חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

אחריות משטרת ישראל על אי ביטול צו יציאה מהארץ

בהליך סכסוך קיבוצי כללי (סק"כ) שהוגש בשנת 2021 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

" (הדגשה הוספה - א.א.) בהתאם לאמור בהחלטה, הוצאו צוי הבאה נגד ראשי ועדי אשדוד, אלא שהללו לא התייצבו לדיון שנקבע לשעה 20:00 והמשטרה מסרה כי לא עלה בידה לאתר אותם.
בא כוח ההסתדרות אז, עו"ד תקן, עידכן "בזהירות המתחייבת" כי חברי ועדי חיפה "מסרו שאם יקבע דיון במוצאי שבת הם יתייצבו" וכי נראה שגם לגבי ראשי ועדי אשדוד "יש כוונה להתייצב לדיון הבא שיקבע, ככל שיקבע". באת כוח המדינה ביקשה לעדכן את צוי ההבאה, להוציא צוי עיכוב יציאה מהארץ נגד ראשי הועדים והוסיפה "שההליך הזה מחייב פסיקה של הוצאות לטובת הצדדים שנמצאים כאן, הוצאות לטובת אוצר המדינה". בתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה: "1. לאחר ששמענו את טיעוני ב"כ נמל חיפה בכל הנוגע להזמנת המשיבים 2 עד 11 לבקשת נמל חיפה [הכוונה היא לחברי ועדי חיפה - א.א.], שוכנענו כי מוצדק להוציא צו הבאה למשיבים 2 עד 11 וזאת מכח סמכותנו לפי סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית משפט.
מודגש כי "כשהמערכה נהיית מורכבת וקשוחה, קברניטיה אינם יכולים ליטול לעצמם 'פסק זמן' ולהימלט מהחוק, מתפקידם ומהאחריות הכרוכה בו"; אין ליתן להתנהלותם, כגון התחמקותם מהמשטרה, כל לגיטימציה, גם אם היו במתח ובלחץ; הציבור כולו נושא עיניו לפסיקת בית דין זה, "האם שילטון החוק הוא מונח אקדמי בלבד? כיצד כופים על אדם להתייצב בפני מערכת המשפט? האם יו"ר הועדים מורמים מעם ובמעמדם הנם מעל לחוק, אם לאו...". חברת נמל אשדוד מבקשת כי בית דין זה לא יעבור לסדר היום על "פרשה חמורה זו, אחת מהחמורות בתולדות מערכת יחסי העבודה הקבוציים במדינת ישראל". טענות נוספות מפי חברת נמל אשדוד: אין בעמדת ההסתדרות ובהצהרת ראשי הועדים כל נימוק שיש בו כדי לאיין את החלטת ההוצאות או להצדיק את אי אכיפתה; ההסתדרות וראשי הועדים לא סתרו את העובדות שעמדו ביסוד החלטת ההוצאות - ראשי הועדים הפרו את צו המניעה, ידעו על זמונם לדיונים בבקשות השונות לפי פקודת הביזיון, התחמקו במכוון מהתייצבות ל-3 דיונים, התחמקו מהמשטרה, הודיעו באופן מתוזמן ביום 11.5.18 כי יתייצבו לדיון מוצ"ש, מסרו רק לאחר תחילת דיון זה הודעה לעובדים כי יש לחזור לעבודה אף שידעו כי בכך לא ניתן יהיה לחדש את העבודה במשמרת ג' של ליל 12.5.18, ביזו והטריחו את בית הדין ואת כל יתר הצדדים לדיון מוצ"ש אף שיכלו לייתרו.
טענות חברת נמל חיפה חברת נמל חיפה טענה תחילה, בתגובה מיום 11.4.21, כי מה שעל הפרק הוא היחס בין המעשים החמורים שנעשו ואסור שיחזרו ובין "שיקולים שביחסי עבודה ובהם הרצון לשים את האירועים הללו מאחור ולהתרכז באתגרים שלפנינו". חברת נמל חיפה הוסיפה כי עמדתה היא שאין מקום לבטל את ההחלטות שניתנו במסגרת הליכי הביזיון, הגם שהעניין היחיד שעמד ביסוד הבקשה שהגישה לפי הפקודה הוא אכיפת צו שפוטי.
...
אשר למר ליאני - החלטנו להיעתר לבקשתו להוסיף תגובה לתשובת חברת נמל אשדוד.
מבחינה דיונית, טענות אלה למעשה הוכרעו על ידינו בהחלטת הביזיון, שם קבענו כי אין להחריגו מקבוצת ראשי הוועדים, וגם מהותית לא מצאנו בטענותיו כיום של מר ליאני כל טעם לשנות מקביעתנו האמורה.
סוף דבר ראשי הוועדים ישלמו הוצאות משפט כאמור בסעיף 76 לעיל.

בהליך תיק פ"ל אדום (פל"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

ניתן כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ.
החלטתי לשיחרור המשיב למעצר בית, מיום 1.2.21 מבוטלת.
בלשונו שם: "הערובה הכספית אותה מטיל בית המשפט על מפקחים-ערבים כתנאי לשחרורו של נאשם נועדה להבטיח כי הללו יעמדו בהתחייבות שנטלו על עצמם במלואה. הקף הערבויות הכספיות המוטלות עליהם מושפע באופן ישיר מחומרת העבירות המיוחסות לנאשם, ממסוכנותו ומהיקף החשש להימלטותו מאימת הדין. אחריות רבה מוטלת איפוא על כתפיהם של המפקחים; משמונה אדם לשמש כמפקח עליו להצדיק את האמון שנתן בו בית המשפט בהתבסס על הצהרתו באשר למוכנותו ויכולתו למלא את התפקיד שמוטל על כתפיו. עליו לדעת כי הוא ערב לשלום הציבור בכללותו, ואין הוא רשאי להקל ראש במשימה שנטל על עצמו." מפקח המקבל על עצמו לערוב לקיום תנאי שיחרור, יכול וצריך לצפות שאם נאשם המצוי תחת פקוחו יפר את תנאי שיחרורו, יורה בית המשפט על חילוט הערבות.
יצוין שבהחלטתי לעצור את המשיב למעצר בית צוין: "מובהר לערבים שתנאי מתנאי הערבות הוא חובתם להמצא במחיצת המשיב ולפקח עליו באופן הדוק בעת שהייתו במעצר הבית, כך שלפחות אחד מהם ישהה בקירבתו בכל עת. עוד מוטלת על הערבים החובה לדיווח מיידית בדבר כל הפרה למשטרת ישראל". כך גם בדיון, מיום 1.2.21, בו שוחרר המשיב למעצר בית, נרשם מפי המפקחות: "אנו מבינים כי היה והנאשם יפר את התנאים נצטרך לשלם את סכום הערבות". מעדותה של האם ומחקירתה במישטרה התרשמתי שהאם ידעה שבנה, המשיב, יצא מהבית, ללא פקוח.
...
לפיכך, אני מורה על חילוט סכום הערבון הכספי שהפקיד המשיב, בסך של 5,000 ₪, לאוצר המדינה.
בנסיבות אלה אני סבורה שיש מקום לחלט סכום של 5,000 ש"ח מהערבות עליה חתמה.
בהינתן האמור, אני מורה על חילוט חלקי של הערבות עליה חתמה האם, המפקחת איברהים שרית, להבטחת תנאי השחרור של המשיב, כך שמערבותה יחולט סך של 5,000 ₪ לאוצר המדינה, בתוך 90 יום מהיום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

ב"כ המאשימה הציגה בדיון מיסמך של משטרת ישראל, ממנו עולה כי הנאשם נימלט מהמשטרה בעת ניסיון לעצור אותו בחשד למעורבות בעבירות אחרות, ולהערכת המישטרה הוא יצא מהמדינה עם דרכון מזויף.
לעומת זאת, ב"כ הערבים הפנה להחלטה מיום 28.4.2019 וטען כי מדובר בהחלטה אשר הביאה לסיומו של הפיקוח ,למעט התנאי של צו עיכוב יציאה מהארץ, ולכן לא נותר תנאי מגביל שקשור בערבים ובמפוקח שלהם, ובהחלטה זו סיימו הערבים את מלאכתם.
ההלכה היא כי "ערבותם של מפקחים כלפי נאשם תלויה ועומדת כל עוד לא בוטלה בהחלטה מפורשת של בית משפט", כפי שנאמר בעיניין אביטן הנ"ל בפיסקה 54.
יפים לעניין זה דברים שנכתבו בסוף ההחלטה בעיניין אביטן הנ"ל, ובשל חשיבותם אביאם כלשונם: יידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם, ויידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שיחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע פגיעה אנושה במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו. חשיבות רבה יש לייחס למוסד השיחרור בערובה על כל נגזרותיו.
...
לכן, לטענתו, אין הצדקה לחלט את הערבויות, ומכאן עתירתו כי בית המשפט ידחה את בקשת המבקשת בעניין זה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי במסמכים השונים הקשורים להתחייבויותיהם של הערבים, באתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשת המבקשת ולהורות על חילוט הערבויות במלואן, מהטעמים שיפורטו להלן.
בהמשך אותה החלטה התייחס בית המשפט גם לתכלית של חילוט הערבות הכספית, כאשר קיימת הפרה של תנאי השחרור, וציין כי מדובר בתכלית הרתעתית שיש לה שלושה היבטים: "האחד – הרתעת הערב עצמו, לבל יתיר במעשה או במחדל הפרת תנאי המעצר על ידי נאשם הנתון תחת פיקוחו. השני – הרתעת הרבים, קרי, הרתעת מפקחים ומפקחים פוטנציאליים אחרים, הנוטלים על עצמם אחריות כבדה כמי שמגנים על הציבור מפני הנאשם. היבט שלישי... הוא הרתעת הנאשם המפוקח על ידי הערב, לבל יפר את תנאי הערבות, ובכך יפגע פגיעה חמורה בערב". מן הכלל אל הפרט על רקע האמור, אבחן את הנסיבות שלפנינו.
סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, משאין חולק כי הנאשם הפר באופן חמור את תנאי שחרורו בכך שלא התייצב לדיונים בעניינו, וכפועל יוצא מכך ברי גם כי כל אחד מהערבים הפר באופן חמור את ההתחייבות שעליה חתם, התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה במלואה, ומורה על חילוט הערבויות של כל הערבים במלואן.

בהליך תמ"ש (תמ"ש) שהוגש בשנת 2021 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

בהילכת פרידמן בר"ע (ים) 2315/00 מדינת ישראל נ' אבי פרידמן (פורסם בנבו, מיום 12/03/2001 ) (להלן: "הילכת פרידמן"), אליה מפנה התובע, אכן נקבע ע"י שופטי בית המשפט המחוזי, כי ניתן יהיה לתבוע את המדינה, שנושאת באחריות שילוחית מכוח יחסי עובד מעביד למעשיו של גורם שפוטי, במקרים קצוניים של רשלנות רבתי או רשלנות בוטה.
( 17 לפרוטוקול הדיון מיום 10/2/2020 על אף טענתו של התובע, כי הכריחו אותו לחתום על הוצאת דרכון וכי הוטל עליו איום בקנס של 500 ₪ באם לא יחתום, לא עלה בידי התובע להוכיח טענות אלו.
ככל שהתובע לא היה שבע רצון מההחלטות שניתנו, ניתן היה לפעול בדרך המתאימה לתקיפת החלטות אלו, ולא באמצעות הגשת תביעה זו. לא למותר לציין, כי בקשת הנתבעת לביטול צו העיכוב של הילדה הוגשה בעקבות הסכמה קודמת שהייתה קיימת בין התובע לנתבעת, ואשר קיבלה תוקף של פס"ד בתיק תמ"ש 4451/04 , לפיה ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדה וכי כל צד יהיה רשאי, בהתאם למוסכם, להגיש בקשה להתליית תוקפו של צו העיכוב ובכפוף להצגת ערבויות או ערבות צד ג' להנחת דעתו של בית המשפט.
במסגרת תצהירה ציינה העדה את מועד הצטרפותה של מדינה ישראל לאמנה ושבה והדגישה כי במועד הנטען של החטיפה ואי ההשבה של הילדה לארץ, ישראל ורוסיה לא היו חתומות על האמנה, ומשכך אין תחולה של האמנה על המקרה המונח בפני ביהמ"ש. העדה הצהירה כי ביום 2/10/2011 התקבלה העתק מתלונת התובע, שהוגשה למישטרה על החטיפה בעקבות אי חזרתה לארץ בתאריך שנקבע ליום 28/4/2011 העדה מסרה, כי מיד בוצעה בדיקה וממנה עלה כי אין תחולה של האמנה בשל העובדה כי המקרה היה לפני כניסת האמנה לתוקף בישראל ביום 1/3/2012 .
האם הוא בטיפול מדינת ישראל על ידי מחלקה אחרת.
...
גם בעניין זה מצאתי לקבל את דרישת התובע ועל כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי 23 .
אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה כנגד הנתבעת בסכומים שנפסקו לעיל, ומורה על דחיית התביעה כנגד המדינה.
בנסיבות העניין, וחרף התוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לא, זה לא בתוך הר הבית עצמו כב' השופט: נכון עו"ד ויסולי: לא בתוך הר הבית כב' השופט: כלומר, לא על מעצרו של התובע בהר הבית מיד עו"ד ויסולי: לא, לא, זה לא זה. מצד אחד, בארוע הראשון זה שער האריות והקישלה, והארוע השני זה המחכמה ובית אליהו (כל אלה הם תחנות מישטרה – ההערה שלי א.כ.) כב' השופט: .
התביעה יכולה להיות כנגד המישטרה בגין מספר עילות תביעה: א. התרשלות בכובעה כרשות ציבורית במשפט הפרטי; ב. התרשלות "רגילה" של הרשות כמעוולת עיקרית תוך כדי ביצוע סמכויותיה בכשירותה הציבורית (כגון עיכוב, או מעצר, או חפוש או חילוט); ג. התרשלות של הרשות הציבורית במסגרת סמכויות האסדרה, הרשוי והפיקוח הנתונות לה; ד. התרשלות של הרשות הציבורית במעשה או במחדל, בכך שהיא פועלת שלא כדין, תוך הפרה של נורמה מינהלית (כגון אי מתן זכות טיעון או הפרת חובת ההנמקה המינהלית או אי מתן החלטה תוך זמן סביר), הפרה שיש עימה אשם; ה. התרשלות של הרשות הציבורית במעשה או במחדל, בכך שהיא פוגעת שלא כדין, בזכות חוקתית, כמו הזכות לקניין או הזכות לפרטיות, פגיעה שיש עימה אשם; ו. מעשה או מחדל שלא כדין של הרשות, תוך הפרה של נורמה מינהלית, הפרה שאין עימה אשם; ז. מעשה או מחדל של הרשות הציבורית, הפוגע כדין וללא אשם בזכות חוקתית כמו הזכות לקניין או הזכות החוקתית לשויון; ח. פגיעה בלתי חוקתית בזכות חוקתית, מכוח חוק או על פי חוק, בגינה מורה בית המשפט על ביטול החוק (לסיווגים אלו ראו חוות דעתו של השופט עמית בע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל [פורסם בנבו, 19.1.2017] להלן: עניין גליק ).
בעיניין גליק נקבע כי המישטרה אינה חסינה מפני תביעות, על שימוש רשלני בסמכויות עיכוב או מעצר או חפוש שלא כדין, שנחשבת להתרשלות רגילה (ראו גם: ע"א 429/82 מ"י נ' סוהן, פ"ד מב(3) 733 (1988), הוטלה אחריות על המישטרה בגין אי ביצוע צו עיכוב יציאה מהארץ;ע"א 337/81 בוסקילה נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 337 (1984) הוטלה אחריות בגין ביצוע צו שפוטי כנגד האדם הלא נכון; בע"א 126/85 ר.ג.מ. מרט נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 272 (1990) הוטלה אחריות על המישטרה בגין אי חיבור מערכת אזעקה של מלטשת יהלומים למוקד משטרתי).
...
אינני מקבל עוד את הטענה שנפל פגם בהבאת התובע תחילה לנקודת המשטרה ב-"מחכמה" ולאחר מכן הובלתו לתחנת בית אליהו.
לכן אין להטיל חבות על המשטרה בשל כך. סוף דבר, לא מצאתי להטיל אחריות על המשטרה בשל האירועים נשוא האירוע השני ויש לדחות את התביעה בהקשר זה. הסעד והתוצאה לתובע נגרם נזק כתוצאה מהחזקתו במעצר במשך מספר שעות (מהבוקר עד ששוחרר בסביבות השעה 16:00) בדמות פגיעה בחירותו.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו