אחריות לפיצוי נפגע ישראלי בתאונה עם רכב פלסטיני מבוטח

אין בחוק הפיצויים כל היתייחסות לאחריות מבטחת הרכב לשאת בפצוי הנפגע, ואחריות זו מוסדרת בפקודת ביטוח רכב מנועי, אשר בס' 19 – 20 בה נקבעה חובתה הישירה של מי שהנפיקה פוליסת ביטוח לרכב לפצות את הנפגע בתאונה: "19. ניתן פסק דין נגד מבוטח בשל חבות טעונת ביטוח ואותה חבות מכוסה על ידי ביטוח... ישלם המבטח לבני האדם הזכאים להנות מפסק הדין כל סכום שיש לשלמו בשל אותה חבות... "מבטח", לענין סעיף זה - לרבות הקרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

) הינה כי כן, אף שחברת ביטוח פלסטינאית אינה רשאית להגיש תביעת שבוב בישראל, היא כשרה להיתבע כאן על פי חוק הפיצויים, אם ביטחה רכב פלסטינאי, כפי שנקבע בע"א 304/10 ראמי ח'מיס נ' קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (28.7.11) (להלן: "הילכת ראמי ח'מיס"): "הפקודה מכירה גם בפוליסה שהוצאה בידי מבטח פלסטינאי, לכלי רכב פלסטינאי בגין חבות טעונת ביטוח בשל תאונת דרכים שאירעה בישראל." הפקודה שותקת בכל הנוגע לפוליסות ביטוח שהוציאו חברות ביטוח פלסטינאיות לרכבים ישראלים.

...

" (ע"א 6283/12 ‏עמית צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (26.3.14) לסיכום, איני סבורה שיש מקום לקבוע שקרנית מושתקת מלטעון שהפוליסה שהוציאה חברת הביטוח לרכב מכסה גם תאונות שאירעו בתחום מדינה ישראל, וכך אני קובעת.

ר' למשל בת.א. (שלום - נצ') 59170-02-15‏ ‏ מטרופולין - תחבורה ציבורית בע"מ נ' עימאד אגבאריה 19.12.17): "בהתאם לקביעה הנ"ל, היעדרו של היתר מיוחד לנהוג בישראל, הדרוש מתושב הרש"פ שבחזקתו רישיון נהיגה תקף לפי תקנה 578א לתקנות התעבורה, אינו משליך על שאלת קיומו של רישיון נהיגה כדין בידי הנתבע 2, ואינה יכולה לשמש עילה לשלול כיסוי ביטוחי." אף אני סבורה שהעדרו של היתר מפקד צה"ל אינו שולל כיסוי ביטוחי.

לסיכום על פי פקודת ביטוח רכב מנועי, חברת ביטוח פלסטינית שלא קיבלה את אישור שר האוצר, אינה נחשבת כ"מבטח" ולפיכך פקודת הביטוח, המקנה למי שנפגע בתאונת דרכים זכות תביעה ישירה כלפי מבטחת הרכב, אינה חלה עליה במישרין.

בין היתר הוספו שני סעיפי משנה חדשים לסעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי: ס"ק (ג) המתייחס להרחבת הביטוח כך שיכסה גם מפני כל חבות בשל נזק גוף בתאונת דרכים שארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים, לפי דין מקום התאונה; וכן ס"ק (ד) הקובע כי פוליסה המוצאת על-ידי מבטח מורשה בשטחי הרשות לכלי רכב הרשום שם, עונה על דרישות פקודת ביטוח רכב מנועי (ראו הפרוט בסעיף 10 לפסק הדין).

באם ארעה תאונת דרכים שבה מעורב רכב כבד עם רכב קל או יותר, ישלמו מבטחי הרכב הכבד למבטחי הרכב הקל 50 אחוז מן הפיצויים על ניזקי הגוף שנגרמו מהתאונה.

לכן השיגרה היא שדי בביטוח רכב ישראלי באמצעות מבטח ישראלי מורשה על מנת לאפשר נסיעה כחוק של כלי רכב ישראלי בכבישי הרשות הפלסטינאית, פוליסות הביטוח של המבטחים הישראליים הן בעלות תוקף מחייב בשטחי הרשות, ובהתאם המבטחים הישראליים נושאים כדבר מובן מאליו בפצוי נפגעים פלסטינאים שנפגעים בתאונות דרכים על-ידי כלי רכב ישראליים.

...

על-פי הלכת אלמרשק, וכפי שנקבע על-ידי עו"ד סייאד מטעם הנתבעת, המסקנה הנגזרת מעובדה זו היא שלא ניתן להחיל את סעיף 147 לחוק הביטוח הפלסטיני, הדורש כי ההשתתפות תהיה רק בין "מבטחי" הרכבים, על התובעת, שאינה רשומה כנדרש ברשות הפלסטינית כבעלת רישיון לניהול עסקי ביטוח; ומכאן שדין תביעת התובעת על יסוד החוק הפלסטיני להידחות.

לאור האמור ובהינתן שחוק הביטוח הפלסטיני קבע הסדר השתתפות זהה לזה שנדון בעניין אלמרשק, הרי שעל-פי ההלכה המנחה שפורטה לעיל שבכל הכבוד הראוי טעמיה מקובלים עליי, דין תביעת התובעת על-פי הדין הפלסטיני להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהנתן זאת ובהנתן העובדה לפיה המנוח לא היה ישראלי, כי אז אין תחולה לסעיף 2(א1) בחוק, לפיו: "הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ, על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית או באזורים ויראו את התאונה כאילו ארעה בישראל". כיוצא מזה, חוק הפיצויים אינו חל במקום היתרחשות התאונה ולכן אינו חל לעניין אומדן הנזקים בהליך זה [ראו והשוו: רע"א 1667/09 פלונית נ' פלונית, מיום 2.8.2010].

בנידון, חשובה עדות המומחה מטעם התובעים ולפיה (שורות 21-18, עמוד 15): "ש. האם אתה מודע לכך שכאשר תאונה קורית בשטחי הרשות והנפגע תושב רשות שגם אם הרכב הפוגע הוא ישראלי והנהג ישראלי, עדיין הפצוי לנפגע הפלסטינאי שניפגע ברשות, יהיה לפי דין הרשות אך ורק לפי החוק של הביטוח הפלסטינאי.

...

על כן, מן הטעמים שפורטו, הן עתירת העיזבון לפיצוי מכוח הלכת השנים האבודות, הן עתירת התלויים כנתמכים במנוח, דינן להידחות.

ברם, משלא הוצג כדבעי כל עיגון חוקי לראש נזק זה בחוק או בפסיקה ברשות, נדחית בזאת עתירת התובעים בנושא זה. הוצאות בית החולים, הלוויה, הקבורה וימי האבל התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בהוצאות בית החולים שבו אושפז המנוח בסך 5,000 ₪ וכן בהוצאות לוויה, קבורה וניהול ימי האבל, בסך 53,000 ₪.

לעניין הוצאות בית החולים, ועל-יסוד העתק הקבלה (מיום 26.10.2011) שצורפה, ועליה מתנוסס שמו והסמל של בית החולים, יש מקום להיעתר לבקשת התובעים בנדון.

בעיניין אלמשרק גילה בית המשפט דעתו שאילמלא היו נתבעים נוספים ואילמלא הייתה מחלוקת עובדתית בנוגע לאחריות של נתבעים ישראלים לצד נתבעים פלסטינים, הרי שהיה מקום להורות שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות.

פסק הדין בעיניין החברה הערבית לביטוח דן אף הוא במקרה של תאונת דרכים שארעה לנפגע שאינו תושב ישראל, בשטחי הרשות הפלסטינאית, ברכב בעל לוחית רשוי פלסטינאית.

כמו כן נטען שמכיוון שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הישראלי) הוחל בשטחי הרשות יהיה קשה לידון בדין זה במסגרת טרבונל פלסטינאי.

...

בית המשפט העליון הותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה ואמר כך: "אכן ניתן לומר כי לפחות לעניין פרשנות הוראות הדין הפלסטיני קיימת זיקה חזקה יותר לטריבונל פלסטיני מאשר לזה הישראלי. עם זאת, נוכח החשיבות שבריכוז ההליכים המשפטיים של המשיב לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט (קמא) בנוגע לנאותות הפורום. אף בהינתן הכבדה מסוימת בניהול ההליך בבית משפט קמא, איני סבור כי זכויות המבקשת יפגעו עד כדי עיוות דין ואף לא למותר לציין כי ניתן יהיה לפצות את המבקשת בהוצאות אם בסופו של יום ההליך יתברר כמכביד ומיותר". כלומר, הפסיקה שהפנה אליה בית החולים איננה רלוונטית לענייננו ולא רק שאיננה תומכת בטענות בית החולים לעניין הפורום הנאות אלא שהיא דווקא תומכת במסקנה שבנסיבות העניין יש להורות שבית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות.

עיון נוסף בפסיקה מביא אותי למסקנה שהצדק עם הנתבעים ויש לקבוע שבית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לדון בתובענה.

אין בידי לקבל את הטענה.

סיכום: על כן אני מורה על מחיקת התביעה וקובעת כי בית החולים ישא בשכר טרחת הנתבעים בגין הליך זה בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ. הצדדים יודיעו בתוך 7 ימים כיצד הם מבקשים שאנקוט בכל הנוגע לעיקול, והעיקול יעמוד בתוקף עד ליום 22.2.20 או עד להחלטה אחרת, כדי לאפשר לצדדים שהות לנקוט בכל הליך משפטי מתאים.

בתשובתו טוען הנתבע כי הדין הישראלי חל רק בגבולות המדינה, וכי אין זה הגיוני שחברות הביטוח טוענות לתחולת החוק הפלסטינאי כאשר נוח להם, כמו במקרה של ניזקי גוף, ולתחולת החוק הישראלי במקרים אחרים, כגון במקרה זה. עוד נטען כי יש לאבחן עניין זה מתביעה בנזקי גוף שם קיימת הוראה מפורשת המחילה את הדין הישראלי על נפגע ישראלי ברכב ישראלי גם כאשר התאונה ארעה בשטחים.

כך גם קיימים מנשרים של המפקד הצבאי באיזור לפיהם כוחות ותחומי האחריות בתחום הביטוח, לרבות האחריות לפצוי נפגעי תאונות דרכים, באיזור, למעט בישובים היהודיים ובאתרים הצבאיים, הועברו לידי הרשות הפלשתינאית ורשויותיה ביום 10.9.95 (ת.א. (מחוזי י-ם) 4103/02  עזבון המנוח ג'סאן יוסף מוסא עזיזה ז"ל נ' אלעזה (23.7.2009)).

...

לאור האמור יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה כי קיימת לה זכות שיבוב לפי הדין הזר, ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף (ראו בדומה תא"מ (שלום בי"ש) 37760-04-18 איי.