מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

אחריות מייפה הכוח בייפוי כוח מתמשך

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ממילא, מיופה כח לא רשאי לעשות בחשבונו של מייפה הכח פעולות לטובתו האישית, ללא אישור מפורש.
לא נעלם מעיני כי העד ברנדויין והתובע מצויים בסכסוך ירושה מתמשך.
גם אם היה אחראי לכך, לא קיים קשר סיבתי בין המחדל לבין נזק כלשהוא שעלול היה להגרם לתובע וממילא, גם לא הוכח נזק כלשהוא.
...
דין טענות התובע בעניין זה להידחות, ממספר נימוקים.
לפיכך, אני דוחה את טענות התובע בעניין זה. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.
בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, ישלם התובע לנתבע מס' 2 הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2013 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

בייפוי הכח הנוטריוני, נכתב, כי הבעלים האמתי מייפה את כוחו של אחיינו, נאיף חאג' מכפר יאסיף, בעל תעודת זהות מס' 059476622 (להלן: "האחיין"), לעשות פעולות שונות בכל הנוגע למקרקעין.
עוד עולה מדברי הנאשם בפני שירות המבחן, כי לאורך השנים עבד כקבלן ביניין, הן כעצמאי והן כשכיר אך לפני כשלוש שנים חדל לעבוד בשל מצבו הבריאותי, וכיום מיתקיים מקיצבת נכות של המל"ל. בהתייחסותו לעובדות כתב האישום, התרשם שירות המבחן, כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות לבצוע העבירות.
ב"כ המאשימה ציין את חלוף הזמן בתיק זה (כעשר שנים), אך ביקש שלא לזקוף נסיבה זו לטובת הנאשם, שכן ההליכים התמשכו בעיקר בעטיים של הנאשמים, זאת נוכח הצורך להעיד חלק מעדי התביעה ,עובר להודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום.
...
עוד יש לציין, לקולא, כי סכום הכסף הנ"ל הושב בסופו של דבר לבעליו.
לכל האמור לעיל יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם, העולות הן ממקרא תסקירי שרות המבחן והן מטיעוני הסנגור בפניי.
לסיכום, אני דנה את הנאשם, כדלקמן: למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, אשר ירוצה על ידי הנאשם, בדרך של עבודות שרות, זאת כאמור בחוות דעת הממונה על עבודות שרות, היינו במעון "עתידות", זאת החל מיום 29/9/13 בשעה 08:00, שאז יתייצב הנאשם במתחם בית סוהר "חרמון" לצורך הצבה וקליטה במועד תחילת ריצוי עבודות השרות.

בהליך א"פ שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

על כן, לטענתו, חלוקת הכספים בחשבון בו אחד מהשותפים אינו כשיר יכולה להעשות רק ע"י החלטה שיפוטית, ובפרט שעה שהאדם שמונה כאחראי לענייניו שותף אף הוא בחשבון (לעניין זה מפנה הבנק לסע' 48 ו- 32 ו(ז) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב – 1962) .
כן לטענתו, מיופה כח ע"פ ייפוי כח מתמשך אינו רשאי לבצע פעולות בשווי העולה על 100,000 ₪ (או 500,000 ₪ אם הוסמך לכך מפורשות) ללא אישור בית המשפט, והבנק סבור כי שיחרור כספים בסכום המבוקש טעון אף הוא אישור ביהמ"ש. כמו כן, מבהיר הבנק כי טענת המבקשים כי החשבון חסום אינה נכונה, וכי הבנק הבהיר כי לא ניתן לאשר משיכות חריגות ללא אישור בית המשפט.
...
דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים כולם, מצאתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על שחרור הכספים כמבוקש, סך של 2 מליון ₪ מתוך חלקה של האם בכספים המופקדים בחשבון המשותף.
אני מורה, כי תירשם הערה מתאימה בעניין בבנק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2012 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

במידה וההעברה מתבצעת באמצעות מיופה כוח , פקיד האשנב יבקש ממיופה הכוח את טופס ייפוי הכוח המקורי ואת רשיון הרכב ויזהה את מיופה הכוח על דרך של הצגת תעודת זהות ומיופה הכוח צריך להציג תעודת זהות של מייפה הכוח ( המוכר ו/או הקונה).
בענין זה אני מצטרף לאמור בפסק דינה של כב' השופטת מרדכי (ת.א. (בית שאן) 140/00 פרומרמן נ' מ"י (25.4.01) (אשר אושר בע"א (נצרת) 1105/01 מיום 07/11/01) כדלקמן: "..אמת ויציב שעל הנתבעת לנקוט באמצעי הזהירות הסבירים והראויים למניעת מעשי הונאה "צפויים". מאידך אין מקום, לדעתי, להטיל על הרשות הציבורית (קרי קופת הציבור) אחריות או הישתתפות בנזק במקרה שהרשות ספקה בידי התובע כלים מספיקים כדי למנוע באופן מעשי את הנזק, אילו הוא היה פועל בעצמו כקונה סביר וזהיר.
(ההדגשה לא במקור - י.א.) הנסיון של הציבור והשלטון להילחם בתופעות אלה מהוה תהליך התפתחותי ומתמשך כאשר לעיתים רבות, בשעה שנסתמת פרצה במשור אחד, נפתחת ומתגלה פרצה חדשה במשור אחר.
...
שאלה נוספת שיש לבחון הנה האם הנתבעת נקטה באמצעים סבירים ומספיקים כדי למנוע את הסיכון, ונהגה כפי שרשויות סבירות היו נוהגות בנסיבות דומות? בסיכומיו טען לעניין זה ב"כ התובעים כך: "מאז הנוהל של משרד הרישוי עברו הרבה מים בירדן ודווקא הנתבעת מספקת מאז ... תשלום שירותי סריקה ולכן אין זה בבחינת הכבדה אם פקיד הדואר היה סורק המסמכים המהותיים אפילו היה דורש לכך עלות של 1 ₪ !!!" סבורני כי גם דין טענה זו להידחות שכן לא נראה לי סביר להטיל נטל כבד זה על הדואר.
התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש בעבירות כגון דא. על כן נדחית גם טענתם זו. הפרת חובה חקוקה כאמור בענין רע"א 5379/95 סהר חב' ישראלית לביטוח נ' בנק דיסקונט פד"י נא(4) 464, בעמ' 474, "חובה שבחוק חייבת להיות מפורשת כדי לחייב אדם בגין הפרתה". התובעים לא הצביעו על כל חובה מפורשת בתקנות התעבורה או בחיקוק אחר, אשר הדואר הפר.
הוכח בפניי כי עובדי הדואר פעלו בדיוק בהתאם לתקנות ולנהלים, ולא סטו מהן ועל כן דין טענה זו להידחות, גם כן. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1, חברת הדואר, נדחית.
התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 40,000 ₪.

בהליך א"פ (א"פ) שהוגש בשנת 2022 בבתי המשפט לענייני משפחה נפסק כדקלמן:

התובעת הוסיפה כי האם סיפרה לה שעו"ד UUUUU, שערך את ייפוי הכוח המתמשך, לא נהג כלפיה כפי הנידרש ולא סיפר לה, עת נערך ונחתם ייפוי הכוח המתמשך, כי יש אפשרויות נוספות לפיקוח ולבקרה על פעולותיו של הנתבע כמיופה כח. התובעת טענה כי כבר בטרם עריכת יפויי הכוח המתמשך היה מצבה של האם לא כשורה והחל להיתדרדר, והיא אף נזקקה למינוי אפוטרופוס עוד בטרם נערך יפויי הכח.
בעדכון המשלים מיום 7.12.20 הוסיפה האפ' לדין כי האם מסרה לה כי היא מצטערת כי ההליכים בין הצדדים עדיין מתקיימים, וכי למרות רצונה של התובעת לשמש כאפ'וטרופוס על גופה ורכושה, היא מעוניינת כי הנתבע ישמש כמיופה הכוח שלה וזאת נוכח היתנהלותו האחראית ופועלו עבורה בעבר.
...
ישנו קושי להכריע בשאלת "כוונת התובעת" בהעברת הכתובת, אולם שוכנעתי כי המניע של הנתבע לפנות לבנק, או למצער להודיע את האם כי יש לפנות לבנק, היה כדי להבטיח שלא ייעשה דבר בכספיה של האם ללא השגחה ואין בידי לקבוע כי הדבר נעשה בכוונת מכוון, כטענת התבועת, על מנת לגרום לניתוק בינה לבין אמה.
מעבר לדרוש לצורך פסק דין זה אוסיף כי אני סבור שישנו הבדל בין "ניכור קטינים", תופעה מוכרת בהליכי גירושין ופירוד של בני זוג, לבין תופעת ה"ניכור לעת זקנה".
יתירה מכך, התובעת, אשר עליה כאמור נטל ההוכחה, לא הוכיחה כי לא נתנו לה לטפל באימה ואני מקבל את גרסת הנתבע לפיה הפעמים בהם הוגבלה התובעת מלהגיע, היו בעיקר לאור הנחיות משרד הבריאות עקב נגיף הקורונה.
אין להתעלם מהקושי הרגשי של התובעת במציאות שנכפתה עליה נוכח רצונה של האם, אולם רצונה של האם גובר ועל התובעת לכבד רצונה זה. מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי יפוי הכוח נחתם כדין והוא מבטא את רצונה של האם.
ראשית, איני מקבל את הטענה לפיה הנתבע אינו יכול להתמנות כמיופה כוח נוכח מגוריו בחו"ל – הדבר אינו נלמד מהוראות הדין, וכל טענה בעניין זה דינה להדחות.
שנית, ואף לגופו של עניין, בנסיבות תיק זה שוכנעתי כי העובדה שהנתבע מתגורר בחו"ל אינה מקשה על פעולותיו כמיופה כח, ובוודאי שאינה גורמת נזק לאם.
סיכום אשר על כן, תביעה זו, והקשורה לה – נדחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו