אחריות לנזקי רכוש עקב עבודות בנייה סמוכות

על מנת לעמוד בנטל השיכנוע לעניין זה, על התובע הנטל להוכיח שהנתבעים התרשלו בבצוע עבודות הבניה, על התובע להוכיח שקיים קשר סיבתי - עובדתי ומשפטי - בין ההתרשלות הספציפית לבין ארוע קריסת התיקרה; על התובע הנטל להוכיח שקריסת התיקרה הסבה נזק לרכושו ועל התובע לתחם נזק זה ולכמתו.

האם עלה בידי התובע לשכנע בכך שהנתבעים התרשלו בבצוע עבודות הבניה בדירתם? דומה כי קשה יהיה לחלוק על קיומה של חובת זהירות מושגית של אדם המבצע עבודות בניה בדירתו (כדוגמת הנתבעים), כלפי בעלי הדירות הסמוכות לו מצדדיו או מתחתיו וכלפי המתגוררים בהן.

בעניינינו נראה שגם היתקיימה חובת זהירות קונקרטית, שכן הנתבעים יכולים וצריכים היו לצפות כי אם לא יבצעו את עבודות הבניה בדירתם (ובתוך כך גם את העבודות להוספת קומה) בזהירות ובאחריות המתבקשות – עלולים להגרם נזקים לשכניהם, ובהם התובע (ר' עניין ועקנין לעיל) .

גם אם אתעלם מהקשיים שעוררו עדויותיהם של מר מזרחי ושל גב' קוזלוב, וגם אם אתייחס לכל האמור בעדויותיהם כאל עובדות מוכחות ואקבע כי בשל עבודות הנתבעים הגג מעל דירתם היה פתוח באופן שאפשר חדירת מים באיזור שבין גג הנתבעים לגג דירתו של התובע – עדיין לא הוכח לפניי שהנתבעים לא ביצעו פעולות ספציפיות שהיה עליהם לבצע עובר לארוע הקריסה באופן שהיה מונע ארוע זה. כמו כן, בכל הנוגע לטענת התובע לקיומם של חורים בגג דירתו תוך הפניית בית המשפט לתמונה ת/1, הרי מעבר לכך שהתמונה לא ברורה, וגם אם אניח לטובת התובע שמדובר בחורים ולא בנזקי רטיבות, עדיין לא ברור מתי התמונה צולמה והיכן בדיוק, ובהקשר זה אין לבית המשפט אלא את עדותו של התובע, שלא מצאה חזוק בעדותו של מי מהעדים האחרים מזמן אמת.

...

אשר על כן, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכיח כי קריסת התקרה אמנם הסבה נזק כלשהו לרכושו, וגם אם כן – וודאי שלא עלה בידיו להוכיח את תיחום הנזקים וכימותם, באופן שדי גם בו, כשלעצמו, כדי לחייב דחיית התביעה.

סיכום אשר על כן ומכל הטעמים שפורטו לעיל, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל השכנוע להוכחת התרשלות כלשהי מצד הנתבעים, לא עלה בידיו לעמוד בנטל השכנוע להוכחת נזקיו, ולא עלה בידיו לעמוד בנטל השכנוע להוכחת קשר סיבתי כלשהו בין התרשלות הנתבעים לבין קריסת התקרה ונזקיו הנטענים.

משכך, מכל אחד מהטעמים האמורים, ובפרט בהצטברם של כל הטעמים הללו יחדיו – דין התביעה להידחות, ואני מורה על דחייתה.

בפני תביעה כספית בסך 5,907 ₪ בגין ניזקי רכוש .

על פי האמור בכתב התביעה ביום 14.5.17, חנה רכב התובעת ליד אתר בנייה ברחוב הל"א ובצמוד לחניון ביניין בדרך רחוב בן גוריון 127 בבת ים ונפגע מנטיפי בטון שטפטפו על הרכב כתוצאה מעבודה שבוצעה על ידי הנתבעת באתר בנייה סמוך.

הנתבעת הכחישה את אחריותה לנטען מחוסר ידיעה, וטענה כי לא היתרחש ארוע של תאונה כפי שנכתב בסעיף 3 לכתב התביעה.

אכן נפלה שגגה אצל התובעת בשולחה מכתב דרישה המתייחס לארוע תאונת דרכים, כשמדובר בנזק לרכב בשל נטיפי בטון, אך יחד עם זאת, כתב התביעה מתייחס במפורש לארוע בו טיפטף בטון מאתר העבודה של הנתבעת על רכב התובעת.

הוכח, כי רכב התובעת ניזוק בין 14 ל- 15 במאי 2017 מנטיפי בטון מאתר בנייה בו ביצעה הנתבעת עבודות ועל כן דין התביעה להיתקבל.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם ושמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה, כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי יש להעדיף את גרסת העד מטעמה, ועל כן דין התביעה להתקבל.

הוכח, כי רכב התובעת ניזוק בין 14 ל- 15 במאי 2017 מנטיפי בטון מאתר בנייה בו ביצעה הנתבעת עבודות ועל כן דין התביעה להתקבל.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת, לשלם לתובעת סך של 5,906 ₪ (הנזק ושכ"ט השמאי), סך של 948 אגרת בית משפט, סך של 600 ₪ שכר עד התובעת וסך של 1,800 ₪ שכ"ט עו"ד, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים ובה תבעו פיצוי כספי עבור כל הנזקים שנוצרו עקב עבודות הבניה בהתבסס על חוות דעת מקצועית שהגישו וכן עבור עוגמת נפש.

כמו כן מתארים כי קרקע מגרשם החלה להישמט כלפי מטה, ולבסוף החומה קרסה עם חצי מהיסוד שלה וכתוצאה נגרמו נזקים לגינה ולרכוש התובעים.

יש לציין כי בחקירתו הנגדית, הבהיר המומחה כי כוונתו לקשר סיבתי חלקי היא ביחס לחלוקת העלויות החייבים בה הנתבעים ולא האחריות: "ש. בחוות דעתך אמרת בסעיף 13.1 הח"מ סבור כי קיים קשר סיבתי חלקי, אז מדוע המלצת לביהמ"ש לחייב בנזק החלקי כולל מע"מ.

ראו בספרו של יהושוע וייסמן, תשנ"ז-1997 "דיני קניין בעלות ושתוף" בעמ' 174:  " המחוקק מבחין בין "מחוברים שבמיצר" לבין "מחוברים שבסמוך למיצר", כפי שעולה מהשוואת סעיף 49 לסעיפים 50 ו-51 לחוק המקרקעין, תשכ"א – 1969.

...

הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 50,000 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים החזר שכ"ט עבור חלק התובעים בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט והוצאות העדות שלו וכן ישלמו לתובעים שכ"ט מומחה מטעמם –בהתאם לקבלות שיוצגו לנתבעים.

התביעה שכנגד נדחית במלואה כנגד כל הנתבעים שכנגד.

לפניי תביעה לחיוב הנתבעת בפצוי כספי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לתובעים במהלך עבודות בפרויקט בנייה אותו יזמה הנתבעת.

הנתבעת היא יזמית של פרויקט תמ"א 38 הנמצא ברחוב ארלוזורוב 78 חולון בסמיכות לנכס שבבעלות התובעים (להלן: "פרויקט הבנייה").

(1) הוא התרשל בבחירת בעל חוזהו; (2) הוא התערב בעבודתו של בעל חוזהו באופן שגרם לפגיעה או לנזק; (3) הוא הרשה או אישרר את המעשה שגרם לפגיעה או לנזק; (4) הוא היה אחראי מכוח חיקוק לעשיית המעשה שביצועו מסר לקבלן עצמאי; (5) הדבר שלעשייתו נעשה החוזה היה שלא כדין.

...

מכל האמור לעיל, עולה כי התובעים ידעו מי ביצע את התזת הבטון בחצרם, הם דיברו מספר פעמים עם מנהל החברה אשר ביצע את העבודות, כמו כן הם הגישו תלונות למשטרה ולעירייה המתייחסות אליו באופן ישיר.

סוף דבר לאור האמור לעיל מורה על דחיית התובענה.

התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ (כולל) וכן 1,000 ₪ הוצאות וכל זאת בתוך 30 יום מהיום.

כעולה מחוות הדעת, בין התאריכים 13-14.1.19 ירדו הרבה גשמים בעיר טמרה וגרמו למספר הצפות במספר מוקדים העיר טמרה וגרמו לניזקי רכוש.

ככל הנראה מערכת הנקוז נפגעה בעקבות עבודות בנייה שבוצעו באותן חלקות בלי תאום עם הגורמים האחראיים על הנקוז.

אחריות הערייה: בע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.06) (להלן: "עניין עריית חיפה") נקבע: "משהוטלה על הערייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לנקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להנזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תידאג להקמת תשתית נקוז התואמת את הצרכים במקום. המידע, השליטה והפיקוח באשר לאיכותה ולמצבה של תשתית הנקוז העירונית מצויים בידי הערייה מתוקף סמכויותיה על פי דין. היא, איפוא, הגורם שבידיו האמצעים הטובים ביותר להכרת צורכי הנקוז בשטח המצוי בתחום שיפוטה והיא מונעת הנזק היעילה ביותר. בשל כל אלה, יכולה וצריכה ערייה סבירה לצפות כי התרשלות מצידה בבצוע הפעולות הנדרשות להקמה, לתחזוקה ולהתאמה של תשתית הנקוז העירונית, לרבות על דרך של מחדל, עלולה לגרום נזקים למבנים ולתושבים כתוצאה מהצפה". כעולה מראיות הצדדים, הבניה הבלתי חוקית בוצעה מזה מספר שנים ומכאן, סביר מאוד להניח כי הערייה ידעה על הבניה הבלתי חוקית ובייחוד כאשר לטענתה היא, הבניה בוצעה סמוך לקו הנקוז העירוני.

...

נוכח האמור, הנני קובעת, כי התרשלה הוועדה בקיום סמכויותיה הסטטוטוריות באופן קיצוני ובלתי סביר ומשכך, יש לראות בה כאחראית במשותף לקרות הנזק.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי העירייה והוועדה אחראיות לנזקי התובעים במידה שווה.

סוף דבר: הן עיריית טמרה והן הוועדה המרחבית לתו"ב שפלת הגליל, יישאו יחד ולחוד בנזקי התובעים, כאשר כל אחת מהן תישא במחצית מסכום הנזק כפי שסוכם בין הצדדים מחוץ לכתלי בית המשפט ובהמשך להודעת הצדדים על הסכמי פשרה.