באופן כללי ניכרת מגמה בולטת, אף כי לא מוחלטת, לנוע מדיני הרשלנות הקלסיים לכיוון האחריות המוחלטת או המוגברת, וזאת בעיקר בתחום ניזקי הגוף, שם חל חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980-.
...
הנתבעות טענו שיש לדחות את תביעת התובעת מהנימוקים כדלקמן:
1) המזגן נרכש מהנתבעת 1 כ-14 שנה עובר לאירוע;
2) לא היה כל כשל בייצור המזגן או בלוח הפיקוד.
ההכרעה בין חוות הדעת של מר דדון ומר סלוצקי:
סבור אני שיש להעדיף את חוות הדעת של מר דדון על פני חוות הדעת של מר סלוצקי מהסיבות כדלקמן:
1) מר דדון התייחס בחוות דעתו לתבנית הבעירה המצביעה על מקור פריצת האש, ואילו מר סלוצקי לא התייחס לתבנית הבעירה אותה מצא מר דדון;
2) מר סלוצקי לא הסביר מדוע השריפה פרצה בקצה אחד של חיבור כבל ההארכה ולא בחיבור בקצה השני של כבל ההארכה;
3) מר סלוצקי לא התייחס לאפשרות שהחיבור בכבל הארכה נגרם כתוצאה מהשריפה של המאייד עצמו;
4) מר סלוצקי לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות שחלק מגידי כבל החיבור נשרפו כתוצאה מהשריפה עצמה, ולא כתוצאה מהתלקחות עצמית;
5) מר סלוצקי כתב בסעיף 10 לפרק "דיון וחקירה" לחוות דעתו כי סביר להניח כי כיפוף או משחק כלשהו באזור החיבור הוביל לזליגת זרם עד כדי התלקחות האיזולירבנד שעמו כיסו את החיבורים.
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שגם במקרה שבפנינו התמלא התנאי השני להחלת הכלל הדבר מדבר בעד עצמו, והוא שהחלקים הפנימיים של המאייד היו בשליטתה של הנתבעת 1, שכן בהתאם לעדות גב' וילצ'ינסקי מעולם לא הייתה תקלה במאייד, ואם הייתה קורית תקלה, היו מזמינים את הנתבעת 1, שכן כל הפעולות במזגן בוצעו באמצעות הנתבעת 1.
כך שבין אם נקבל את חוות הדעת של מר סלוצקי ובין אם נקבל את חוות הדעת של מר דדון, נסיבות העניין מביאות למסקנה שהייתה התרשלות של הנתבעת 1, כך שנטל הראייה שלא הייתה התרשלות עבר אל הנתבעות.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן:
1) את הסך 111,569 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (27.2.13) ועד ליום התשלום בפועל;
2) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
