אחריות לתשלום משכורת רב עיר

נוכח הגירעון המצטבר בקופת המועצה משך תקופה ארוכה, מר שמואל שיר אשר מונה בשנת 2004 כממונה למועצה לצרכי תכנית הבראה (להלן - מר שיר), הורה לשלם לרבני העיר 10,000 ₪ לחודש במקום את שכרם המלא (ס' 46 לסיכומי המדינה).

הנימוק בעקרו נשען על כך שרב עיר אינו נידרש לחובת נוכחות במשרדי המועצה; הוא אחראי לקביעת סדר יומו ולקביעת מטלותיו והאפשרות לנהל כרטסת חופשה לגבי נבחר רב עיר, תלויה אך ברצונו הטוב.

...

נוכח הדברים האמורים לעיל, דין התביעה בגין רכיב זה , להידחות.

לאור האמור לעיל, טענות הנתבעות בעניין זה נדחות.

סוף דבר תביעת התובעים מתקבלת בחלקה.

בפסק דינו מיום 29.3.20 דחה בית הדין הארצי (להלן- פסק הדין בעירעור) את ערעורה של המדינה הן בנוגע לקביעה כי מעמדו של התובע הוא של רב עיר שנבחר לפי תקנות בחירות רבני עיר והן בנוגע לקביעה שתשלום שכרו של התובע הוא באחריותה הבלעדית של המדינה.

...

איננו מקבלים את תביעת התובע לפיצוי בגין הלנת שכר, שכרו של התובע כ"רב עיר" לא שולם לו עקב מחלוקת כנה שהייתה קיימת בין הצדדים בדבר עצם הזכות לתשלום שכרו כאמור.

עם זאת אנו קובעים כי לסכומים שיגיעו לתובע, אם יגיעו לאחר הקיזוזים בין הצדדים לעניין תוספת הותק, יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 13.8.17 ועד התשלום המלא בפועל.

לאור קביעתנו לעיל, אנו קובעים כי המדינה תישא בהוצאות ובשכר טרחתו של התובע בסך כולל של 8,500 ₪.

המדינה טוענת, כי ככלל כאשר מדובר בעובד מן המניין האחריות בניהול רישום בדבר היעדרויותיו מוטלת על המעסיק, אך בעניינים של רבנים כגון התובע, מדובר במשרת אמון כאשר הרב אינו נידרש להחתים כרטיס נוכחות, מרבית העבודה נעשית מחוץ למשרדי המועצה ולאור אופי עבודתו אין כל יכולת פקוח ועל כן כל דיווח על העדרות תלוי ברצונו הטוב של הרב.

וכך קבע בית הדין: "למען שלמות התמונה, נציין המדינה הפניתה בטיעוניה ל"חוזר המנהל הכללי להעסקת רבנים במועצות האזוריות" שפורסם בינואר 2014, בו נאמר כי "רבני ישובים ורבנים איזוריים יחויבו... בהגשת דיווח חודשי אודות ימי חופשה ומחלה למעסיק כתנאי לזכאות למיצוי זכויות עם פרישתם. דיווח כאמור הנו תנאי לזכאות למיצוי זכויות הקשורות בתשלום שכר העבודה ובמענקים בגין סיום העבודה כגון: פיצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו... דיווח על ימי מחלה יהיה אך ורק בכפוף להמצאת אישור רפואי". נקדים את המאוחר ונציין כי לא מצאנו להידרש לחוזר זה הן מאחר שפורסם לאחר סיום יחסי ההעסקה (כשהמחלוקת נוגעת לחובת דיווח של הרב במהלך תקופת ההעסקה) והן מאחר והקף תחולתו הפרסונאלי לא ברור (קרי אם הוא חל גם על רבני שכונות).

חוזר מנכ"ל משרד הדתות לשירותי דת סא/2 מחודש נובמבר 2011 קובע: "חובה על כל מוע"ד לנהל כרטסת המפרטת את יציאת העובד לחופשת מנוחה לקראת סוף השנה להתריע בכתב בפני עובד אשר לא ניצל את מיכסת הימים שעליו לנצל – במידה והעובד לא ניצל ימים אלה לאחר הודעת מוע"ד ינוכו ממאזן החופשות הימים שמעבר לזכות הצבירה/חובה זו חלה גם לגבי רבנים ובכללם רבני ערים וכן ראשי מועצות דתיות וסגניהם בשכר" טענת הנתבעים שלפיה משלא היתנהל דיווח מסודר, מוטל הנטל על התובע, אינה נקייה מספקות שכן היתנהלות זו היתה לאורך שנים והיתה מקובלת על הנתבעות.

...

אחרית דבר לאור כל האמור, תשלמנה הנתבעות 1 ו-3 ביחד ולחוד לתובע כדלקמן: פדיון ימי מחלה בסך של 97,088 ₪.

תביעת התובע לפיצויי הלנה ופיצוי בגין הפרת חובת הרישומים – נדחית.

מנגד נדחית טענת הקיזוז של הנתבעות 1 ו – 3.

בית הדין הוסיף וקבע - לעניין תנאי שכרו של המשיב - כי "לאור קביעתנו שהתובע הוא "רב עיר" ולאור החלטת ביה"ד בעב' (באר שבע) 1332/98 לפיה שתי הנתבעות הן המעסיקות של התובע וכי מלוא תשלום השכר מוטל על הנתבעת מס' 1 בלבד והיא אחראית להעביר את מלוא שכרו של התובע למועצה, יש לבחון את השאלה כיצד לחשב את שכרו של התובע ואת השאלה אם הוא זכאי להפרשי שכר ואם כן - כמה".

...

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאנו הצדקה להתערב בפסק דינו החלקי של בית הדין האזורי, אשר קבע כי מעמדו של המשיב הוא כמעמד של רב עיר שנבחר לפי תקנות רבני העיר.

אף לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעת בית הדין האזורי ביחס לאחריותה הבלעדית של המדינה לתשלום שכרו של המשיב, בהתאם להסכם 2000 שלא נסתר על ידה במהלך הבאת הראיות בבית הדין האזורי.

סוף דבר - הערעור נדחה.

צרופן של הוראות אלה מלמד, אפוא, כי בסמכותה של המועצה הדתית, אשר מתקציבה משולמת כאמור משכורתו של רב העיר, לקבוע גם את הקף משרתו".

בנוגע לעירוב, המועצה טוענת כי אורכו 22 ק"מ בלבד וכי לא נידרש זמן תפעול רב. התובע בעדותו אישר כי הקף העבודה הנידרש ממנו בהקשר זה הוא מצומצם, שכן העיד כי נושא העירוב דורש ממנו שיחה לאחראי על העירוב פעם בשבוע, בערב שבת: "המפקח צריך להיתקשר אליי כל ערב שבת ולהודיע לי שעבר על העיכוב ושהעירוב כשר".[footnoteRef:46] כך ניתן ללמוד מהמסמכים השונים שהוצגו לפנינו כי תיקון העירוב נעשה על ידי גורמי חוץ ומטופל על ידי הנתבעת.

...

סוף דבר על יסוד כל האמור התביעה נדחית.

עוד נקבע כי במידה והתביעה תתקבל, הנתבעת תשלם לתובע את הפרשי השכר עד ל-100% בתשלום אחד, וכי אם התביעה תידחה, הנתבעת "תוכל לעמוד על כך שהיא זכאית להפרשי שכר מהתובע, והצדדים מסכימים כי בית הדין יקבע את פריסת התשלומים". בפועל, הנתבעת בסיכומיה אינה טוענת דבר לעניין זה, או כי יש לחייב את התובע בהפרשי שכר כלשהם.

בשים לב למכלול נסיבות העניין, ישלם התובע לנתבעת מס' 1 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים.