במכתב הנתבעת לתובע מיום 15.05.12 נרשם כי:
"הוחלט לפצותך בשיעור של 2,000 ₪ בלבד וזאת מבלי להודות באחריות... כי רוחב הבור בכביש לא יכול היה לגרום לנזק בהקף כל כך נרחב ובכמה מוקדים".
מכאן ניתן ללמוד כי למרות שהנתבעת לא הסכימה לקבל על עצמה את האחריות לנזקים שנגרמו, ולמרות שהיא לא כפרה בקיומו של בור בכביש, עמדתה היתה כי מדובר בבור שאינו יכול לגרום לנזקים הנטענים על ידי התובע.
רביעית, בהתאם לעדותו של מר בוקריס, שהוא הגורם המקצועי היחיד שהעיד בדיון, העובדה שלא נגרם תקר בצמיג מצביעה על כך שהנזק לא נגרם בשל כניסת הגלגל לבור בכביש, ולדבריו:
"אם יש בור חייב חצי גלגל הכנס פנימה כדי שהג'נט ייפגע. הצמיד הוא בעומק 10 ס"מ והוא אכן יכול להקרע אבל אם הגנט נפגע, נפגע מהצד, אם הוא נגע חייב שיהיה פנצ'ר. אם הוא נפגע בקוטר מסביב חייב שיהיה פנצ'ר בצמיג וכאן לא היה פנצ'ר. אם הרכב ניכנס לבור עמוק אפשר שיקבל מכה בצד הגנט."
עיון בחוות דעת השמאי המתייחס לניזקי התובע מעלה כי לא כלל לא נגרם נזק לצמיג הרכב.
...
על בסיס אלה, ובשים לב לנ/1 אליו אתייחס בהמשך, אני מקבלת את טענת התובע כי היתה פגיעה ברכבו בשל בור בכביש במהלך נסיעה בנווה דקלים בראשון לציון ביום 03.03.12 (להלן: "התאונה").
לפיכך, אני קובעת כי הנזק הקשור סיבתית לתאונה הינו בסכום של 3,600 ₪.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה.
לאור הערכת האחריות התורמת של התובע, אני קובעת כי העירייה תשלם לתובע פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בסך של 2,700 ₪ (75% מהנזק בסך 3,600 ₪).
