אחריות מנהלי השקעות בבנקים לניגוד עניינים

בעניינינו איני סבור כי הבנק היה שרוי בנגוד עניינים באשר להשקעה בקרנות פורום, רק משום יחסיו עם סגל – כאמור לעיל, אף אם לסגל היו חשבונות בבנק ואף אם סגל נטל ממנו הלוואות, הבנק לא נידרש לדעת שמצבו הפינאנסי כמנהל הקרנות וכן מצבן של חברותיו, רלוואנטי למצבן הפינאנסי של הקרנות.

על הקפו ועל אופן חלוקתו בין הנתבעים אשר אחראים לגרימתו אפרט מטה, בפרק העוסק בסוגיה זו. אך האם התרשלותו של הבנק היא זו שגרמה לנזקם של התובעים, הן ברמה העובדתית והן ברמה המשפטית? בע"א 3654/97 קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג(3) 385, 399 (1999) (להלן: "עניין קרטין") נדונה ההבחנה בין הקשר שני סוגי קשר סיבתי הנדרשים להוכחת עילות תביעה הקשורות בייעוץ השקעות: "השאלה של קביעת הקשר הסיבתי בחקירה ההיפותטית אינה חדשה, ואף נידונה, בארצות שונות, בנושא הנידון של הפרות חובת נאמנות על-ידי סוכני בורסה, יועצי השקעות ומנהלי תיקי השקעות. במיוחד עסקה בשאלה זו הפסיקה בארצות-הברית ובעקבותיה התפתחה ספרות עניפה למדי. בפסיקתם של בתי-המשפט השתרשה הבחנה בין שני סוגים של קשר סיבתי. האחד, נוגע לסיבתיות הבין-אישית, דהיינו: לשאלה אם הצהרותיו או עצותיו של הנתבע גרמו בפועל להשקעתו הפינאנסית של הנפגע [...]. סוגיה זו קיבלה בארצות-הברית בנושא הנידון את הכינוי transaction causation. הסוג האחר נוגע לקשר הסיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק, דהיינו: לשאלה המקובלת של סיבתיות וריחוק נזק, אשר זכתה בנושא הנידון לכינוי loss causation". בעניינינו מיתקיים רכיב הסיבתיות הבין-אישית, זאת מפני שהבנק היה אחראי לספק לתובעים ייעוץ השקעות, מקום שבו לא הבהיר לתובעים כי אינו מספק ייעוץ שכזה.

...

תוכן עניינים הצדדים 3 עיקרי התביעה 5 טענות הצדדים 8 טענות התובעים בסיכומיהם 8 פירוט הנזק ואחריות הנתבעים לנזק 16 טענות הנתבעים בסיכומיהם 17 סיכומי תשובה 27 הודעות לצדדים שלישיים 28 מר רונן מנדזיצקי – טענות הצדדים 28 מר ירון פיטארו – טענות הצדדים 32 ד"ר רם וילנר – טענות הצדדים 36 חוות דעת מומחים 40 דיון 60 רקע – קרנות פורום והקשר בין התובע לבין מר עמי סגל 60 התביעה נגד הבנק הבינלאומי 65 התביעה נגד בנק הפועלים 86 התביעה נגד סופיריור ונושאי המשרה (הנתבעים 1-4) 125 התביעה נגד הפניקס 153 התביעה נגד רו"ח יורי אביאל 164 הודעות צד ג' 185 מר רונן מנדזיצקי 185 מר ירון פיטארו 194 ד"ר רם וילנר 203 אשם תורם 213 הנזק שנגרם לתובעים והיקף החבות של הנתבעים האחראים לו 223 סוף דבר 232 הצדדים התובע 1, מר שמואל מנדזיצקי (להלן: "התובע" או "שמואל"), הינו איש עסקים אשר כפי שהצהיר עיקר עיסוקו בתחום מוצרי החשמל והאלקטרוניקה.

על כן, סבורני כי פסיקה על דרך האומדן היא המתאימה למקרה דנן.

כמו כן קבעתי כי אחריותו של אביאל רלוונטית ביחס לכלל ההשקעות שביצעו התובעים בקרנות פורום בהתאם לתביעתם זו. מצאתי לנכון לקבוע כי לאחר הפחתת אשמו התורם של התובע, מתוך סך השקעות התובעים בקרנות פורום, שעמד על סכום של 26,192,992 ש"ח, חב רו"ח אביאל בפיצוי התובעים בסכום של 1,500,000 ש"ח. סוף דבר הנתבע 1, בית ההשקעות סופיריור, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. הנתבע 2, ערן נוטע, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. הנתבע 3, שי פיימן, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. הנתבע 4, רן שחר, יישא בפיצוי התובעים בסכום של 250,000 ש"ח. מתוך הפיצוי האמור אותו נדרשים לשלם הנתבעים 1-4 לתובעים תישא חברת הפניקס, הנתבעת 5, ב-60% מהסכום שבו חבים כל אחד מהנתבעים 1-4 וזאת בהתאם לחלוקה שקבעתי לעיל.

נוסף על כך אני מחייב את הנתבעים 1-4 לשאת, ביחד ולחוד, בהוצאות ושכר טרחת עו"ד של הצדדים השלישיים בהליך זה בסכום כולל של 45,000 ש"ח, באופן שכל אחד משלושת הצדדים השלישיים יזכה בסכום של 15,000 ש"ח (כולל מע"מ).

בכלל זה המליצה הועדה להנפקת ניירות-ערך ולמסחר בהם ("ועדת ידין") על הענקת סמכויות רשוי לרשות לניירות ערך; ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים ("ועדת בייסקי") המליצה על חקיקת חוק שיאסור על מתן ייעוץ בהשקעות פינאנסיות בהעדר רישיון; והועדה לבדיקת הסדרים תחיקתיים בתחום שוק ההון ("ועדת גבאי") המליצה על קביעת מסגרת חקיקתית הכוללת חובת רשוי לעיסוק בייעוץ וניהול תיקי השקעות (ר' גם בג"ץ 1715/97 לישכת מינהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, נא(4) 367 (1997)).

כך נאמר בהקשר זה בהצעת החוק: "נוכח התפתחות שוק ההון בישראל נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים ובייעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק בייעוץ ובניהול תיקים והן לענין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגוד עניינים". חוק הייעוץ נועד, אם כן, לשנות את המצב ששרר טרם חקיקתו, ובכלל זה להבטיח כי ניהול תיקי השקעות ייעשה בהתאם לאנטרס של הלקוח כמו גם על-ידי מי שהוא בעל כישורים ורמת מקצועיות נאותה.

בין היתר הם טענו כי המומחה ערך את חוות-הדעת עוד בטרם הגשת התביעה; כי במסגרת חוות-הדעת המומחה לא בחן את היתנהלותו של התובע ואת רשלנותו התורמת; כי הוא ייחס אחריות לנזק לנתבע 2 אף שידע כי הדו"חות להם היה הנתבע 2 אחראי לא הופקו בתקופה הרלוואנטית; כי הוא לא היתייחס לשאלות של מסוי וקיזוז הנזק; וכי הוא התבסס על המצג מטעם התובע לפיו התובע איננו משקיע מתוחכם.

...

כפי שהובהר, אני סבורה כי התובע הוכיח את טענתו ביחס לעוולת הפרת חקוקה, והוא גם הוכיח כי הפרה זו גרמה לו לנזק שנתבע בכתב התביעה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.

על פי התחייבות זו, התובעת היתה אמורה לקבל לידיה סך של 1,926,800 ₪ בכל מקרה של ירידת ערך המניות ובגין הנזקים הנוספים שיגרמו לה. רק לאחר שהנתבע ערב למלוא הכספים המושקעים והתחייב לשפות את התובעת בגין הנזקים, הסכימה לרכוש 481,700 מניות מקב' ב' בחברה, בשער של 4 ₪ למניה ובסך כולל של 1,926,800 ₪, כל זאת, כשהנתבע מסייע לה בהליכי הבירוקרטיה ובפתיחת חשבון הבנק.

הנזק לו אחראיות הנתבעות הוא אובדן הסיכוי להפרע מהשיק באמצעות הצגתו בפני הבנק הנמשך ובאמצעות ניכוי השיק אצל צד שלישי או אובדן הסיכוי להפרע את השיק באמצעות נקיטת הליכי הוצל"פ כנגד מושך השיק, כמו כן, אחראיות הנתבעות להשבת סכום ההלוואה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.

"נוכח התפתחות שוק ההון בישראל, נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים וביעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק ביעוץ ובניהול תיקים והן לענין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגודי עניינים.

...

נוכח כל אלו עותרת התובעת כי הנתבע ישלם לה סך של 1,237,415 ₪.

" בנסיבות המקרה דנן גם לו היינו מקבלים את טענת התובע לפיה נחתם הסכם להלבנת הון, טענה שלא הוכחה, אזי, איזון אינטרסים הכולל שיקולי מדיניות משפטית כללית בדבר אי-מתן תוקף להסכמים הסותרים את הוראות חוק איסור הלבנת הון ואינטרסים של הצדדים הספציפיים לחוזה ושל צדדים שלישיים מוביל למסקנה כי אין הצדקה להורות על השבה (ראה: עניין זגורי (שם), 782 – 784, שם נדון העניין בהקשר של חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985).

יוער בהקשר זה כי התובע הפנה בסעיף 152 לסיכומיו לע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' ר' בן שבח ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נא(3) 489 (להלן: "עניין אררט"), אך עיון בנסיבות המקרה ובמסקנות המשפטיות שנפסקו בו מוביל למסקנה כי אין מקום לאנלוגיה משם לענייננו.

" לאור האמור לעיל, דין התביעה שכנגד ברכיב של השבת סכום "ההלוואה", להידחות.

לטענת התובעים, ליאון סייע להם בהתנהלותם מול הבנקים ורק לאחר מכן, בתחילת אוגוסט 2014, הוא החל בניהול תיק ההשקעות שלהם בהתאם לייפוי-הכוח מיום 1.8.2014 (נספח ד' לתצהיר ליאון); ואילו הנתבעות טענו כי ליאון התמנה ליועץ ולמנהל תיקי ההשקעות של התובעים עוד בתחילת שנת 2014 וכי הוא פעל מלכתחילה ללא ייפוי-כוח.

מסקנה זו עולה בין היתר מהצעת חוק הייעוץ, ה"ח תשנ"ה מס' 2320: "נוכח התפתחות שוק ההון בישראל, נועד החוק המוצע להסדיר את העיסוק בניהול תיקים ובייעוץ השקעות, הן מבחינת הכישורים של מי שיורשו לעסוק בייעוץ ובניהול תיקים והן לעניין היחסים בין היועצים ומנהלי התיקים לבין לקוחותיהם, לרבות דרכי פעולה בתחום העיסוק, חובת נאמנות, חובת זהירות ומניעת ניגוד עניינים" (שם בעמ' 51, ההדגשות הן שלי, ר.ר.).

הטלת אחריות אישית על מינהלי תיקי השקעות עלולה לגרום לאפקט מצנן ולחשש מנטילת סיכונים ולו גם כאלה שהם לטובת הלקוח.

...

אני סבורה שהתובעים הוכיחו את יסודות עוולת הרשלנות ביחס לסנדרין.

מכלול הנסיבות שהוכחו במקרה דנן, מעלה כי קיימים נתונים נוספים המצדיקים את המסקנה לפיה סנדרין חבה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי התובעים.

גם הפגיעה האפשרית שתיגרם לסנדרין כתוצאה מהטלת האחריות על כתפיה לצד עשיה, איננה שוללת את המסקנה המשפטית שלעיל.

לאחר שהתובע הבין היטב את מהותו של המסחר באמצעות קפיטל וכבר הפסיד כ – 70,000 דולר בשתי פעימות, (40,000 דולר ו – 30.000 דולר), הוא היה זה שבקש להמשיך בפעילות ההשקעה באמצעות קפיטל, הוא היה זה שלקח על עצמו את מלוא האחריות למחדליו בקשר עם העידר הפיקוח על ההשקעה שלו, הוא היה זה שהצדיק את המשך ההשקעה בכך ש"ממילא אין לי מה לעשות עם הכסף", והוא היה זה שבקש מיוסי גפני להמליץ על מישהו חלופי, תוך שיוסי גפני מבהיר לתובע כי אין באפשרותו להמליץ וכל מה שהוא יכול לעשות זה להעביר את פרטי ההיתקשרות עם התובע למספר גורמים אשר ייצרו קשר עם התובע, והתובע לבדו יהיה זה שיבחר מה ברצונו לעשות.

את טענותיו כלפי יתר הנתבעים הגה התובע רק לאחר מספר שנים ולאחר שהעובדות האמיתיות "עברו דיסרטציה מחודשת". טענות התובע לפיהן יוסי גפני קיבל תגמולים אשר יצרו אצלו ניגוד עניינים מול התובע וכי מסר לתובע ייעוץ השקעה, נזנחו על ידי התובע בסיכומיו, והוברר עוד כי כאשר התובע העלה אותן לא היה לו קצה של מושג אודות התגמולים שאותם מקבל או לא מקבל יוסי גפני מאפקס ישראל.

בהתייחסו לעמלות שנגבו מהתובע, מציין פרופ' קרייזברג (שם ע' 35): "מבדיקת העיסקאות עבור התובע כפי שנרשמו בחשבונם של מינהלי התיקים עולה כי בעיסקאות מט"ח הייתה גביית כדלהלן: Markup (ההפרש בין מחיר השוק האחרון למחיר בצוע העסקה) – הטווח היה בין 0 ל – 2.2 פיפסים. כלומר שיעור נמוך בהרבה מזה המקובל בפלטפורמות הגדולות בישראל (בנקים). למשל על עסקה של 100,000 דולר שיעור העמלה היה בין אפס ל – 20 דולר בלבד.

בכך יש כדי לסתור את גירסתו של התובע כאילו לא ידע על הסיכונים בהשקעה באמצעות הפלטפורמה של קפיטל, או כאילו הסכים רק להשקעה "סולידית". בהתייחסו לעניין העמלות, טען התובע בחקירתו "אף אחד לא אמר לי שמישהו מקבל עמלה". טענה זו של התובע אינה יכולה להועיל לו. ראשית, הוא עצמו טען כי סמך על קרימן ולא היתעניין "באיך הוא משקיע". שנית, התובע חתם על ייפויי כוח למנהלי ההשקעות בחשבונו ומסמכים נוספים באמצעותם היתקשר עם קפיטל ובכל המסמכים האמורים צוין שהתובע יחויב בעמלות שחלקן משולם למנהלי התיקים בהתאם לחוזים שנכרתו בין קפיטל לבין מינהלי התיקים.

...

אמנם נתבעים 2 ו 3 לא הגישו כתב הגנה, אולם גם כך על התובע להוכיח את תביעתו, ונוכח המפורט לעיל, נראה כי התובע לא הוכיח את תביעתו, ועל כן, יש לדחות את התביעה גם נגד נתבעים 2 ו – 3.

בהתאם לכך ניתן פסק דין זה. סוף דבר התביעה נגד כל הנתבעים, נדחית.

בהתחשב בהתנהלות הצדדים ומספר דיוני ההוכחות ובנסיבות הכוללות, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע 1 הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ , וכסכום הזה לכל אחת מנתבעות 4 ו – 5.