אחריות מעביד לפגיעה לבבית של עובד עקב לחץ נפשי

לטענת התובע נפגע בלבו בגין ארוע חריג שגרם לו ללחץ נפשי חריג ולכן יש לראות בפגיעתו כפגיעה בתאונה עבודה.

עיון בתצהירו של התובע מעלה כי הצהיר בכל הנוגע לארוע מיום 3.10.17 כי:" 8. מאז הניתוח אני טופלתי רפואית הלכתי עם שתי קביים וכל פעילותי המקצועית נעצרה והתעכבה. באותה התקופה אני עבדתי עבור המוסד בפרויקט סודי ורב חשיבות בתחום מערכות בטחון של מתקן סודי חשוב ביותר. המדובר בפרוייקט עצום, בעל תקציבי ענק וחלק בו נטלה החברה שבבעלותי הנו רב חשיבות ומעכב את המשך פיתוח הפרויקט כולו. בגין פגיעתי כאמור אני התעכבתי בבצוע מטלותיי ונגרמה תרעומת קשה ביותר של אנשי המוסד העובדים מולי בגין עיכובי ם אלה אני ידעתי על תרעומת זו ואולם לא הייתי מסוגל לקדם את הפרוייקט בגין הפגיעה הקשה בברך ואי יכולתי להתנייד. אני קבלתי להפתעתי הודעה מקצין הבטחון של המוסד לפיה הוא מבקש להגיע אליי באופן לא מתוכנן, לביתי, לפגישה דחופה. הפגישה נקבעה ליום 3.10.17 בשעה 11.00 בבוקר, מדובר ביום שלישי בשבוע. הפגישה נקבעה ביום שני 2.10.17 ונדרשתי להסכים לפגישה באופן דחוף, אני לא הצלחתי להבין את סיבת הפגישה ואת הדחיפות ונותרתי חסר ידע לגביה. אני לא הבנתי את סיבת הפגישה, ולא הבנתי מדוע קצין הבטחון של המוסד האחראי על כל הפרויקט בו עבדנו מבקש להגיע אליי באופן אישי לביתי.... בנוסף הבנתי כי קצין הבטחון מגיע אליי לבדו, לפגישה אישית בארבע עיניים, מעולם לא נפגשתי עם קצין הבטחון לבדו אצלי בבית. הוא גורם ניהולי ולא טכני ופגישות עבודה ענייניות היתקיימו תמיד עם אנשי מיקצוע רלוואנטיים הקשורים למוסד ולפרויקט. אני נכנסתי ללחץ נפשי קשה ביותר, חששתי כי הקב"ט מגיע אלי לפגישה חריגה זו, לבדו כדי להודיע לי שבנסיבות שנוצרו לאור אי יכולתי להמשיך ולתפקד ולאור דרישות הפרוייקט שהוא כאמור בעל לוח זמנים מאד צפוף ותובעני, הקב"ט מתעתד להודיע לי על פיטורי והפסקת עבודתי מול המוסד. אבהיר כי פרויקט זה אמור היה לאפשר לי הכנסה כספית גדולה ביותר..." ר' סעיפים 8-16 לנספח א' לתצהיר התובע , תצהיר שהגיש לנתבע.

אשר על כן שוכנענו כי מחומר הראיות עולה תמונה כי אכן התובע היה במצב של מתח בעקבות מצבו הרפואי שגרם לעיכוב הפרויקט, אולם שוכנענו כי העובדה שזימנו את התובע לפגישה בארבע עיניים עם הבוס שלו מהיום למחר, מבלי שנאמר לו על מה הפגישה ומבלי שזומנו אליה אנשי מיקצוע נוספים, בנגוד לפגישות קודמות, גרמו לתובע לראות בישיבה זו כארוע חריג או מיוחד בנסיבות העניין, שעה שחשש בשל כך שהוא עתיד למצוא את עצמו מסיים את ההיתקשרות שבנידון שתביא לו לאבדן הכנסה משמעותי ופגיעה במוניטין.

...

אשר על כן שוכנענו כי מחומר הראיות עולה תמונה כי אכן התובע היה במצב של מתח בעקבות מצבו הרפואי שגרם לעיכוב הפרויקט, אולם שוכנענו כי העובדה שזימנו את התובע לפגישה בארבע עיניים עם הבוס שלו מהיום למחר, מבלי שנאמר לו על מה הפגישה ומבלי שזומנו אליה אנשי מקצוע נוספים, בניגוד לפגישות קודמות, גרמו לתובע לראות בישיבה זו כאירוע חריג או מיוחד בנסיבות העניין, שעה שחשש בשל כך שהוא עתיד למצוא את עצמו מסיים את ההתקשרות שבנדון שתביא לו לאבדן הכנסה משמעותי ופגיעה במוניטין.

מעבר לאמור, בכל מקרה שוכנענו כי יש לפעול בתיק דנן, גם בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, שקובעת כי כאשר מתעורר ספק בשאלת חריגות האירוע הרי משמדובר בהיבט רפואי אזי האמור מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

סוף דבר – ממכלול האמור שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הנדרש כדי להוכיח את חריגות האירוע בנוגע לאירוע הלבבי ומשכך שוכנענו כי יש למנות מומחה רפואי לשאלת הקשר הסיבתי.

בהליך שלפנינו מר צבי הראל (להלן: התובע) עותר להורות למעסיקתו לשעבר, חברת מחצבי אבן בע"מ (להלן: הנתבעת) "לקחת אחריות ולהכיר עקרונית בפגיעה הלבבית שנגרמה לתובע במהלך עבודתו בשרותה ע"י שלושת בכיריה ... ושבגינה הושתל בגופו ב- 22 לפברואר 2021 קוצב לב". הרקע לתביעה ביום 8.5.22 הגיש התובע תביעה כנגד הנתבעת.

עיון בכתב התביעה שהוגש לבית הדין מעלה כי טענת התובע היא שנגרמה לו פגיעה גופנית (ליקוי לבבי) על רקע לחץ נפשי בעבודתו אצל הנתבעת.

נוסיף, כי גם אם היתה ניתנת לתובע אפשרות לתקן את כתב התביעה תחת סילוק על הסף של התובענה, מדובר בפגמים שאינם ניתנים לתיקון ולא מדובר בתיקון שיעמיד את כתב התביעה על מכונו.

...

סוף דבר מכל הטעמים האמורים באנו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח, אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 11029-08-20 13 מרץ 2023 לפני: כב' השופט עדו בן-צור נציג ציבור (עובדים) מר אהרון ביתן נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף פרלוביץ התובע: שמעון זיגדון ע"י ב"כ: עו"ד אלון קורל הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד **** שמאי החלטה

ביום 13.4.2014 הכיר המוסד בפגיעה בלב של התובע מיום 11.11.2009 כתאונת עבודה, ונקבעה לו נכות בשיעור 25% לצמיתות החל מיום 11.5.2010.

על פי ההלכה הפסוקה, בתאונה אשר נגרמה כתוצאה מגורמים שאינם נראים לעין חל מבחן "הארוע החריג", לפיו "יש להוכיח קיומו של ארוע חריג בעבודה שהנו בלתי שיגרתי לעובד אשר היתרחש עובר לקרות ארוע הפגיעה הגופנית. מדובר בארוע אשר יכלול הפעלת מאמץ פיזי מיוחד, דחק נפשי, מתח או היתרגזות יוצאת דופן שהעובד אינו מורגל בה בעבודת היום יום שלו" (עב"ל 24894-10-21 עובד גוהר - המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.6.2022); עב"ל 32691-06-10 אליהו דהן - המוסד לביטוח לאומי ירושלים סניף ויצמן (מיום 19.6.2012)).

בהמשך חקירתו, כאשר נישאל התובע מה היה חריג באותו יום שישי, השיב: "באותו יום אמרתי לאוריאל שיבוא מוקדם לחנות ויעזור בפריקה והוא לא בא התקשרתי אליו ועוד נרדם צעקתי עליו וכעסתי עליו מאוד מאוד, ואף פעם לא הייתי במצב כזה עם הילד שלי". אוריאל, בנו של התובע, סיפר בחקירתו בפני חוקר המוסד את פרטי הארוע (נ/4) כך: "המקרה שלו קרה ביום שישי ביום חמישי אבא שלי הכין אותנו בערב שיש לחץ בעבודה וצריך לבוא מוקדם מחר לעבודה אני ואופיר, אני תכננתי בילוי ביום חמישי עם חברים ביליתי ובבוקר חזרתי ב 4:00 בבוקר מהבילוי בבוקר הוא התחיל להיתקשר אליי משעה 9:00 שצריך עזרה ויש לחץ של אנשים ונהג המשלוחים צריך להגיע לקחת משלוחים לכל הארץ מב"ש ועד מטולה, עניתי לו מתוך שינה, הוא היתקשר 3-4 פעמים, היה עצבני התפרץ עליי שאני לא מגיע עיצבן אותו שאני לא אחראי ולא קמתי בבוקר הוא פירק את הסחורה לבד במקום שאני יעשה, גם המשלוחים לא היו מוכנים בזמן, אחי השני אופיר היה בחנות עם אנשים והזמנות ולא יכל לעזור לו ואז רק בסביבות 12:30 הגעתי לחנות ואז התפרץ עליי צעקות ברמה שבחיים לא ראיתי אותו ככה, קללות, איך הגעתי למצב הזה למה גידלתי אותך, בחיים לא צעק עליי ככה בכזאת עצבנות עד כדי כך שזה כימעט הגיע לידיים ואחי תפס אותו הרגיע אותו ואחי החזיר אותו הביתה כי לא יכל לנהוג..." כעולה מהעדויות ומהמסמכים הרפואיים שהוגשו בפנינו, במוצאי שבת, 11.5.2019, פונה התובע על ידי מד"א למרכז הרפואי סורוקה, אושפז ועבר צינתור ביום 13.5.2019.

טענה נוספת שהועלתה על ידי המוסד היא כי עם הגשת התביעה להחמרת מצב בעקבות הארוע הקודם מיום 11.11.2009, מוצו זכויותיו של התובע בגין הפגימה הנטענת במסגרת הליך זה. אין בידינו לקבל טענה זו. העובדה שהתובע הגיש תביעה להחמרת מצב בעקבות דחיית תביעתו על ידי המוסד בגין הארוע מיום 10.5.2019, אין בה כדי למנוע מהתובע לממש את זכותו ולעתור כנגד דחיית תביעתו בדרישה להכיר בארוע מיום 10.5.2019 כתאונת עבודה.

...

טענה נוספת שהועלתה על ידי המוסד היא כי עם הגשת התביעה להחמרת מצב בעקבות האירוע הקודם מיום 11.11.2009, מוצו זכויותיו של התובע בגין הפגימה הנטענת במסגרת הליך זה. אין בידינו לקבל טענה זו. העובדה שהתובע הגיש תביעה להחמרת מצב בעקבות דחיית תביעתו על ידי המוסד בגין האירוע מיום 10.5.2019, אין בה כדי למנוע מהתובע לממש את זכותו ולעתור כנגד דחיית תביעתו בדרישה להכיר באירוע מיום 10.5.2019 כתאונת עבודה.

לאור כל האמור, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח את קיומו של אירוע חריג בעבודה, ויש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבו הרפואי.

במהלך אותו יום התובע חש זעם רב כלפי בנו אשר לא הגיע לסייע לו בעבודה בהתאם לסיכום עמו.

הייתי אחראי על כל הערייה על כל מערכות המיחשוב.

אשר לטענת ההתעמרות – התובע טען כי מזכיר העיר, מר קליין, היתעמר בו באופן עיקבי ולאורך תקופה ארוכה כאשר היתעמרות זו היא שהובילה אותו ללחץ נפשי כבד שהביא אותו ללקות בלבו.

הגדרה של "היתנכלות תעסוקתית" מתחום בריאות הנפש, מובאת על ידי הפסיכולוג איתן מאירי בספרו "המגיפה השקטה במקומות העבודה" בזו הלשון: "היתנהגות פוגענית בעבודה היא היתנהגותו של אדם בעבודה הנוהג באחד ברשעות באופן עיקבי ומתמשך, על פי רב על ידי מניפולציות רגשיות, איומים, שתלטנות, השפלה או מידור, פוגע בו ומסב לו סבל ומצוקה רגשית וגופנית ומקשה עליו לבצע את תפקידו כהלכה.

שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או היתנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הנו בגדר הכרח בלתי יגונה בהיתחשב באופיים הדינאמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהוה היתנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי היתנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל (25.3.21); להלן: עניין פלונית).

קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על הקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תיקשורת בע"מ (31.3.15))" (ע"ע 21934-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל, בית חולים רבקה זיו בצפת (6.9.22); הדגשה שלי – י.א.ש).

...

די בכך כדי לדחות את תביעתו ברכיב זה. גם לגופו של עניין, מצאנו לקבל את טענות הנתבעת שלפיה בכל הנוגע ל-2.33% לא חל עיכוב אמיתי בתשלום ההפרש וכי החלת הפיטורים רטרואקטיבית, נעשתה אך להטיב עם התובע על מנת שיוכל לקבל תגמולי פנסיה בעבור אותם חודשיים ימים ממועד סיום מיצוי מכסת החופשה והמחלה שעמדו לזכותו ועד למועד שבו הביא מכתב מהרופאה התעסוקתית שבעקבותיו סיים את עבודתו.

בנסיבות אלה, וכאמור משזנח את תביעתו זו, דין תביעתו ברכיב זה – להידחות.

אחרית דבר משלא מצאנו כל פגם בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לסיום עבודתו של התובע וכפועל יוצא מכך לא נמצא יסוד לתביעות התובע לתשלום פיצויים והפסדי שכר בגין סיום עבודתו, דין תביעת התובע על כל רכיביה – להידחות.

נציין, כי מאחר ותביעת התובע היא להכרה בארוע לבבי ו/או ארוע נפשי כפגיעה בעבודה ובהתאם לפסיקה כפי שתפורט להלן, על התובע להוכיח התרחשותם של "ארוע חריג" (במקרה של פגיעה לבבית) או "ארוע מיוחד" (במקרה של פגיעה נפשית) בעבודה, כאשר במסגרת פסק דין זה אנו נבחן האם עלה בידי התובע להצביע על התרחשותם של אירועים כאמור סמוך למועד 7.3.2021 – מועד הארוע כפי שפורט בתביעה למל"ל. העובדות הרלוואנטיות הן: התובע יליד 1972, אח מוסמך בהכשרתו.

כן עולה, שהתובע לא סיפר לרופא המשפחה שלו על לחץ או על ארוע מיוחד שחוה בעבודה ביום הארוע או עובר לו. במסמך רפואי מיום 4.4.2021 כותב הפסיכיאטר ד"ר פינקי, כי בשל כך שהתובע אולץ לעבור ולעבוד במחלקה אחרת בשל סרובו להתחסן "הוסיף והידרדר מצב רוחו והחמירו התסמינים הדכאוניים" וכי הוחל בטיפול בלוריבאן וציפרלקס.

למה את המקשר בדיוק את הכאבים שהרגשת ביום 5.3.2021? ללחץ של לעבור למחלקה אחרת, מחלקת מבוגרים שם זה כמו הוספיס, כל יום מישהו מת שם, זה יותר קשה, אני צריך להתחיל מהתחלה במחלקה הבאה שאני אעבור אליה שכבר הייתי עם מעמד של כמו אחראי במחלקה שהייתה בה. לאורך כל ה 3 שבועות שהופעל עליך לחץ כפי שציינת, האם יש ארוע חריג שאתה יכול לקשר אותו לפגיעה שציינת? שרה אמרה לי לאורך כל הזמן, כל ה- 3 שבועות האלו אותו דבר שאני דפוק שאני לא מתחסן ושהם יעבירו אותי מחלקה, אחרי זה הידרדרתי כבר נפשית.

לגירסת התובע- מסכת הלחצים שהפעילה עליו המעסיקה הכוללת כפיית חיסונים, דרישות של ביצוע בדיקות קורונה מעבר לנדרש על ידי משרד הבריאות, העברה למחלקה הכי קשה בבית החולים ובטול המשמרת, היוו בבחינת ארוע חריג אשר גרם לו ללחצים בחזה ובעיות נפשיות קשות.

ראשית נציין, כי השתכנענו שהשבועות שקדמו ליציאתו של התובע לחופשת המחלה היו תקופה מלחיצה מבחינתו וזאת בשל סרובו להתחסן והידיעה כי ככל והוא לא יתחסן הוא יעבור לעבוד במחלקה אחרת, ואולם אנו סבורים שתקופה זו מהוה "מתח מתמשך" שאין להכיר בו כפגיעה נפשית המהוה פגיעה בעבודה.

...

נציין, כי אנו מקבלים את גרסת התובע, כי מהבחינה הסובייקטיבית בתקופה שמאמצע פברואר ועד 6.3.2021 (היום האחרון של התובע במחלקת הילדים) חווה התובע דחק נפשי חריג מבחינתו ואולם לאור העובדה שדחק נפשי זה נמשך כ-3 שבועות, הרי שמדובר במתח מתמשך ולא באירוע מיוחד או חריג.

מכל המפורט לעיל הגענו לכלל מסקנה, כי דין תביעת התובע להכיר בפגיעה הנפשית כפגיעה בעבודה להידחות.

סוף דבר, מכל המפורט לעיל - התביעה נדחית.