אחריות מוכר ריצוף על פגמים בגוון לאחר התקנה

. " מה שקרה פה זה משהו אחר לגמרי, התובע היתקשר לסניף, אמר שהוא רוצה מתקין. היתקשר לסניף עצמו ואפילו לא לחברה, הוא היתקשר אחרי התקנה של הפועלים שלו ובקש טלפון של מתקין. התובע אמר למתקין שהוא התקין את החלק התחתון, והוא לא התקין את החלק העליון, ובגלל זה גם המתקין לא אמר לו סכום, הוא אמר לו אני אבוא ואראה. כשהמתקין בא למקום, כל החלק התחתון היה מותקן לא נכון. הוא פירק אותו והתקין אותו מחדש ולא ביקש כסף על הפרוק....לגבי האריחים, יש לנו מערכת שנקראת CRN שירות לקוחות כותב כל פנייה שמגיעה על פי תאריך. מגיש לבית המשפט – מוגש ומסומן נ/1. כשהוא היתקשר להתלונן על האריכים הוא התלונן על 2 קרטונים שבורים, אמרו לו – תשלח צילומים אפילו שיש לך חריגת דיווח, כי צריך לדיווח תוך 24 שעות – מוגש ומסומן נ/2. מי שמקבל את הסחורה חותם על הדף של קבלת הסחורה – מוגש ומסומן נ/3. כשמזמינים משהו אנחנו מתקשרים ללקוח ואומרים לו את השעות בין לבין בטווח של שעות והנהג מתקשר חצי שעה לפני הגעתו. במקרה הזה, הוא טוען שלא התקשרו אני טוען שכן התקשרו, הנהג מחויב להיתקשר, הוא לא יכול להוריד סחורה אם אין אף אחד שם. אני מציג לבית המשפט תמונות מאמצעות מכשיר הנייד – אלו תמונות שהתובע שלח של האריחים השבורים – סה"כ 2 אריחים. אני מסכם שבמקרה של הזמנה כזאת, שיש כ"כ הרבה קרטונים שהוא קיבל, והוא מדווח על 2 אריחים שבורים, שירות הלקוחות היה מוכן לחרוג מה-24 שעות ביטוח ולפצות אותו. אבל ברגע שיש רק אריח אחד שהוא פגום או 2 אריחים אנחנו לא מפרקים קרטון שלם בשביל לשלוח לו אריח אחד, זה לא הגיוני." לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות, הגעתי למסקנה שדין התביעה להדחות.

סעיף 14 לחוק המכר קובע, כי על הקונה להודיע למוכר על אי ההתאמה מיד לאחר הבדיקה כאמור בסעיף 13(א) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל על פי המוקדם וככל שהקונה לא הודיע למוכר על אי ההתאמה כאמור לעיל, אין הוא זכאי להסתמך עליה.

בעיניין זה חשובות הערות הנתבעת על גבי החשבונית ובניהן: "יש לבדוק תקניות המוצר עם קבלתו- הודעה על פגם או תלונה לא יאוחר מ-24 שעות מקבלת המוצר", וכן נאמר "באחריות הלקוח לקחת מדגמית 10 אריחים באופן אקראי מבין מספר אריזות שונות טרם ביצוע הריצוף על מנת לשלול אפשרות של פגם ו/או שינוי גוון". שנית, התובע עם פנייתו בנושא האריחים השבורים לנתבעת, התבקש לצרף צילומים של האריחים השבורים.

...

בעניין זה התובע שינה גרסאות באופן כזה שבסופו של דבר לא ניתן ליתן אמון בגרסתו כלל.

התוצאה היא שמכל המקובץ, דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ תוך 20 יום.

עוד קבע המומחה כי לא ניתן לאמר כי מדובר בליקוי סמוי שהתגלה רק עכשיו, וסביר להניח כי השבר נגרם לאחר ההתקנה של הכיריים.

