לדברי העד, מסר שיק על סך 105,000 ש"ח לפקודת חברת גשם; שיק נוסף על סך 100,000 ₪ לפקודת חברת אופל באלאנס; שיק נוסף בסך 75,000 ₪ לפקודת הנאשם ושיקים נוספים על סך 230,000 ₪ שהיו פתוחים.
כשנשאל, מדוע לא מסר את פרטיו אחרי שאיתר אותו חזר וטען, כי לא נישאל על כך.
כשעומת הנאשם עם טענתו בחקירותיו במישטרה, כי הוא שהביא את כתב המחאת הזכות אל מורשי החתימה בחברת ר.א.י – ע.ת.5 – חזר בו וטען, כי הוא לא הביא את המסמך וכי הוא אינו קשור כלל למסמך זה. לאחר מכן שינה טעמו שוב וטען, כי אכן העביר את המסמך, אל ע.ת. 5 "בתוך תיק", באתר הבניה, וקיבל אותו למחרת.
בנוגע לגיס – דהן, השתמש הנאשם, כמשיח לפי תומו – בביטוי "לקחתי" (ע' 69 ש' 3), היינו – הנאשם הוא שלקח את גיסו והציב אותו בתפקיד מנהל החברה, כשבהמשך אותו משפט (ש' 4) הוסיף הנאשם: "שינהל את הדברים על הנייר". אמנם, בהמשך, ניסה לטעון, כי אותו גיס – דהן – הוא שהיה אחראי על כל עניני הניירת והכספים, אך הדבר אינו מסתדר עם ההגיון, שכן מי ש"סוגר את העבודות" הוא גם שמחליט על העלות.
...
בנוגע להרשעה בעבירה זו – יצוין, כי לא הוצגה ראיה פוזיטיבית המצביעה על כך, שהנאשם עצמו הכין את המסמכים המזויפים, או את החתימה בשם חברת ר.א.י. ברם, אחריות הנאשם לזיוף נלמדת מתוך ראיות נסיבתיות, כאשר אין ניתן להגיע לכל מסקנה אחרת העומדת במבחן ההיגיון ותואמת את מכלול הראיות פרט לכך, שהזיוף נערך על ידי הנאשם, או לבקשתו.
בנסיבות אלה, כפי שנאמר לעיל – אין מסקנה אחרת, זולת – כי הנאשם היה מודע לכך, שמוסר אישורים כוזבים.
משנקבע, כי כלל המסמכים, שפורטו בכתב האישום – ת/7, ת/9, ת/10, ת/13, ת/14 וכן ת/16א' – זויפו על ידי הנאשם או לבקשתו; משנקבע, כי אין מסקנה אחרת, זולת העובדה שהנאשם היה מודע לזיוף; משזויפו המסמכים וכן ערך בהם הנאשם שימוש במטרה לקבל דבר - ההלוואות המפורטות בהסכמים ת/6, ת/8, ת/11, ת/15 – משנקבע, כי בהגשת המסמכים פעל הנאשם במרמה במטרה לקבל את ההלוואות; משנקבע, כי הוכחו גם הנסיבות המחמירות בנוגע לעבירות; משנדחו טענות הנאשם בנוגע לאכיפה בררנית – לאחר שעלה בידי התביעה הכללית להוכיח את כלל העובדות ואת המחשבה הפלילית שבצדן ברמת הראיה הנדרשת במשפט פלילי – מרשיע בית המשפט את הנאשם בגין כלל העובדות והעבירות שבכתב האישום.
