אחריות מעביד לנפילה על חוטי חשמל בעבודה

מבוא לפניי תביעה נזיקית העוסקת באחריות המעסיקה לניזקי התובע שנגרמו בעקבות נפילה מסולם בעת שעבד בשרותה.

בדווח למוסד לביטוח לאומי נרשם : "נפלתי מסולם אחורה יחד איתו מגובה של בין 2-2.5 מ'". בדווח ל"טרם" (נספח ד') נרשם: "נפל מסולם בגובה 1.5-2 מ' בעבודה, כשרגל נתקלה בחוט חשמל, סולם התנודד וכך נפל אחורה ועל צד ימין של פלג גופו העליון". בשעות הלילה חזר התובע למוקד קופת חולים בשל כאבים והופנה לבית החולים שערי צדק.

...

הוצאה נוספת שנטען לגביה הוא שכר טרחת עורכי דינו אשר ייצגו אותו בהליכים מול הביטוח הלאומי בסך של כ- 26,000 ₪, שהם על פי הסכם שכר הטרחה שנחתם עמו מהווים 17.5% מסכום התגמולים ב"כ התובע הפנתה לת.א (ים) 6698-02-12 ווקנין ואח' נ' בידודי מיבנד בע"מ (20.12.16) שם במקרה דומה פסקה כב' הש' מירית פורר החזר חלקי של שכר הטרחה, אף כי נאמר שבין אם היתה מוגשת התביעה למל"ל ובין אם לאו, הנתבע היה מחויב באותו סכום (לאחר ניכוי רעיוני), וכי ממילא אינו יכול להסתמך על קביעת המל"ל (בניגוד לפיצוי לפי חוק הפלת"ד), כך שאיני רואה את הקשר הסיבתי בין הסכום ששולם (ולא הוכח בחשבונית מס) לבין מחדלי הנתבעת, לפיכך איני נעתרת לדרישה זו. סיכום הנזקים נזקי התובע כפי שפורטו לעיל הם כדלקמן: הפסד שכר לעבר 46,150 ₪.

הוסף לכך את העובדה שטענה זו כלל לא נטענה ותגיע למסקנה כי במקרה זה אין מקום להפחית מהפיצוי המגיע לתובע כדי שיעור רשלנותו התורמת, ככל שהיתה כזו.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 168,000 ₪.

המעביד טען בכתב הגנתו כי אין להטיל עליו כל אחריות שכן על התובע הוטל איסור גורף לעלות על סולמות או לבצע עבודות חשמל או תיחזוקה כלשהן, וממילא לא היה צורך בבצוע עבודה כלשהיא בגובה העולה על 2.5 מ'- 3 מ' לערך.

לאחר בחינת העדויות שנשמעו וגם על סמך התרשמותי מהעדויות אני קובעת כי אני מעדיפה את גירסת התובע ביחס לשאלה האם עליית התובע על הסולם היתה לצורך ביצוע העבודה והיעדר איסור לעלות על סולם לצורך כך. על אף הזמן הרב שחלף מאז שמיעת הראיות, זכור לי היטב (ואף קיימתי תרשומת פנימית על כך) שהתרשמתי לרעה מעדותו של המעביד שנדמתה מיתחמקת מתוך נסיון ברור להסיר מעל עצמו כל אחריות לנפילת התובע, שהיה עובד שלו באותה העת.

מכל האמור לעיל עולה כי האפשרות המסתברת ביותר, נוכח העובדה כי התובע נמצא לבסוף פגוע לאחר שנפל מסולם שאינו שייך למעביד ואף אינו שייך למזמין, כי התובע, במהלך ביצוע עבודת השחלת החוטים משנוכח לדעת כי התעלות באולם הייצור גבוהות מאוד, ניגש ונטל סולם, שהוא סבר ששייך למזמין וזאת על מנת לאפשר את ביצוע העבודה בגובה.

...

עדותו של התובע כי הוא לא מסר מידע זה מהימנה עלי ואני סבורה כי לאור המצב בו היה מצוי התובע בעת שפונה הוא לא יכול היה למסור מידע כלשהו.

7,000 ₪ כאב וסבל - 30,000 ₪ סך כל נזקי התובע 168,892 ₪ מסכום זה יש לנכות בגין אשם תורם 15% - כך שהיתרה עומדת על סך של 143,558 ₪ לסיכום אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע את הסך של 143,558 ₪ סכום ממנו יש לנכות את תגמולי המל"ל כשהם משוערכים להיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד ביצוע כל תשלום ועד היום.

התביעה כנגד נתבעת 2 נדחית ללא חיוב בהוצאות שכן היה בסיס סביר להנחת התובע שמדובר בסולם של המזמין והראיה שהנתבע 1 בכתב הגנתו אף תמך בהנחה זו. ניתן היום, ה' ניסן תשע"ה, 25 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.

כחוט השני עוברת לה גרסה אחת בלבד – כי נפלה במקום עבודתה.

והתוצאה, בין אם התובעת החליקה, נפלה או 'עפה' (והדקויות אינן משמעותיות) היה זה בגלל הכבל/ים. יצוין כי איטלסון, הגם שלא היה נוכח בארוע, הגיע למשרד לאחר שקבל שיחת טלפון מאחת העובדות, ואלו סיפרו לו בעצמן שהתובעת נפלה על כבל של מחשב ושברה את הרגל (עמ' 26 שו' 11-14).

איטלסון, כבעלים של המשרד, יכול היה לצפות כי הותרת כבלים מבלי להכניסם לתעלות ייעודיות או מבלי לאגדם ב'כוסות' (אותם פתחים בשולחן העבודה בהם נהוג להשחיל כבלים ממכשירי חשמל ותקשורת הנמצאים על השולחן) או לפחות לאזוק או לסמן אותם באופן מאיר עיניים – עלול להכשיל את מי שמסלול הליכתו עובר בסמוך אליהם.

לכן, משהוכרה אחריותו של המעסיק לארוע, הפסיקה אימצה גישה מקילה ביחס להתנהגותו של עובד, גם כאשר זה התרשל במהלך עבודתו (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 598 (1991); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (2009), פיסקה [י]; ע"א 4446/06 וולטון נ' המרכז הבהאי העולמי-חיפה (2009) פיסקה 7).

...

הנה כי כן, המחלוקות בין בעלי הדין משתרעות הן על שאלת החבות הן על שאלת הנזק, ולאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי ב"כ הצדדים - דין התביעה להתקבל.

אך בסופו של דבר, התובעת מתגוררת בקומה הראשונה של בניין לא מעלית (עמ' 19 שו' 3-4) ובהיות הפציעה בקרסול, יש להניח, כי התקשה בעיקר בתקופת ההחלמה לצאת מביתה ונזקקה לעזרת הזולת כדי לנהל את משק ביתה (ניקיון, קניות וכד').

סיכום סכום הפיצויים סכום הפיצויים הוא כדלקמן: הפסדי שכר (בעבר) 40,000 ₪ ב. הפסדי שכר לעתיד -- פנסיה 5,000 ₪ עזרת הזולת (עבר ועתיד) 20,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) 3,000 ₪ נזק לא ממוני 30,000 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל (58,350 ₪) סה"כ ביניים 39,650 ₪ שכר טרחת עו"ד ומע"מ 9,279 ₪ סה"כ 50,000 ₪ (במעוגל) סוף דבר התביעה נגד הנתבעות מתקבלת.

ההודעה לצד שלישי נדחית.

המל"ל טוען כי הנתבע 7 הניח צנרת פלסטיק לצורך העברת חוטי החשמל בהם וקשר אותם באלומה בעזרת מוטות ברזל שבלטו מהריצפה כלפי מעלה באופן מסוכן, דבר שלא אפשר מעבר בטוח של עובדים וציוד בשטח בו אירעה התאונה.

כמו כן, לנפגע אחריות לפגיעתו מכיוון שהרכיב את הפיגום, עבד עליו ללא אמצעי בטיחות למרות שידע על הצורך בהם, שכן ביקש מספר פעמים מהמעביד שיספק לו אותם, והאחרון לא עשה כן. בנוסף, נהג הנפגע בעצמו להסיע את הפיגום כשעובד אחר עומד עליו, הוא ראה את הצנורות הבולטים טרם התאונה וידע את הסיכונים בהתנהלותו.

בתום עבודתו נאמר לו על ידי הראל ז"ל לעזוב את המקום ולחזור כשיקראו לו. הנתבע 7 לא הניח שלטי זהירות שכן סבר שאין מתפקידו לעשות כן. הנתבע 7 הניח את הצנורות בהתאם לתכנית החשמל ולא נטען כי פעל בנגוד לאמור לו. הנתבע 7 לא היה אחראי ליציקת הריצפה על הצנורות.

התובע –המל"ל ניכנס בנעליו בתביעת שבוב זו. אין מחלוקת כי המעביד פעל בנגוד להוראות הבטיחות בהזיזו את הפיגום על גבי ריצפה, שבלטו ממנה הצנורות, והוא שגרם להתהפכותו של הפיגום ולנפילת העומדים עליו וביניהם הנפגע.

...

מסקנה דומה עולה מדבריו של הנתבע 1 בעדותו: ש: הבנתי ולמה רכשתם ביטוח? ת: בשביל שעשינו חשבון אולי מישהו ייכנס מבחוץ ייפול עליו משהו, יכנס לו מסמר ברגל, או ימעד, שאנחנו יהיה לנו כיסוי, לא חשבנו שיפלו מהגגות אנשים" (פרוטוקול מיום 20.3.12, עמוד 77, שורות 2-6).

ח.         סוף דבר התביעה מתקבלת, באופן הבא: הנתבעים 6-2 ישלמו לתובע את הסכום של 4,688,561 ₪, בחלוקה כפי שנקבעה לגביהם בפסק דין זה. הסכום הנ"ל ישולם לתובע על ידי הנתבעים, כל אחד לפי חלקו, תוך 30 יום, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבע 1 ונגד הנתבע 7, נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 55727-01-19 07 אוגוסט 2022 לפני: כב' השופטת סאוסן אלקאסם נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק קוגמן התובע יהודה כהן ע"י ב"כ: עו"ד עדי בראל הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד שירלי צרניקר פסק דין

ביום 20.10.2020, ולאחר קבלת החומר הרפואי, מונה מומחה מטעם בית הדין, לשם מתן חוות דעת רפואית בנוגע לקשר הסיבתי בין הפגיעה בכף יד ימין לבין עבודת התובע בעילת מקרוטראומה, לפי העובדות שלהלן: התובע עובד משך 17 שנים כטכנאי מעבדות והיה אחראי על הקמת התשתית למעבדות.

(3) חיווט המכשירים במסדים – בעבודת החיווט עסק התובע בהברגת הכבלים, הכנסתם לרשת, קליעת חוטי חשמל לצמה באופן שדרש הפעלת כוח פיזי ביד, קשירת החוטים באזיקים, מתיחתם וחיתוכם לאורך כל הארון.

לסיכומו של דבר – פגיעה ברצועת הSLIL הנה במנגנון חבלה משמעותי לשורש היד, בדר"כ נפילה על יד מושטת לפנים.

...

לסיכום השיב המומחה על מלוא השאלות שבית הדין הפנה אליו, לרבות שאלות ההבהרה.

חוות דעת המומחה מנומקת כדבעי ולא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית לחרוג ממנה.

בהעדר קשר סיבתי בין הפגיעה בכף ידו הימנית של התובע לבין עבודתו, אנו דוחים את התביעה.