ממשיך וטוען התובע (שם), כי "בסביבות השעה 18:00, הגיע למקום הקב"ט הראשי אריה, שהיה בדרכו הביתה עם הרכב, יצא מתוך הרכב שלו, נתן מכה על חלון העמדה, משום שכנראה הוא רצה לקרוא לי. לפתע נישבר החלון, ושברים של החלון השבור פגעו בי". לטענת התובע נגרמו לו, כאמור, חתכים בשוק ובברך ימין.
סיכומם של דברים הוא כי הקב"ט התרשל כלפי התובע ולנתבעת שהעסיקה אותו אחריות שילוחית להתרשלותו זו.
מבלי לגרוע מכך ולמעלה מן הצורך, ביחס לאחריותה הישירה של הנתבעת כלפי התובע, יש לזכור, כי הלכה פסוקה היא כי מעביד חב בחובת זהירות מוגברת, בין היתר, לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום עבודתו ולהנהיג שיטת עבודה בטוחה (ראו ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 (1993); ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז [27.12.10]).
שנית, בעניננו יש מקום לקבוע כי התאונה אירעה באשמו הבלעדי והמלא ולמעשה ביוזמתו הבלעדית של הקב"ט הראשי שניפץ את החלון לרסיסים, גם אם לא התכוון לעשות כן. כפי שצוין לעיל, גם אם היה מקום להסב את תשומת ליבו של התובע כי עליו להיות קשוב ומרוכז בעבודתו, הרי שהקב"ט יכול היה לעשות כן בדרך אחרת, שלא היתה גורמת לו לנזק.
...
לאחר שצפיתי בתמונות הצבעוניות של הצלקות, ושמעתי את עדות התובע וטיעוני הצדדים בענין זה, הגעתי למסקנה כי הנכות התפקודית שיש ליחס לנכותו הרפואית של התובע היא נמוכה משמעותית ממנה ושיעור הגריעה מכושר השתכרותו נמוך אף יותר (כמפורט להלן).
לאחר ששקלתי את הראיות והעדויות ואת טענות הצדדים ביחס לבסיס שכרו של התובע הגעתי למסקנה כי יש להעמידו על שכרו נכן להיום בסך של 11,500 ₪, שכן אפשרויות הקידום שלו מעבר לכך נותרו תיאורטיות למדי.
סיכומם של דברים
הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בהתאם לפירוט להלן:
הפסד שכר לעבר 4,300 ₪
אובדן כושר השתכרות 20,000 ₪
הוצאות רפואיות ונסיעות 500 ₪
עזרת הזולת 500 ₪
כאב וסבל 35,000 ₪
ניכוי תגמולי מל"ל (במעוגל) (2,100 ₪)
סה"כ (במעוגל) 58,000 ₪
הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 58,000 ₪ ותישא בהוצאות משפט (אגרה ומומחים) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20% מסכום הפיצוי.
