בית משפט השלום בתל אביב - יפו
בס"ד
ת"א 24846-07-17
לפני כבוד השופט בכיר מנחם (מריו) קליין
התובע:
פלוני
הנתבעת:
חוף שלוותה (2002) בע"מ
צד ג': 1. שלון שירותי אבטחה ואחזקה בע"מ
2. אילון חברה לביטוח בע"מ
החלטת הצעת חלוקה
בפני תביעת נזיקין. התובע, יליד 1992, בילה בלילה שבין 10.9.15 ל- ל 11.9.15 במועדון חוף שלוותא (להלן: "המועדון"). לטענתו, עת בילה אצל הנתבעת, הכיר בחורה והחל לדבר עימה. כאשר לפתע, התקרב אליו בחור שעמד ליד הבחורה, מלווה בחבורה של שישה בחורים צעירים, נצמד איליו תוך כדי איום כי "הבחורה שלו".
לטענת התובע הוא פנה למאבטחים במקום, וניסה לבקש את עזרתם ללא הקשבה ומענה מצידם. כתוצאה מכך, התפתח ויכוח בינו לבין המאבטחים, שבעקבותיו, הושלך התובע מהמועדון בכח פיזי וברוטליות תוך גרימת נזק גופני.
לאחר שהוצא מחוץ למועדון, החל הבחור "המאיים" להרביץ לו יחד עם צעירים נוספים וכתוצאה מכך הוחמרו הנזקים והחבלות בגופו.
התובע הגיש חוו"ד רפואית, ממנה עולה שכתוצאה מהארוע הנטען נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 10%.
ההגנה כפרה בחבות, ולחלופין הגישה חוו"ד המצביעה על נכות בשיעור 5%.
הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני על מיצוע נכויות והגשת תחשיבי נזק לפי 7.5%.
ביום 9.4.2019, הצעתי לצדדים להגיע להסדר דיוני שיחסוך קיום הוכחות והוצאות לצדדים המבוסס על שיקלול סכויים וסיכונים כפי שאלו השתקפו בעיני בית המשפט, לאותו שלב דיוני.
במסגרת ההצעה שהוצעה, המלצתי לצדדים להגיע להסדר פשרה לפיו ישולם לתובע סכום שנוע בין 154,000 ₪ לבין 190,000 ₪.
ביום 5.5.2019, התבקשתי ע"י צד שלישי מס' 1 (להלן: "חברת האבטחה"), לקבוע מה חלקו אם בכלל בהסדר הפשרה שהוצע על ידי בית המשפט.
ב"כ המועדון טען כי האחריות הבלעדית לחבלה רובצת על התובע, אשר היה מעורב בקטטה. הוא מוסיף כי נסיבות הקטטה מחוץ למועדון, ניתקו את הקשר סיבתי בינה לבין ניהול המועדון. הוא מוסיף כי לחלופין, על חברת השמירה והאבטחה לשאת באחריות לנזק ככל וימצא כי קיים, מאחר וזו הייתה מטרת שכירתה והעסקתה.
מאחר ואין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה כי התובע הותקף ע"י מבקרי המועדון. נותרה בפני המחלוקת העובדתית והמשפטית סביב שאלת צפיותו של ארוע התקיפה והחבלה בעקבותיו, ע"י המאבטחים וצוות המועדון.
בנסיבותיה של התביעה דנן, וכעולה מכתבי הטענות, סבורני כי בעלי המועדון יכלו לצפות את נסיבות התקיפה הפיזית והחבלות הגופניות בעקבותיה. שהרי אם סיבת הרחקתו של התובע מהמועדון, נסובה סביב "איום אלים " מצד מבקרי המועדון, הרי שניתן לצפות שהסכסוך ילך ויחמיר מחוץ לכותלי המועדון.
אין ספק, שתפקידם של מאבטחים במועדון, הנו בראש וראשונה שמירה על הסדר והבטחת בטחונם של מבקרי המקום, בעת בילויים בו. יחד עם זאת ברי כי אין להטיל את כל כובד האחריות לשמירה על ביטחון המבקרים, על חברת האבטחה , ובמיוחד כאשר הארוע מיתנהל מחוץ למועדון.
אף כי רובצת על המועדון חובת זהירות קונקרטית, אין פרושו שמוטלת עליה האחריות הבלתי מוגבלת לשלום המבקרים בו ולנקיטת אמצעי בטחון בלתי מוגבלים. ואסביר.
התובע שלא היה מרוצה מטיפולם של המאבטחים במקום, הורחק וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלות ונזקי גוף.
אני מניח שהרחקת התובע מהמועדון, נבעה מהרציונאל שעל ידי הרחקתו ימנע עימות אלים בין הצדדים היריבים ומאחר ועל המאבטחים לדאוג לשלום המבקרים ולבטיחותם, הרי שהרחקתו תביא ל"שקט המצופה".
יחד עם זאת אינני סבור שבהרחקת התובע שהיה אף הוא מבקר במועדון, הוסרה אחריותם של המאבטחים והמועדון.
בעלי המועדון כמחזיקים בנכס, אינם המזיק הישיר מאחר והנזק הנטען נגרם מצד המאבטחים ובהמשך מצד המבקרים במועדון.
בע"א 3510/99 ולעס נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826 (2001) (להלן: "עניין ולעס") נקבע שניתן להטיל אחריות בנזיקין על מחזיק במקרקעין בשל מחדלו לנקוט אמצעי זהירות למניעת מעשה עברייני שבוצע על-ידי צד שלישי .
בית-המשפט אינו נרתע, במקרים המתאימים, מלהטיל אחריות בגין המחדל הנעוץ באי-נקיטת אמצעי זהירות סבירים מפני פעילות עבריינית מכוונת הנעשית בידי צד שלישי. לעניין זה יש "לסנן" ולבירור מתוך שלל הסיכונים המתקיימים בחיי היום יום את אותם סיכונים בלתי סבירים הצריכים צפייה, אשר בגינם מוטלת אחריות. "סינון" זה נעשה במהלך בדיקת חובת הזהירות הקונקרטית. אף מעשה פשע שהוא, כשלעצמו, פיתאומי ומהיר, עשוי לבוא בגדר מיתחם הצפיות הסבירה של הנתבע העיסקי המחזיק במקרקעין שבהם היתרחש המעשה. קיומה של חובת זהירות ייבחן, בין היתר, לאור המבחנים האלה: האם היה הנתבע מודע להתרחשות הקרבה של המעשה העברייני; האם היתרחשו בעבר במקום הארוע אירועים דומים; האם שכיחים באותה סביבה מעשים פליליים; האם המעשה העברייני שארע הנו מעשה שיגרתי או שמא היה חריג באופיו; האם היה הנתבע בעל השליטה והפיקוח על העבריין או על מקום הבצוע; האם, בהיתחשב במהות היחסים בין בעלי-הדין, היה התובע יכול להסתמך באופן סביר על כך שהנתבע ינקוט אמצעי זהירות סבירים לשמירת ביטחונו מפני עבריינים; האם ניתן ללמוד על קיומה של החובה מכלל הנסיבות האחרות של המקרה. משנשקלו כל אלה, ייבחנו בנסיבות המתאימות גם שיקולים של מדיניות ציבורית.
בבחינת השאלה אם יש להטיל אחריות על המזיק, על בית המשפט לאזן בין האנטרס של הפרט הניזוק לבטחונו האישי, לבין האנטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האנטרס הצבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות.
מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל היתנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לידרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין. על בית המשפט לאזן בין האנטרס של הפרט הניזוק לבטחונו האישי, לבין האנטרס של המזיק לחופש פעולה, וכל זה על רקע האנטרס הצבורי בהמשכה או בהפסקתה של אותה פעילות. על בית המשפט להיתחשב בסכנה ובגודלה. עליו להיתחשב בחשיבותה החברתית של הפעולה. עליו לשקול את האמצעים הדרושים למניעתה.
בעיניין ולעס, קבע השופט ריבלין כי מאחר ומעשי פשע עשויים להתרחש ומתרחשים כימעט בכל זמן ומקום, הרי שניתן תמיד לצפותם (טכנית), אולם לא די ב"צפיות טכנית". נידרשת גם "צפיות נורמאטיבית" אשר רק בהתקיימה יווצר הקש"ס בין הפרת החובה לתוצאה המזיקה. מסקנתו של השופט ריבלין, כי ישנה נטייה להטיל את האחריות בנזיקין, כאשר בין הצדדים (התובע, הנתבע והצד השלישי) קיימים יחסים מיוחדים, ובמקרים בהם ניתן לצפות את הסיכון מראש.
בפסיקה נקבע כי לאור מבחן הצפיות, מוטלת על בעלים או מחזיק במקרקעין חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים במקרקעין (ע"א 1068/05 עירית ירושלים נ' מימוני, 14.12.2006).
קיומה של חובת זהירות קונקרטית נקבע על-פי מבחן הצפיות, ובגדרה יש לבחון האם בנסיבות המיוחדות של המקרה הנידון יכול וצריך מחזיק סביר במועדון לצפות את היתרחשות הנזק למי שניזוק בפועל. במקרה זה, לא נידרשת צפייה מדויקת של הארוע על כל פרטיו, אלא של אופיו הכללי, על-פי תכונותיו העיקריות (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח(3) 1 (1984).
על פניו נראה שבמקרה דנן, על בעלי המועדון כמחזיקים במקרקעין בו אירע הארוע, חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי המבקרים במועדון, וזאת על אף טענתם שהמבקר הורחק מהמועדון, והתגרה היתחוללה מוץ למועדון. כמו כן, בעניינינו גם קיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים: ספק (שירותי בילוי) ולקוח (מבלה במועדון).
על בעלי המועדון, וחברת האבטחה היה לצפות שארוע כגון הארוע דנן, עלול להתרחש ואף להחמיר.
מעצם פעילותו של המועדון, אשר בתחומו נמכרת שתיית אלכוהול, ומבקר בו קהל מיגוון, בתנאי צפיפות ומוסיקה רועשת, יחד עם צריכה מוגברת של אלכוהול. אין ספק, שבסוג בילוי זה בשעות הלילה המאוחרות, מתרחשים לא מעט ארועי אלימות, אובדן שליטה והתלהטות היצרים.
על כן, ניתן היה לצפות התרחשותו של ארוע אלים, ובמיוחד לאור העובדה שהתובע התריע ובקש עזרה מהמאבטחים במקום, לאור התקרית שאירעה בינו לבין חבורת הצעירים.
לפיכך, יש לקבוע כי חלה על בעלי המועדון, חובת זהירות מושגית ואף חובת זהירות קונקרטית. יחד עם זאת אין אחריותם של בעלי המועדון - בלתי מוגבלת, ושכירת חברת אבטחה לבצוע השמירה והאבטחה במקום, היא אכן פעולת אבטחה מידתית וסבירה.
סבורני, כי בעניינינו לא ניתן להיתעלם מהעובדה והיא אף אינה מוכחשת, כי התקרית האלימה החלה במקרקעי המועדון.
התובע אף היתרה בפני המאבטחים ובקש את עזרתם. לכן היה ניתן לצפות את התפתחות היתגרה האלימה בין הצדדים. ועל כן אינני סבור שהמאבטחים פעלו כשורה בהרחיקם את התובע מהמועדון ללא ניסיון להושיט לו עזרה ולפחות להזעיק את המישטרה לטפל בארוע. אחריותם של הללו אינה מסתכמת "בהשלכת" המבקר במועדון אל מחוץ למועדון, על מנת שיתמודד לבדו עם חבורת צעירים שחיכתה "להשלים את העבודה".
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, סבורני כי מבחינת חובת הזהירות המושגית, על חברת האבטחה לשאת במידה רבה בנטל האחריות על תוצאות הארוע. שהרי תכליתה של אבטחה היא שמירה על ביטחון ושלום המבקרים בתחומי אבטחתה.
יחד עם זאת אין חברת האבטחה, האחראית היחידה.
הנתבעת – "המועדון" אשר בחצרה ארע הארוע, מחויבת אף היא לבטחון ושלום מבקריה, לרבות הדאגה לשלומם כאשר צפויה או נראית סכנה האורבת לפתחם בחצרה.
על "המועדון" מוטלת גם האחריות לוודא שהספק עמו היא מתקשרת לצורך אבטחת ושמירת הנכס שבבעלותה, עומד בסטאנדארטים הנדרשים מחברת שמירה ואבטחה, כמו גם לפקח על תיפקודו ככזה.
אי לכך, לאחר שלקחתי בחשבון את השיקולים דלעיל בכובד ראש ולאחר שלקחתי בחשבון אשם תורם משמעותי מצד התובע .
הנני מציע שהנתבעות יקבלו על עצמן אחראיות לפצוי בחלוקה הבאה:
נתבעת 1 "חוף שלוותא (2002) בע"מ" - 30%
צד שלישי 1 "שילון שירותי אבטחה ואחזקה בע"מ" - 70%
הצדדים יודיעו את עמדתם הסופית בקשר להצעת עד ליום 1.8.2019.
ניתנה היום, ב' תמוז תשע"ט, 05 יולי 2019, בהיעדר הצדדים.
5 מתוך 6
...
