הנתבעים כאמור, כפרו בשאלת האחריות אך לא טרחו לעדכן כי שינו עמדתם, סירבו לכל הסכמה בעיניין שעורי הנכות, אך נתנו הסכמה לכך במהלך נהולו של התיק, עמדו במהלך הדיון על הבאתם של עדים לצורך הגשת מסמכים רפואיים בעיניינה של התובעת, אך לאחר מכן ויתרו על דרישה זו. בית המשפט שב והעיר על היתנהלות זו (ראו למשל החלטות מן התאריכים 18.11.19, 11.5.20, עמ' 21 לפרוטוקול ש' 3).
התקופה הראשונה היא מיום התאונה 8.2.17 ועד למועד התחלת הלימודים האקדמיים (10/2017) כלומר 8 חודשים, הפסד שכר מלא לפי שכר חודשי של 5,000 ₪, לשיטת הנתבעים, בהתאם לעבודה שביצעה התובעת במהלך התנדבותה בקבוץ.
אשר על כן בגין התקופה שתחילתה ביום התאונה, בראשית חודש פברואר 2017 ועד אוקטובר 2017, אני פוסקת לתובעת פיצוי שיחושב לפי הפסד חודשי מלא, בהתאם לעבודתה כמתנדבת, לפי שכר המינימום אשר היה נהוג במדינת ישראל, באותה התקופה, סך של 5,000 ₪ כאשר כמובן שיש לשערך סכום זה להיום.
אין מחלוקת כי שכרה החודשי של התובעת 2, כלכלנית במקצועה, עמד ערב התאונה על 4,416 יורו ובמשך שנים קודם לתאונה עבדה באותו מקום עבודה אשר ממנו פוטרה פרק זמן לאחר התאונה.
הקפאת חלק מהפצוי בהתאם לחוות דעת אקטואריות
הנתבעים טענו בסיכומיהם כי יש להורות על הקפאת חלק הפצוי, זאת לנוכח התגמולים אשר עתידים להשתלם מהמוסד לביטוח לאומי מאחר שמדובר בתאונת עבודה.
...
לאחר שבחנתי את הראיות ואת הטענות, מצאתי לפסוק מתוך סכום זה סך של 40,000 ₪.
סה"כ ישלמו הנתבעים לתובעים ביחד ולחוד, את הוצאות ההליך בסך כולל של 187,777 ₪.
סיכום
סיכומו של דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו את הסכומים הבאים:
לתובעת ישולם סך של 10,859,350 ₪ כאשר מסכום זה יוקפא סך של 2,895,206 ₪ (בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מן הסכום המוקפא בתוספת מע"מ כחוק) וזאת עד לפסק דין חלוט בהליך המתנהל בין הנתבעים למוסד לביטוח לאומי כמפורט מעלה.
