מוסד אחראי בנפרד לזכויות הקשורות בו. סעיף 8 להסכם קובע את "שיעור אחוזי הגימלה" שמגיעים לעובד בגין תקופת עבודה מחוץ למדינה ובגין תקופת העבודה במדינה.

כן מפנה התובעת למידע שמפורסם באנטרנט בנוגע להסכמי הרציפות בו נרשם כי "פורש יכול להישתכר עד 70% מהמשכורת הקובעת הגבוהה ביותר. קרן פנסיה זכאית, על פי התקנון האחיד, לצמצם את חלקה בהישתתפות עד לגובה 70%". ראשית נאמר כי מדובר במידע המוגש כשירות לציבור, ולא במידע שמבסס זכאות, משום שהזכאות נקבעת לפי הסכם הרציפות.

...

ובכך אנו דוחים את טענת התובעת בסיכומיה כאילו מדובר במין שאינו במינו (או בלשונה "עגבניות ומלפפונים", בהנתן שמדובר באחוזים משני בסיסים שונים –קצבת המדינה וקצבת הקרן).

אלא שבענייננו לא מצאנו שקיימת סתירה בין השניים, אלא לכל היותר חוסר בהירות בלשון הסכם הרציפות המחייבת לפרש אותו כפי שפירשנו לעיל.

על יסוד כל האמור, אין מנוס מהקביעה כי דין חלקה זה של תביעת התובעת להידחות.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית בכפוף לאמור בסעיף 33 לעיל.

" מכח הוראת סעיף 86 לחוק הגמלאות ביום 22.7.1976 נחתם הסכם קבוצי כללי בין ממשלת ישראל בשם המדינה המיוצגת על ידי שר האוצר לבין המרכז לשלטון המקומי שייצג לצורך ההסכם את כל הרשויות המקומיות במדינת ישראל לבין הסתדרות עובדי המדינה והסתדרות הפקידים בדבר רציפות זכויות פנסיה בעת מעבר משירות המדינה לרשות מקומית ולהיפך (להלן – הסכם הרציפות).

סעיף 5 להסכם הרציפות קובע כי המעסיק האחרון ישלם לעובד את קיצבתו בעד כלל זכויות הגימלה שצבר בשירות הצבורי אצל המעסיקים שחל עליהם הסכם הרציפות וכלשונו: "הבעלות האחרונה היא החייבת לשלם גמלה, הגמלה תשולם לעובד העובר עבור תקופת עבודתו על ידי הבעלות האחרונה וכל בעלות מעבירה תהיה אחראית בנפרד עבור הזכויות הקשורות בה". וסעיף 6 להסכם קובע את אופן התשלום על ידי המעסיק האחרון כך: "יציאה או הוצאה לקיצבה

המדינה הפסיקה להישתתף בתשלום תוספת הניהול שהחלה להשתלם אצל הבעלות המקבלת בעקבות חוות דעת משפטית פנימית ולפיה תשלום כאמור מנוגד להוראת סעיף 6 להסכם הרציפות (מכתב ב"כ המדינה מיום 19.3.2019 שצורף כנספח 15 לתצהיר התובעת.

...

על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי לנוכח הפרשנות הלשונית והתכליתית של סעיף 6(א) להסכם הרציפות והתנהגות המדינה לאורך עשרות שנים ועד לשנת 2016 ולפיה גמול הניהול שהשתלם רק ברשות המקומית הוכר כחלק מרכיבי המשכורת הקובעת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה, כמו גם חוסר הבהירות שעלה מעדותה של הגב' אדרי בדבר המועד בו חל השינוי בהתנהגות המדינה ביחס להשתתפותה בגמול הניהול ששולם ברשות המקומית, התובעת זכאית להכללת גמול הניהול במסגרת המשכורת הקובעת המחושבת בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

בהעדר הנמקה לפסק הדין בענין לבנת שניתן מכח הסכמת הצדדים ולנוכח השוני במהות תוספת גמול שעות נוספות גלובלי לעומת גמול ניהול והעובדה שבעניינה של המנוחה היא לא הייתה זכאית לתשלום התוספת שהשתלמה לה מכח הסכם 1999, לא מצאנו כי יש בפסק זה כדי להשפיע על הכרעתנו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהתובעת זכאית להכללת גמול הניהול במשכורת הקובעת לפנסיה בגין כל תקופת עבודתה לרבות בגין תקופת העבודה בשירות המדינה.

ב"הסכם להבטחת רציפות זכויות פנסיה לעובדים העוברים מקרנות הפנסיה של ההסתדרות לרשויות מקומיות ולהיפך" מחודש מרץ 1975 (להלן – הסכם הרציפות או הסכם רציפות הרשויות), אשר הוחל על המערער לפי בקשתו בסמוך לפרישתו מעבודתו בערייה, נקבע כי בעת פרישה תשולם הפנסיה בגין תקופת העבודה הכוללת במוסדות השונים על ידי המעסיק האחרון ("המוסד המשלם" בלשון הסכם הרציפות), אך "כל מוסד יהיה אחראי בנפרד עבור הזכויות הקשורות בו בהתאם להוראות הנהוגות בו, אלא אם נאמר אחרת בהסכם זה" (סעיף 5 להסכם הרציפות.

בין היתר, נאמר שם, כי: "מצב זה דורש טפול מיידי. הטיפול במשבר יהיה אפקטיבי יותר ככל שיוקדם, בין השאר, משום שלמעלה ממחצית ההתחייבויות של קרנות הפנסיה הותיקות הן לעמיתים שעדיין לא פרשו לפנסיה, וזכויותיהם הפנסיוניות טרם התגבשו". סעיף 78ט(א) לחוק הסמיך את המפקח על הביטוח להכין תקנון אחיד אשר ישמש כמסמך המשפטי שביסוד תכנית ההבראה לכל קרנות הפנסיה הותיקות, כפי האמור בסעיף 78ט(א) לחוק הפיקוח .

...

סוף דבר הנה כי כן, כל הרחבה של מעגל הזכאים להטבות שאינן עולות בקנה אחד עם התקנון האחיד פוגעת בתכליות התיקון לחוק הפיקוח ובשוויון בין העמיתים.

מתן הזכות העודפת לעובדי המדינה מהווה פועל יוצא של הוראות חוק הגמלאות ממנו הסכם הרציפות במדינה "יונק את כוחו" ואין להרחיבה אלא מקום שאין מנוס לעשות כן מכוח החלה ישירה של הוראות חוק.

הערעור נדחה.