בהתאם להוראת סעיף 4א(א)(1) לחוק המכר (דירות) - הקונה זכאי להסתמך על אי התאמה שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר "בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה". תכלית סעיף 4א להקל עם הרוכש, הגם שלעיתים יגרום לשלילת התרופה ממנו, כאמור במאמר "חוק מכר (דירות) התשל"ג-1973" (ספר "הפרוש הקצר לחוקים במשפט הפרטי", עריכת א. זמיר, מ. א. ראבילו, ג. שלו, הוצ' המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים, התשנ"ו-1996 עמוד 484 -להלן "מאמר חוק המכר"): "סעיף 4א, שהוסף לחוק בתיקון תש"ן, עוסק בנטלי בדיקה והודעה. הסתמכות הקונה על אי-התאמה מותנית בכך שיודיע עליה תוך זמן סביר לאחר גילויה למעשה, ובמקרה של אי- התאמה שניתן היה לגלותה בעת המסירה - לא יאוחר משנה אחת מן המסירה. אם הקונה לא עמד בנטלים אלו, נשללת כליל זכותו להסתמך על אי-התאמה. בעוד שלפי החוק המקורי, לעולם הספיקה הודעה תוך זמן סביר לאחר הגילוי בפועל של אי-התאמה, הרי לפי החוק המתוקן, הודעה כזו תספיק רק אם מדובר באי-התאמה שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת מסירת הדירה. במקרים רבים, סעיף 4א מקל על הקונה לעומת נטל ההודעה בחוק המכר הכללי: האפשרות לדחות את ההודעה לתום השנה הראשונה; האפשרות להודיע על פגמים נסתרים תוך זמן סביר אחרי התגלותם, ולא מיד אחרי התגלותם; והקוגנטיות הברורה של סעיף 4א, ... אולם לגבי אי-התאמות שאינן נסתרות, עלול סעיף 4א לשלול את המשמעות המעשית של הארכת תקופות האחריות של המוכר לפי סעיף 4 והתוספת..." ההודעה על אי-התאמה לא טעונה צורה מיוחדת (בהיעדר הסכמה אחרת), ויש לשלחה בדרך המקובלת בנסיבות העניין.

סעיפים 5.12 , 5.20 לחוות דעת המומחה – ריצוף (39,050 ₪) בהתאם לחוות הדעת יש שתי מרצפות בהן קיימים שברים בשוליים; שתי מרצפות שעליהן כתמים שלא הוסרו אלא החריפו; שלוש מרצפות שהוחלפו בשל כתמים, אך הן בגון שונה מהמרצפות הקודמות; ושתי מרצפות בהן כתמים חריגים (במרצפת נוספת קיים פגם אך הוא מותר במסגרת התקן).

התובע, הער לכך, טען, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי ביום המסירה הוא פנה למר שרון מטעם הנתבעות, והלה הודיע לו שלא ניתן להשיג אריחים באותו הגוון (ראו: עמוד 12 שורות 5-12): "ש. אתה בדקת האם ניתן להשיג אריחים מאותו סוג או מאותו גון, פנית למישהו?

...

על כן , אני קובעת כי היה איחור במסירת הדירה במשך 11.25 חודשים.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את כל הסכומים המפורטים להלן: - סכום של 40,650 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 20.4.17 ועד התשלום בפועל; - סכום של 22,247 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 8.1.14 ועד התשלום בפועל; - סכום של 7,500 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל; - שכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצדדים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

כפי שהעידה התובעת 2: "תוך כדי התקנה גילינו את זה. עצרנו הכול התקשרנו לדרור [מנהל מכירות אצל הנתבעת - ג'ל'], הוא אמר לי לשלוח תמונות, שלחתי והוא אמר שזה בסדר [...] התחלנו להתקין את ה-12 שהוא הביא [האריחים החלופיים - ג'ל'], ותוך כדי הריצוף היה חלק לא מרוצף, לא סיימנו לרצף ואז גילינו התקשרנו אליו עצרנו את העבודה ואז הוא אמר תמשיכי לרצף זה בסדר יש לך אישור ממנו [כך במקור, הכוונה היא כנראה ל"ממני" - ג'ל'] אני אחראי כנראה המלט לח ורטוב ברגע שהכול יתייבש זה יקבל גוון אחר [.

סעיף 13 (א) לחוק המכר, התשכ"ח-1968, קובע כי "על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו". סעיף 13(ב) לאותו החוק קובע כי "הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד [...]". סעיף 14(א) לחוק קובע כי "על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר". ואילו סעיף 14(ב) לחוק קובע כי "לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה". כלומר - חובה היה על התובעים לבדוק את האריחים החלופיים מיד עם קבלתם, ולהודיע לנתבעת על הבדלי הגוון מיד עם גילוי הדבר - והכול עוד טרם התקנת האריחים.

כך, שכן טרם ההתקנה ניתן היה ליפתור את הפגם על ידי החלפת האריחים החלופיים ותו לא (שוים הכולל של האריחים החלופיים הוערך בדיון בכ-2,500 ₪).

...

אני סבור כי יש לקבוע, במאזן הסתברויות, כי פניית התובעים למנהל המכירות של הנתבעת לעניין הבדלי הגוון של האריחים החלופיים, בוצעה לאחר התקנת האריחים החלופיים, כפי עמדת הנתבעת.

התוצאה היא כי התביעה הכספית נדחית במלואה.

לאחר שנוכח לראות את מצב האריחים שסופקו, נילקחו האריחים השבורים והפגומים תוך שנציג הנתבעות שיכנע את התובעים לקבל לידיהם את אריחי החיפוי לקירות האמבטיה מאחר ומדובר בסחורה שהובאה מחו"ל, להבדיל מהסחורה הפגומה שסופקה ממחסני הנתבעת.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת הנדסית מטעמו של המהנדס מרדכי אדלר, ולפיה הריצוף ואריחי החיפוי שהותקנו בדירה אינם תואמים את הזמנת הדיירים, כך שקיימים הבדלים בגווני האריחים.

אשר לכיור במקלחת ההורים קבע המומחה כי נפל בו פגם, ועלות החלפתו, ככל ויקבע כי הפגמים הנם באחריות הנתבעת, עומדת על סך 3,100 ₪.

סעיף 16 לחוק המכר תשכ"ח – 1968 קובע: "הייתה אי ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו – 15 או בכל הסכם, ובילבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". הנתבעות אינן חולקות על כך כי רמת השונות והיותו של האריח בעל שונות פנימית בגוון, ברמת V2, כל אלה היו ידועים להן בעת ביצוע ההזמנה.

התובעים שבו והעלו את תלונותיהם בעיניין גוון האריחים בפני נציגי הנתבעות מספר פעמים, החל מהרגע שהסחורה סופקה לדירתם, במשך תהליך עבודת הריצוף וגם לאחר מכן, ושבו וטענו כי קיימים באריחים הבדלי גוונים בנגוד לכך שהזמינו אריח לבן.

...

תשובות אלה של הנתבעות גרמו לתובעים להמשיך בתהליך הריצוף, מתוך תקווה כי בסופו של דבר יתברר כי האריחים הינם לבנים כפי שהוזמנו על ידם, ורק לאחר שפעלו התובעים על פי הנחיית הנתבעות, והתברר כי לא כך הם פני הדברים, פנו להגשת תביעה.

סוף דבר, על יסוד כל האמור לעיל ולאור העלויות המפורטות בחוות הדעת שהוגשה על ידי מומחה בית המשפט, הנני מורה כי הנתבעות ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים: - סך של 86,400 ₪ בגין הריצוף שסופק בפועל, אשר חרף היותו הריצוף שהוזמן על ידי התובעים, התברר כי הנתבעות לא מסרו לתובעים כל הסבר ביחס לאופי הריצוף ולכך שמדובר בריצוף בעל שוני פנימי בגוון (V2), וזאת למרות הידיעה כי רצונם של התובעים בריצוף בצבע לבן.

סה"כ ישלמו הנתבעות לתובעים סך של 93,658 ₪.

לאחר שהורכבו התגלו בהם פגמים – הצבע שינה גוון ודהה.

איני סבורה כך, הן מן הטעם שהמומחה לא קבע אכן ניתן היה להקטין הנזק ולעשות כן, והן מן הטעם שלא הוברר כלל שפריסה היתה מונעת התקנת האריחים הפגומים, כאשר יכול והפגם התגלה בשלב מאוחר יותר.

עם זאת מאחר והחדר משמש כחדר ביליארד וכדורים נופלים תדיר על הריצפה וסודקים אותה, אזי לא ניתן להטיל אחריות על הנתבעת באשר לנזק לריצוף זה. המומחה קובע עוד שהאריח עמד בכל הבדיקות כולל בדיקות הכתמה.

המומחה קובע שבין הצדדים לא היתנהל דו שיח טרם הרכישה, ומטיל הוא אחריות גדולה יותר על כתפי הנתבעת, מוכרת האריחים.

...

משכך סבורני שיש מקום לקבל האמור בחוות דעתו של המומחה לפיה סכום הנזק, בתוספת עלות פיקוח הינו 7700 ₪ וכן מע"מ. סוף דבר: נתבעת מס' 2 תשלם לתובע סך של 7700 ₪ וכן מע"מ. נתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 9900 ₪ וכן מע"מ. שתי הנתבעות יישאו יחדיו בחלקים שווים, הן בתשלום התובע עבור מומחה בית המשפט והן בתשלום התובע עבור המומחה מטעמו.