אחריות לתאונת דרכים ומחלוקת על החלפת מגבר הגה כח

רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים.

אין חולק כי הנתבעות אחראיות לארוע התאונה, ועל כן, נושאות באחריות לפצות את התובעת בגין הנזקים הנובעים מאותה התאונה.

המחלוקת נוגעת לרכיב נזק אחד בלבד: שמאי התובעת קבע כי יש להחליף חלק פנימי הנקרא "מגבר הגה כח" (להלן: המגבר), כך שבעת תיקון הרכב, הוחלף חלק זה, ועלותו נכללה בדרישת הפצוי שהועברה לנתבעת.

באשר להוצאות המשפט: נראה כי לו היה שמאי התובעת מתעד את כלל העובדות, לרבות בחינה אישית של המערכת והתקלה וקביעה כי יש צורך בהחלפת החלק, לרבות פקוח על ההחלפה והתיקון והממצא כי בכך נפתרה התקלה – ניתן היה למנוע את הצורך בהתדיינות המשפטית בין הצדדים.

...

ככל שהיה מתברר שהחלפת הרכיב לא פתרה את התקלה, היה מגיע למסקנה כי הבעיה אינה במגבר, ובמקרה כזה, היה ממשיך בבדיקה.

בהתאם, אני מקבלת את התביעה במלואה, בנוגע לעלות החלפת המגבר, העומדת על הפער בין עלות התיקון (בצירוף שכר השמאי) לבין הסכום ששילמה הנתבעת שלא היה שנוי במחלוקת, המסתכמת בסכום של 6,635 ₪.

סוף דבר, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את יתרת עלות התיקון בסך של 6,635 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך 374 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

לפני תביעה כספית בגין תאונת דרכים.

נישאל והשיב שלפני התאונה הוא ראה את המשאית מאחוריו, הרמזור התחלף לאדום, הוא בלם, הנהג ברכב הנתבעות הניח ש'יגנוב' את הרמזור וברגע שהוא ראה אותו בולם זה היה כבר מאוחר מדי.

הוא נוהג ברכב שההגה בצד ימין.

סיכומי באי כח הצדדים: סיכומי בא כח התובעת: בסיכומיו טען בא כח התובעת כי התאונה היא תאונה של פגיעה חזית אחור.

מנגד, בשים לב לכך שרכב התובעת נמצא בחצי השני של הצומת לקראת סיומו, לאחר התאונה, ואין מחלוקת, גם לגירסת נהג התובעת, כי רכב התובעת נפגע באמצע הצומת, טען כי גרסה זו מחזקת את דברי הנתבעות לפיה התאונה אירעה בעת שנהג התובעת ניסה לעקוף באמצע הצומת.

טען כי גם אם תיתקבל טענת התובעת לפיה רכבה נפגע יותר לכיון מרכז החלק האחורי, אין באמור כדי לבטל את הטענה לפיה מדובר בסטיה לנתיב ומעבר לא פנוי, ונסיון לעקיפה ובעקיפה לפני צומת, ומשכך, טען כי האחריות מוטלת על נהג התובעת.

...

לאחר שבחנתי את גרסאות הנהגים המעורבים ואת גרסת העד מטעם הנתבעות, ובחנתי את תצלומי הנזק בכלי הרכב המעורבים, מצאתי כי הגם שגרסת הנהג ברכב הנתבעות והעד מטעמן הינה גרסה אחידה, וכן גרסת נהג הנתבעות מתיישבת עם הודעתו למבטחת, תצלומי הנזק בכלי הרכב המעורבים מלמדים כי גרסת הנהג ברכב התובעת עדיפה ומתיישבת עם מוקדי הנזק.

לאור כל האמור אני קובעת כי התובעת הרימה הנטל המוטל עליה והוכיחה כי האחריות לקרות הארוע מוטלת לפתחן של הנתבעות.

סוף דבר: הנתבעות, שתיהן ביחד וכל אחת לחוד, תשלמנה לתובעת סך של 15,461 ש"ח צמוד ליום הגשת התביעה בגין הנזק.

המוכר היה הנתבע 1, שלמה אלקיים (להלן "אלקיים"), שהנו בעל מיגרש למכירת, קניית והחלפת רכבים מאשקלון, המוכר בשם "אוטו סאלי". כשנתיים לאחר רכישת הרכב גילתה התובעת כי הרכב עבר תאונת דרכים קשה והוכר ע"י חברת הביטוח כ"אובדן להלכה" ובהתאם שולמו למבוטח (בעל הרכב הקודם) תגמולי הביטוח.

ההלכה הכירה בתוקפן החוזי של תניות השיפוי ובכוחן להביא לסטיה מחלוקת האשם הנזיקית שבין מעוולים במשותף (ע"א 541/67 חברת מקורות בע"מ נגד נועה שאלתיאל פ"די כב(1) 625 ; ע"א 675/75 צינורות המזרח התיכון בע"מ נ' סלים שעבי ואח' פ"די לא(3) 225; ע"א 3192/93משה"ב חברה לשכון נ' מאיר כחלון ואח' פ"די נ(1) 210) יש לכך גם הגיון כלכלי, שכן במקרה של מעוולים במשותף כמו בעניינינו (ואין זה משנה אם מעוול אחד שולח הודעת צד ג' לשני או ששניהם נתבעים במישרין) די בכך שאחד המעוולים לא היה מפר חובת הזהירות שלו, והנזק כולו היה נחסך, לא משנה אשמו המוסרי של איזה מעוול גדול יותר.

עיון בדו"ח הבדיקה (נספח ה' לתצהיר התובעת) – מעלה שמוצדקות טענות המכון במקרה זה: הן המנוע, מערכת הקרור, מערכת הדלק ומערכת ההצתה- כולם סומנו ב-X היינו לא תקין ופורט כי: מערכת הזרקת דלק/ קטליזטור/ חיישן למדה/ חמצן- דרוש תיקון/ החלפה; מערכת הפליטה- נמצאה כתקינה; ג. סרן קדמי ומערכת היגוי- לא תקין וסומנו ב-X- דרוש כיוון ותיקון זוויות גלגלים, נקישה בתיבת הגה; ד. קפיצים- X- לא תקין- בולמי זעזועים אחוריים חלשים; ה. שילדת מרכב- ליקויים בעלי משמעות גבוהה- תיקון עמודים- אמצעי- קדמי- אחורי; ליקויים בעלי משמעות נמוכה- תקוני פח וצבע בגוף הרכב, תיקון כנף שמאל, פירוק/ החלפת דלת קדמית שמאל, פירוק/ החלפת מכסה מנוע, הוחלפו חלקי מרכב, פירוק פח דופן אחורית, תיקון כנף אחורית שמאל המחוברת כחלק מגוף הרכב, פירוק/ החלפה כנף קדמית שמאל, הוחלף פח חזית ברגים, תיקון קורה אורכית קדמית עד לנקודת ריתום המתלה (קצה שלדה), הרכב לאחר תאונה; ליקויים בעלי משמעות שולית- לחיצות בפח ופגמים בצבע; מערכת בלמים- נמצאה תקינה; ז. צמיגים- X לא תקינים- צמיג אחורי שמאלי פגום, צמיג קדמי שמאלי פגום, צמיגים קידמיים פגומים; ח. מערכת תאורה (כולל מצבר)- X לא תקין- מצבר ישן; 9.

חשוב להדגיש שאף אם לא היתה כלולה תניה מסוג זה באותו הטופס, עדיין אין זה הגיוני כי האחריות להערכת שווי הרכב תוטל על המכון הבודק שעה שהרכב הובא אליו אך לשם בחינת תקינותו, וברור כי על הקונה הסביר לפנות לגורמים הנחוצים על מנת לברר את תקינותו ושוויו של רכב משומש לאחר תאונה, שעה שטופס הבדיקה נראה כפי שהוא נראה במקרה דנן.

...

לסיכום: אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 3 ומחייב את התובעת לשאת בהוצאות נתבעת זו בגין שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 7080 ₪ (לתשלום בתוך 30 יום).

אני מחייב את הנתבעת 2, שירביט חברה לביטוח לשלם לתובעת בתוך 30 יום את הסך של 43076 ₪, בתוספת החזר אגרה ששלמה התובעת כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מיום תשלומה.

אני מחייב את הצד השלישי, אורדן, לשפות את המודיעה שירביט בכל סכום בו תשא האחרונה על פי חיובה בפסק דין זה. זאת בתוך 30 יום מיום בו הציגה שירביט לאורדן אסמכתא על תשלום כאמור, כאשר הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום בו נשאה בו שירביט, ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבע 1-עזבון המנוחה סיגלית לופס ז"ל, הנתבעת 2-איילון חברה לביטוח בע"מ, והנתבעת 3-אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, אינם חולקים על אחריותם לנזקיו של התובע על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בתום חופשת המחלה, בחג שבועות, יצאו התובע, חברתו וחבר נוסף לחופשה בסיני (ראו עדותו של התובע בעמ' 62 לפרוטוקול, ש' 14 עד עמ' 63, ש' 1); ובשובם התובע נהג את מרבית הדרך חזרה לבתיהם עד שהתעייף וביקש מחברתו שתתפוס את מקומו מאחורי ההגה.

באשר לביטוייה של הנכות ציינה המומחית בחוות הדעת כדלקמן: "מאז התאונה אלי הפך לשבר כלי, מדוכא מאוד, סף גירוי ותסכול נמוכים, מתפרץ מכל דבר, כל רעש מקפיץ אותו, מיואש, סובל מהפרעות בזיכרון, קשיי רכוז, אפטיה ותחושה קשה של אשם. מאשים את עצמו על שהתחלף בנהיגה עם סיגלית. מתקשה לישון בלילות, מוצף בסיוטי לילה הקשורים בתאונה, רוב הזמן מבלה במיטה, בוהה." (עמ' 5 לחוות הדעת).

.עיקר הפגם בהחלטה הנדונה הוא בעצם הגישה שלפיה יכול בית-המשפט להתפרק מתפקיד החייב להיות שמור לו עצמו, דהיינו תפקיד הפסיקה בכל השאלות השנויות במחלוקת, כולל השאלות הרפואיות".

בנסיבות המתוארות מחד גיסא, ובהתחשב בעובדה שבמועד קרות התאונה התובע היה בחור צעיר ובריא שכוחו במותניו מאידך גיסא, אני בדעה כי אמנם לא היה עולה בידו להתמיד בעבודה בעסק ולהפוך למנהלה ולממשיכו של אביו, אך כפי הנראה היה מצליח להישתלב בעסק בביצוע עבודות פשוטות יותר שכרוכות באחריות פחותה – ועל כן אני מעריכה את פוטנציאל הישתכרותו בגובה השכר הממוצע במשק, קרי 7,813₪ על פי פרסום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיום 7/11/07, ו-7,025₪ לאחר ניכוי מס הכנסה בהתאם להוראת סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים.

...

סוף דבר 17.

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע בגין התאונה את הסכומים הבאים: א.הפסדי שכר בעבר עד מועד פסק הדין 143,310₪ לסכום זה תתווסף ריבית כדין מאמצע התקופה ועד מועד פסק הדין ב. הפסד השתכרות בעתיד 271,505₪ ג.הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד 20,000₪ ד.כאב וסבל 35,300₪ לסכומים אלה יתוספו הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

כן ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% מן הסכומים שנפסקו לעיל (בנכוי תשלום תכוף) בתוספת מע"מ, ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

הצדדים הסכימו, כי לצורך ההכרעה המשפטית בשאלת חבותן של מי מהנתבעות לפצות את התובעת, יוגשו טיעונים בהסתמך על העובדות שאינן במחלוקת, וכלהלן: רשיון הנהיגה של התובעת פקע ביום 4.6.02, לא חודש מאז ועד ה-28.10.03 ועל כן לא היה בתוקף במועד התאונה, ובמשך שנה ושלושה חודשים לפניו.

כך, מקרים בהם נהג שרשיונו היה מותנה בקיום הגה כח ברכב, או מי שרשיונו הוגבל להסעת עד 8 נוסעים, או שנהיגתו היתה כפופה ע"פ התקנות לנסיעה עם מלווה, לא נחשב כמי ש"נהג ללא רשיון נהיגה" לצורך סעיף 7(3) לחוק הפלת"ד (ראו: דנ"א 10017/02 הנ"ל; דנ"א 6971/03 מנורה נ' לוי, פ"ד נ(5) 639; ע"א 8183/01 ספיאשוילי נ' מנורה, פ"ד נח(6) 106).

"אין כל סתירה בין סעיף 7לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין חובת הביטוח הקבועה בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] שכן פועלו של סעיף 7 מותנה בתוכן חוזה הביטוח המגולם בפוליסה. מכוח סעיף 7 ניתן להוסיף על הגבלת האחריות של המבטח, אך לא להטיל עליו חיובים נוספים שלא נטל על עצמו במפורש". כך צוטט בהסכמה גם בע"א 4231/97 צור שמיר נ' יחיאל, פ"ד נג(2) 193, מפי כב' השופט אור, אשר סיכם בקובעו כי "מכך עולה, כי יש לבחון הן את תחולתו של סעיף 7(3) לחוק, והן את תחולת ההוראה שבפוליסה על ענייננו. אם נגיע למסקנה, כי על פי אחת מהוראות אלה נשללה זכותו של המשיב כלפי המערערת, פירוש הדבר הוא, כי דין תביעת הפיצויים של המשיב כנגדה להדחות". גם בספרו של ריבלין, תאונת הדרכים-סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה מעודכנת תש"ס – 1999), עמ' 30, נאמר: "סעיף 7(3) לחוק הפיצויים שולל זכאות מנוהג חסר רשיון נהיגה, אלא אם כן מדובר במקרה בו הרשיון פקע מחמת אי תשלום אגרה. במקרה כזה לא נשללת הזכאות על פי החוק.ב לעומת זאת, פוליסת הביטוח האחידה שוללת כסוי ממי שלא היה ברשותו רשיון נהיגה תקף, שהאגרה שולמה בעדו באחד המועדים ב-12 החודשים שקדמו לתחילת הביטוח.ו לאמור: מבחינת החוק, כל עוד מדובר באי תשלום אגרה, לכאורה, גם מעבר לשנה, לא נשללת הזכאות. אך מבחינת חוזה הביטוח אם חרג אי התשלום מעבר ל-12 חודש-נשלל הכסוי הבטוחי.נ עצם קיום הזכאות לפי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לא יושיע את הנוהג שאין לו כסוי בטוחי כאמור". עוד יצויין, כי מעיון בפסיקה מצאתי כי תנאי זהה נכלל בפוליסות של חברות ביטוח נוספות: איילון וכלל (ראו: ת"א (ת"א) 22273/03 שמיר נ' איילון; ת"א (עפ') 2068/02 כהן נ' כלל (פורסמו במאגר נבו).

...

"אין כל סתירה בין סעיף 7לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין חובת הביטוח הקבועה בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] שכן פועלו של סעיף 7 מותנה בתוכן חוזה הביטוח המגולם בפוליסה. מכוח סעיף 7 ניתן להוסיף על הגבלת האחריות של המבטח, אך לא להטיל עליו חיובים נוספים שלא נטל על עצמו במפורש". כך צוטט בהסכמה גם בע"א 4231/97 צור שמיר נ' יחיאל, פ"ד נג(2) 193, מפי כב' השופט אור, אשר סיכם בקובעו כי "מכך עולה, כי יש לבחון הן את תחולתו של סעיף 7(3) לחוק, והן את תחולת ההוראה שבפוליסה על ענייננו. אם נגיע למסקנה, כי על פי אחת מהוראות אלה נשללה זכותו של המשיב כלפי המערערת, פירוש הדבר הוא, כי דין תביעת הפיצויים של המשיב כנגדה להידחות". גם בספרו של ריבלין, תאונת הדרכים-סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה מעודכנת תש"ס – 1999), עמ' 30, נאמר: "סעיף 7(3) לחוק הפיצויים שולל זכאות מנוהג חסר רשיון נהיגה, אלא אם כן מדובר במקרה בו הרשיון פקע מחמת אי תשלום אגרה. במקרה כזה לא נשללת הזכאות על פי החוק.ב לעומת זאת, פוליסת הביטוח האחידה שוללת כיסוי ממי שלא היה ברשותו רשיון נהיגה תקף, שהאגרה שולמה בעדו באחד המועדים ב-12 החודשים שקדמו לתחילת הביטוח.ו לאמור: מבחינת החוק, כל עוד מדובר באי תשלום אגרה, לכאורה, גם מעבר לשנה, לא נשללת הזכאות. אך מבחינת חוזה הביטוח אם חרג אי התשלום מעבר ל-12 חודש-נשלל הכיסוי הביטוחי.נ עצם קיום הזכאות לפי סעיף 7(3) לחוק הפיצויים לא יושיע את הנוהג שאין לו כיסוי ביטוחי כאמור". עוד יצויין, כי מעיון בפסיקה מצאתי כי תנאי זהה נכלל בפוליסות של חברות ביטוח נוספות: איילון וכלל (ראו: ת"א (ת"א) 22273/03 שמיר נ' איילון; ת"א (עפ') 2068/02 כהן נ' כלל (פורסמו במאגר נבו).

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי אין לתובעת עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד כלפי מנורה, ועל כן היא רשאית לנסות להוכיח את תביעתה, בעילת הרשלנות ו/או כל עילה נזיקית אחרת, כנגד אייל והכשרה.