אכן בשנת 2003 החזיקה התובעת בפוליסה אחריות מקצועית של הנתבעת, אלא שפוליסה זו עברה מן העולם, כאשר בשנת 2005, לקראת חידושה של הפוליסה, כפי שנעשה הדבר מדי שנה בשנה, הודיעה הנתבעת לתובעת באמצעות סוכנות הביטוח שלה, כי משנת 2005 תחריג פוליסת האחריות המקצועית כסוי לנזקים שמקורם בהפרת זכויות יוצרים, ורק לאחר קבלת הסכמתה של התובעת באמצעות סוכני הביטוח שלה, הוצאה לתובעת הפוליסה של שנת 2005.
...
אציין, כי אינני מקבל את טענת סוכנות הביטוח לפיה התיק של עיתון הארץ לא הסתיים בפשרה מאחר והתובעת חייבת לשלם עקב הפרת זכויות יוצרים, אלא שלהבנתה, התובעת הגיעה לפשרה רק כדי לסלק מעליה איום של תביעת עתק בסך של 10 מיליון ₪ על ההוצאות האדירות הכרוכות בניהול תביעה מסוג זה.
התביעה שהוגשה נגד התובעת בסכום עתק, הוגשה בגין הפרת זכויות יוצרים, זו היתה עילת התביעה.
לפיכך, יתכן שבית המשפט היה קובע כי קיים לתובעת כיסוי ביטוחי בעניין תביעה ביחס להפרת זכויות יוצרים, ובנסיבות שנוצרו לא ניתן לפסול אפשרות זו.
לאור כל הטעמים המפורטים לעיל, ובעיקר לאור קביעתי כי סוכנות הביטוח התנהלה ברשלנות, ולאחר ששקלתי את התנהלות שני הצדדים, הגעתי למסקנה כי על צדדי ג' לשאת במחצית מהסכום ששילמה הנתבעת לתובעת.
סוף דבר
לפיכך, אני מחייב את צדדי ג', ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת סך של 304,500 ₪.
