אחריות מוסך לנזקי שריפה ברכב לאחר תיקון

בחלקו הפנימי (הצפוני) של המוסך נמצא חדר הצביעה (המכונה לעתים גם "תנור"), בו מבוצעת צביעת הרכבים לאחר תקונם.

כך או כך, לנוכח הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין, די במסקנה לפיה פרצה האש בעסקם של הנתבעים והתפשטה משם למוסך המבוטח, והיעדר כל נסיון מצד הנתבעים להרים את הנטל להוכיח כי לא היה לגבי מקור האש או התפשטותה "התרשלות שיחוב עליה", כדי להטיל על הנתבעים את האחריות לניזקי השריפה.

...

במקרה דנא אף לא נעשה כל נסיון להוכיח את הסכמת בעלי מוסך הרדיאטור לקבלת ה"סיכון המשפטי" שעניינו במחילה על זכותו לתבוע פיצוי מהמזיק, ולא הוצגה כל ראיה המעידה על כך. לפיכך אף דין טענה זו להידחות.

שקלולם של כל אלה, תוך מתן משקל לחלק היחסי באחריות ול"נכון וצודק" בנסיבות העניין, מביא בנסיבות העניין לכלל מסקנה לפיה יש לזקוף לחובת המוסך המבוטח על ידי התובעת אשם תורם בשיעור 40%.

סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל היא כי עלה בידי התובעת להוכיח שהאש פרצה במוסך אליק והתפשטה ממנו למוסך המבוטח, וכי על הנתבעים 2 ו-3 מוטלת האחריות, יחד ולחוד, לשיפוי התובעת בגין תגמולי הביטוח ששילמה למוסך המבוטח.

הרכב פורק עוד ביום 22/10/15 זמן רב לפני הפניה הראשונה לנתבעות בעיניין נשוא התביעה ובכך נגרם לנתבעות נזק ראייתי ופגיעה בזכות להיתגונן כראוי.

כדי לשכנע את בית המשפט כי המוסך הוא האחראי לשריפת הרכב, על התובעת להוכיח כי הטיפול האחרון של הרכב במוסך היה רשלני ובלתי מקצועי ו/או כי ההרשאה שנתן עובד המוסך לנהג לנהוג לאחר שזה האחרון יצר קשר עם המוסך, היתה בלתי סבירה ורשלנית.

כאמור, לא הוצגה חוות דעת מומחה שתקשור הן בין התיקון לבין השריפה והן שתיקבע האם סבירה שריפה לאחר שהרכב נסע כ – 2500 ק"מ וחלפו שלושה שבועות ללא כל תקלה עד אותו המקרה.

עוד יש לציין כי אף שהרכב הובא למוסך המרכזי יום לאחר השריפה, לא הוכח כי הנתבעת 1 ידעה על כך בזמן אמת (להבדיל מידיעה על עצם השריפה), ולכן יש לדחות את טענת התובעת כי היה על הנתבעת 1 ליזום בדיקה של הרכב.

...

הקביעה של החוקר כי כשל מכני הוא שגרם לשריפה מובנת על רקע כך שהוא שלל אפשרויות אחרות (הצתה ותאונה) ואם כך, איזו ברירה היתה לו זולת קביעה זו ? אין לראות בקביעה זו משום מסקנה לחובת המוסך.

כל אלו מחזקים את המסקנה כי לא ניתן לקבוע כי מתן ההרשאה לנהוג היה לא סביר, כפי שהוסבר לעיל.

בסיכום כל האמור לעיל דין אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת בהוצאות משפט לנתבעת בסך 3,500 ₪.

השאלה הנבחנת בפסק-הדין היא, האם רובצת לפתחו של המוסך אחריות להיתלקחות האש ברכב? טענות התובעת והראיות שהוצגו מטעמה חברת GTC-חברה כללית למסחר (להלן: "המבוטחת") היא חברה העוסקת בייצור מוצרי אלומיניום.

שני עדים נוספים שהגישו תצהירים לתיק: מר ציון סעדה שביצע את אותו תיקון "זמני" ברכב לאחר תאריך 25.9.16 ומר יעקב משה שנהג ברכב בעת התלקחותו, לא הגיעו למועד שמיעת הראיות ועל-כן, בהסכמת ב"כ התובעת, תצהיריהם הוצאו מתיק בית המשפט.

המומחה טען שבעקבות תיקון תקלת התחממות מנוע (תקלה שהצריכה פירוק והרכבת ראש מנוע) נגרם ככל הנראה נזק לאחד מצנורות הדלק ברכב ולכן הרכב נשרף.

...

דיון והכרעה טרם נבחן את אחריות הנתבעת לנזקי התובעת, יש להכריע תחילה בשאלה על מי רובץ נטל הבאת הראיה במשפט זה. כזכור, התובעת טענה, כי במקרה הנדון יש להחיל את הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין לפיו "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה-על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהיא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". כדי שיחול היפוך נטל השכנוע נדרש תובע להוכיח את כל התנאים (שלושה במספר) שנמנו: כי אין לו ידיעה או יכולת לדעת מה מקור הנזק, כי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו, וכי הסיכוי שהמקרה שגרם לנזק נובע מאי-נקיטת זהירות סבירה על-ידי הנתבע נראה סביר יותר מהאפשרות כי הנתבע נקט זהירות סבירה.

גם בנקודה, לא שוכנעתי שאכן עלה בידי התובעת להוכיח, כי מצב הדברים הוא זה שהוצג על ידי נציג המבוטחת.

סיכום הדברים מוביל למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה, קרי להוכיח רשלנות מצד הנתבע שהובילה לנזק.

לכן, דין התביעה להידחות.

הגיר נפגע בתאונה ולמוסך אין אחריות על כך. במעמד הדיון הוסיף וטען התובע כי ההצעה הכספית לתיקון הרכב ניתנה מספר שעות לאחר שהכניס את רכבו למוסך כך שלא יתכן שנערכה בדיקה מקצועית כי אם בדיקה ויזואלית בלבד.

בקשת הלקוח על פי אותו מיסמך הינה: "רכב לא ניכנס להילוך 3 בגיר". תאור העבודה, כפי שנירשם על ידי הנתבעת הינו "רכב הגיע למוסך עם תקלה בגיר, לא ניכנס הילוך 3+4 מחליק. רכב נבדק ונימצא שמן שרוף כתוצאה שרכב קיבל מכה במצנן קרור שמן גיר. בחלק הקידמי של הרכב. לקוח יודע מזה, הוא אומר שניכנס עם הרכב בעץ מקדימה מאז התחילו התקלות בגיר. גיר נבדק על ידי משפץ גירים ומצא גיר שרוף בפנים. יש לשפץ מחדש כי אין אחריות על גיר שניגרם נזק למצנן קרור שמן גיר". מיסמך זה נרשם ע"י הנתבעת וצורף גם לכתב הגנתה.

...

התובע אף אישר, כי סיפר אודות האירוע התאונתי לנתבעת רק בדיעבד "אני מאשר שאמרתי את זה בדיעבד" (עמ' 2, ש' 11-12 לפר' עדותו).

לאחר טפול המוסך ברכב ארעה שריפה בחלקו הקידמי ונגרם נזק.

עוד צוין כי כחודש ימים לפני השריפה ולאחר שהרכב טופל במוסך, התרחשה שריפה קודמת (להלן: השריפה הראשונה) אשר הנתבע נטל לגביה אחריות ותיקן את הרכב במוסך על חשבונו.

...

בסיכום חוות הדעת נכתב כי בחקירת השריפה שערכה התובעת לא הייתה מסקנה חד משמעית לגבי הגורם לה - האם בגין נזילת נוזל מנוע, גיר או בלמים (שאינו מתלקח).

התוצאה משלא הוכחה התביעה דינה להידחות.

כמו-כן, הנני מחייב את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום.