אחריות מחזיק מקרקעין לתאונת עבודה של קבלן עצמאי

ובהמשך בהתייחס לאחריות ברשלנות מחמת היותה בעלת המקרקעין: "אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבנייה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו. תנעמי נפגע כתוצאה ממחדלו הרשלני של הקבלן העצמאי. האומנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא כי שליטה ופקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה [33]; ע"א 683/77 ברוק נ' עריית תל-אביב-יפו [34]; ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר [35]; ע"א 4597/91 הנ"ל [31]), עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. ...בפרשה שלפנינו הוציאה אלתא מידיה את השליטה והפיקוח על הנעשה בשטח המבנה בכך שהעבירה למינרב את עבודות הקמת המבנה; מינרב נמצאה יומיום באתר הבנייה, אירגנה את העבודה ופיקחה עליה, והיא שהייתה אחראית לסידורי הבטיחות, ובידיה היו האמצעים והיכולת למנוע נזק (השוו א' ברק "אחריות בנזיקין של המחזיק במקרקעין" [87], בעמ' 123).

מבחן האשמה המוסרית-מידת האשמה המוסרית העולה מהתנהלות הצדדים וראה ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ. אליהו אמסלם פד' ל"ח (1) בעמ' 81: "מגמה, שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד. יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה.... עם זאת יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על-פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להלקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את חלוקת האחריות לתאונת עבודה...על בסיס גישה עקרונית זו תיעשה חלוקת האחריות בין המזיק לבין הניזוק, הנושא באשם תורם, על-פי המבחן של "מידת האשמה". עיקרו של המבחן הוא בהצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה, כדי להשוות ולהעריך, מבחינת האשמה המוסרית, את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד. מידת האשמה המוסרית עולה בעיקר מתוך בחינת היתנהגותם של הנוגעים בדבר במקרה הקונקרטי, אשר נדון לפני בית המשפט, אם כי לעתים ייזקק בית המשפט למבחן חצוני, המפנה אל רמתו של האדם הסביר" וכן ראה: ע"א 6332/15 צלאח נ' עדוי ואח' [פורסם בנבו] (23.11.17): "פסיקת בתי המשפט מבחינה בין מקרים שבהם נוטל פועל סיכון בלתי מחושב וממשי, באופן חופשי, ואותו סיכון הוא שגורם לנזק, לבין מקרים אחרים שבהם לא נקט מעביד אמצעי זהירות. במקרים הראשונים מוטל על העובד אשם תורם, ואילו במקרים האחרונים האשם כולו מיוחס למזיק או למזיקים, גם לנוכח הפער בין העובד למעבידו, ויכולתו הרבה יותר של המעביד למנוע את הנזק (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תיכנון ובצוע נ' מוחמד יאסין, [פורסם בנבו] פסקה 25 (31.8.2011)). בהתאם לכך, הדגש בפסיקה הושם על מידת נסיונו של העובד ועל מידת היעדרם של אמצעי הזהירות לשם מניעת התאונה מצד אחד, ועל פעולותיהם הקונקרטיות של המזיק והניזוק מצד שני (ראו למשל ע"א 1062/15 והבי והבי נ' חאלד כמאל נזאל, [פורסם בנבו] פסקה 14 (10.5.2016); ע"א 3370/12 ברוך כהן נ' דוד גדעון, [פורסם בנבו] פסקות 4, 24-23 (26.1.2014); ע"א 1051/14 עדן בריאות טבע מרקט בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 32 (‏30.8.2015))" (ציטוט מעמ' 19 לפסק הדין).

...

בנוסף אני מחייבת את נתבעות 6-7(רום והפניקס) להוסיף ולשלם לתובע תשלום נוסף בסך 297,075 ש"ח₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל מע"מ) מסכום זה. התביעה נגד נתבעות 4, 5 - נדחית.

הוגשה נגד מי שאינם המעביד-הקיבוץ ומבטחתו ונגד רום ומבטחתה): התביעה נגד הקיבוץ וביטוח חקלאי-נתבעות 1-2 נדחית המל"ל זכאי לשיפוי בשיעור 75% מחלקה של רום בפיצויים: 75%*30%*5,418,280 =1,219,113 ₪.

        הודעת צד ג' כנגד טריו נדחית (נתבעות 3-4 חויבו בשיפוי רק מתוך חלקן ואחריותן העצמאית).

כן תביעת התובע למל"ל מיום 1/8/10, שהנו בבחינת הדבר מדבר בעד עצמו, בו נרשם במפורש "נפגע ביום 23/11/09 במהלך עבודתו אצל באסם אבן סיאן משכונה 34, בית מס' 106 ברהט". כן יש לדחות את טענת התובע כי הנתבעת חבה אחריות כתופסת המקרקעין בשל היותה חתומה על הסכם לרכישת המבנה ועתידה היתה לקבל את החזקה במבנה, שכן על פי הפסיקה אין להטיל עליה אחריות אלא על הקבלן הראשי אליו העבירה את ביצוע העבודות.

ככלל, לעניין פגיעת עובד בתאונת עבודה, נטיית הפסיקה הנה להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק בכל הנוגע לשמירת אמצעי בטיחות הולמים בעבודה.

ההודעה לצד ג' כאמור, צד ג' לא נתבע ישירות על ידי התובע, אלא על ידי הנתבעת על דרך הודעה לצד ג', בטענה כי הוא היה המעסיק של התובע ופעל כקבלן עצמאי של הנתבעת וכי הוא למעשה היה הקבלן האחראי לבצוע העבודה, אלא שהחל את עבודתו ללא תאום מראש, ללא כל מעורבות של הנתבעת.

כאמור לעיל נמצא כי הנתבעת חבה כלפי התובע "בכובעה" כמחזיקת המקרקעין וכמי אשר הזמינה את ביצוע העבודה אך לא הוכיחה כי הסדירה מינויו של קבלן ביצוע אשר יקנה לה את הפטור שבחריג הקבוע בסעיף 15 (4) לפקודת הנזיקין וכן לא מונה על ידה מנהל עבודה לצורך פקוח על ביצוע העבודה בכללותה , עת ידעה פשר הגעת התובע למקום התאונה ומכאן כי הפרה את חובת הזהירות כלפיו ולפיכך חלה עליה החובה לפצות את התובע בגין מלוא ניזקו.

...

מכל המקובץ הגעתי לידי מסקנה כי יש לחלק את החבות באופן שבו הנתבעת תחוב בשיעור 40% ואילו צד ג' בשיעור 60%.

המסקנה העולה מנתונים אלו היא שצפי השתכרותו של התובע אינה מגעת כדי השכר הממוצע במשק.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל מתקבלת תביעת התובע כנגד הנתבעת וכן מתקבלת הודעת הנתבעת לצד ג' , כך שחלוקת האחריות בין הנתבעת וצד ג' הינה: 60% על צד ג' ו- 40% על הנתבעת.

בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בע"א 7130/01 סולל בונה ביניין ותשתית בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי ואח' [פורסם במאגרים] (1/10/03) להלן: עניין תנעמי), נקבע כי למזמין שהזמין עבודות בניה במקרקעיו, אין אחריות לניזקי תאונת עבודה שהתרחשה במהלך ביצוע העבודות, מאחר ובצוע העבודה נימסר לקבלן עצמאי מומחה לדבר.

כך הובהר בעיניין זה, עמ' 19: "אלתא היא בעלת המבנה שבשטחו נפגע תנעמי. היא הפקידה את ביצוע עבודות הבנייה בידיו האמונות של קבלן עצמאי המומחה למלאכה זו. תנעמי נפגע כתוצאה ממחדלו הרשלני של הקבלן העצמאי. האומנם נושאת גם היא באחריות לנזקיו? על כך יש להשיב בשלילה. אכן, הלכה פסוקה היא כי שליטה ופקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה [33]; ע"א 683/77 ברוק נ' עריית תל-אביב-יפו [34]; ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר [35]; ע"א 4597/91 הנ"ל [31]), עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לעניין זה דברי הנשיא ברק:

...

הגם שהאח כמו גם חבר כלשהו, לא הובא לתמיכה בטענתו של התובע אודות היקף העזרה שניתנה לו, בשים לב לאופי הפגיעה והנכויות הזמניות שנקבעו (על ידי המל"ל), לא שוכנעתי שהעזרה לה נזקק התובע חרגה מהמקובל ביחסי משפחה רגילים.

ניכויים – מהסכומים דלעיל יש לנכות את תגמולי המל"ל בהתאם למפורט בתביעת המל"ל. סוף – דבר: הנה כי כן, בשים לב למכלול המסקנות המצטברות, הן בעניין העדר הוכחת נסיבות התאונה הנטענות על יד התובע; הן בעניין העדר אחריות הנתבעים 1-4 לפגיעה ולנזקי התובע (גם אם היו מוכחות נסיבות התאונה) – דין התביעה להידחות.

כפועל יוצא מכך, נדחית תביעת המוסד לביטוח לאומי לשיפויו בגין התגמולים ששילם לתובע.

לדידם, בנסיבות המקרה דנן, חל פטור על מזמין העבודה (בעל המקרקעין או המחזיק בהם) מאחריות לנזק שאירע בתחומיו היות והוא מסר את העבודה הדורשת מומחיות לקבלן עצמאי.

" אינני נותן אמון כלל ועיקר לגירסתם זו של הנתבעים 1 ו- 2 אשר מהוה הרחבת חזית ברורה לכתבי הטענות כי סברו כביכול שהמזמין הוא שמבטח את עבודתם באמצעות הנתבעת מס' 5 ואני דוחה לחלוטין טענה זו. אחריות הנתבעים 3-4; לטענת התובעים, הנתבעים 3 ו-4 חבים חובת זהירות כלפי המנוח מכח היותם הבעלים ו/או המחזיקים של המקרקעין בהם ארעה התאונה בהתאם לסעיפים 36, 37 לפקודת הנזיקין.

בנגוד לעובד, הפועל מטעם מעבידו ומהוה למעשה "זרועו הארוכה" של המעביד, עבודתו של הקבלן מתאפיינת בעצמאות רבה יותר, שכן הקבלן אינו שלוח, אלא ספק שירות, אשר נשכר לצורך ביצוע עבודה או מתן שירות מסוים- הא, ותו לא. ככלל, מעביד/שולח חבים באחריות שילוחית, אולם סעיף 15 לפקודה יוצר סייגים, הגבלות לסעיפים 13 ו-14 לפקודה, כאשר בהתאם לסעיף 15 לפקודה, במצב בו העובד הוא קבלן עצמאי (להבדיל מעובד) לא מתקיימת אחריות שילוחית.

...

בסיס שכר של 4,000 ₪ נראה לי בסיס נמוך מידי ומדובר בסכום הנמוך גם משכר המינימום במשק.

לעניין ניכויי מל"ל- הנטענים ע"י הנתבעים וכי התובעים לא פעלו להקטנת נזקם כאשר מגיעים להם סכומים כאלה או אחרים מהמל"ל, טענה זו לא הוכחה כלל ולכן נדחית על ידי.

לסכום שנפסק בסך 850,000 ₪ יש להוסיף שכ"ט בשיעור 20% + מע"מ. סכום זה ישולם ע"י הצדדים בחלקים נפרדים ושונים כדלקמן: נתבעים 1 ו- 2 ישלמו 80% מהנזק, דהיינו 690,000 ₪ בתוספת 20% שכ"ט + מע"מ. נתבעים 3, 4 ו – 5 באמצעות הנתבעת 5 – 20% מהנזק דהיינו 170,000 ₪ בתוספת 20% שכ"ט + מע"מ. ההודעה לצד ג' אשר הוגשה ע"י הנתבעת 5 כנגד צדדי ג' 1 ו- 2 לשיפוי על כל סכום שיידרשו לשלם נדחית בזאת.

האם המחזיק במקרקעין אחראי לתאונת עבודה שארעה לקבלן עצמאי שהעסיק בשטחו? בשאלה זו יעסוק פסק הדין שלהלן.

לאחר הביקור נשלח אל הקבוץ מכתב מיום 18.5.09 ובו נכתב כך: "בבדיקה התברר שהנפגע טיפס על עמוד לצורך ביצוע עבודות חשמל. הנפגע צויד בציוד מגן אישי המיועד לעבודה בגובה והודרך כראוי. בשלב מסוים של העבודה (התובע) ניתק את כבל העיגון של העמוד, והעמוד אשר היה פגוע בריקבון נישבר והנפגע צנח למטע (כך במקור) יחד עם העמוד". (נספח א' לתצהיר גוסטבו רוצ'מן) בדו"ח הביקור במקום מיום 19.5.09 (נספח 3 לתגובה מיום 9.9.19) נרשם כי הביקור נערך בנוכחות מפקח מטעם משרד העבודה, ושני נציגי הקבוץ, אחד מהם ממונה בטיחות.

...

נוכח אי הוודאות בשאלת בסיס השכר, אני סבורה שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות.

לסיכום שני גורמים חברו יחדיו והביאו לקריסת העץ עליו טיפס התובע, העבדה שהעץ היה רקוב בתחתיתו , והעובדה שהוא לא היה מעוגן כדבעי באמצעות כבלי עיגון.

סוף דבר, הנתבעות ישלמו לתובע 1 סך של 63,750 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪ ולתובע 2 סך של 21,250 ₪ בתוספת שכ"ט והוצאות בסך 2,500 ₪.