אחריות לנזקי רכוש עקב הריסת מבנה

התובע עותר לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בנזקים שנגרמו לו עקב הריסת המבנה, וזאת בשל הסכם מיום 27.9.2004, שנחתם בינו לנתבעת 3, "יזמות וארגון התשעה בע"מ" (להלן יזמות), ולפיו, לטענתו, התחייבו יזמות ומנהלה, הנתבע 6 (להלן בוסביבה), למנוע את הריסת המבנה ולבטל את צו ההריסה.

טענות הנתבעים יזמות מיכלין ובוסביבה הנתבעים מכחישים את ההשתלשלות העובדתית המתוארת ע"י התובע, הן בעת ההיתקשרות והן לאחריה, מכחישים את פרשנות התובע להסכם ואת האחריות המיוחסת להם להריסת המבנה, מכחישים את הנזקים הנטענים ולחילופין את הקשר הסיבתי בין ההפרה או מעשי הנזיקין הנטענים, לנזקים, כמו גם את גובה הנזק.

לבסוף, ולחילופין טוענים כל הנתבעים לעניין הנזק, כי התובע לא הוכיח את נזקיו, שוויו של הבית לא הוכח, וחוות הדעת ההנדסית אינה חוות דעת של מומחה והיא נסמכת כל כולה על דברי התובע, ולא על מומחיות, והשמאות שצורפה לה באותו פגם ממש ,ובכל מקרה, השמאי אינו שמאי מקרקעין אלא רשום כשמאי רכב ורכוש בלבד.

...

אני קובעת שהתובע לא יצא ידי חובתו להוכיח קשר סיבתי כאמור.

עוד למעלה מן הצורך אציין כי אני מקבלת את טענת הנתבעים כי שווי הבית לא הוכח, שכן עדות השמאי לא נערכה כחוות דעת שמאית, העד הודה כי אינו שמאי מקרקעין וכי הסתמך על נתונים שמסרו בידו התובע והמהנדס, התמונות שהוצגו הן כולן לאחר ההריסה ולא הוצגו תמונות של המבנה, ועל מנת להוכיח שווי, היה על התובע לתמוך טענותיו בראיות טובות יותר.

סוף דבר התביעה נדחית.

המדובר בתביעה כספית לפיצויים בגין ניזקי רכוש בסך של 2,575,135 ₪.

בזמנים הרלוואנטיים לתביעה ביצעה התובעת פרויקט של הריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש בעפולה.

לטענתם רק כשהתברר למשיבה כי בהעדר תכנית מפורטת חברת הביטוח מתנערת מתשלום ועל מנת לשכנע את חברת הביטוח לאשר את תגמולי הביטוח החליטה המשיבה לגלגל אחריות למבקש 2 כאילו שימש מנהל הפרויקט ונתן הוראת ביצוע על בסיס אותו "נייר". המשיבה היתנגדה לבקשה וטענה כי התביעה מבוססת על יסודות איתנים ובנגוד לנטען, המשיבה שכרה את שירותי המבקשים לתיכנון מלא כאשר התפקיד כלל גם הזמנה, תאום וארגון כל התכניות והאישורים הדרושים להוצאת הפרויקט מהכוח אל הפועל, לרבות תכניות הנוגעות לדיפון וחפירה.

...

כן ראו דברי כב' השופט א' אורנשטיין בבש"א (ת"א) 2219/07 סולל בונה ואחר' נ' גרנד פיניש בע"מ: "טעם נוסף למסקנתי הינו בכך שהמשיבה לא המציאה כל ראיות בדבר יכולתה הכלכלית. כך למשל מצופה היה לקבל אישורי בנק, דוחות כספיים, אישור רואה חשבון וכדומה, מסמכים שניתן היה ללמוד מהם כי יש באפשרותה לשלם את ההוצאות ככל שיושתו עליה. העדרם של אלה, עומד בעוכריה של המשיבה, לא כל שכן, שעה שהנטל בהקשר זה מוטל עליה בהתאם להלכה שצויינה לעיל. יובהר כי אין די בתצהירו של מר גיל בראמי מנהלה, שאי תשלום שכר המומחה אינו מעיד על קשייה". במקרה דנן,לא טענה המשיבה באופן סתמי ליכולת כלכלית,אלא צירפה דוחות כספיים התומכים בטענתה ומביאים למסקנה כי תוכל לשאת בהוצאות משפט,אם ייפסקו כנגדה בעתיד.

אשר לשעבודים אין בכך כדי לעלות או להוריד וראו בעניין זה דברי בית המשפט המחוזי תא (ת"א) 14658-10-10 מליבו ישראל בע"מ נ' חברת נתיבי אילון בע"מ "העובדה שעל נכסיה של התובעת מוטלים שעבודים ללא הגבלה בסכום אינה מלמדת בהכרח על מצב פיננסי קשה. כידוע, תאגידים פעילים נוהגים לממן את פעילותם באמצעות נטילת אשראי בנקאי ולשם כך הם משעבדים את נכסיהם, ואין בכך כל דבר חריג או אינדיקציה מובהקת בדבר קיומם של קשיים כלכליים". לאור כל האמור ולאחר עיון במסמכים שהציגה המשיבה שוכנעתי כי המשיבה תוכל לעמוד בהוצאות שייפסקו כנגדה אם התביעה תדחה והיא הרימה את נטל ההוכחה שחל עליה בעניין זה. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה ואולם אוסיף כי גם לעניין סיכויי התביעה,לא מצאתי ,בשלב זה, לקבל את טענות המבקשים: בניגוד לנטען ע"י 2 הצדדים, לא מצאתי כי בשלב זה ניתן לקבוע שסיכויי התביעה גבוהים, או נמוכים.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ובהתאם לתקנה 53 לתקנות סדר הדין האזרחי לעניין פסיקת הוצאות בתום דיון בכל בקשה, אני מחייבת את הנתבעים 3-2, המבקשים, לשאת בהוצאות המשיבה, התובעת, בסכום כולל של 2,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

במסגרתו של הליך זה הוסכם, כי תדון שאלת נזקיה של התובעת בגין הארוע בלבד, כאשר שאלת האחריות תוכרע בהליכים המנוהלים במאוחד בבית המשפט המחוזי בחיפה בעטיו של הארוע (ת"א 54269-07-18, ת"א 13358-09-18, ת"א 26279-10-18, להלן – "ההליכים בבית המשפט המחוזי").

בחוות הדעת מעריך מומחה התובעת את הנזק שניגרם למלאי של לקוחותיה של התובעת, לציוד שהיה במפעל, לשכר עובדים ולשכירות, כמו גם לעבודות שבוצעו לצורך התאמת המבנה לצרכיה של התובעת בסכום כולל של 1,260,304 ש"ח, וזאת למרות שנושא המלאי, הפסדי שכר העובדים והשכירות – אינם בתחום מומחיותו, ורק הסכום של 573,800 ש"ח מתוך חוות הדעת הנו בגין ניזקי רכוש, ובתחום מומחיותו.

5.2 מומחה התובעת נחקר לפניי כאמור ביום 14.4.22 ולדבריו במועד ביקורו בבניין (ביום 7.2.18 - כתשעה חודשים לאחר הארוע) לא ניתן היה להכנס אליו, הואיל ומדובר במבנה מסוכן המיועד להריסה, והוא הסתפק בתמונות שצילם מבחוץ באמצעות מנוף וכן בתמונות שנמסרו לו ע"י מי מטעם התובעת.

6.5 בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש לקבל את הערכותיו של מומחה ביהמ"ש מר טלמן, ולקבוע כי לתובעת נגרמו ניזקי רכוש בגין הארוע בסכום של 105,107 ש"ח בתוספת מע"מ נכון למועד הארוע, שהם 143,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל).

...

7.4 לאחר שעיינתי בחוות הדעת ושמעתי את חקירת מומחה ביהמ"ש רו"ח אדריך, אני סבורה כי אמנם יש לקבל את ממצאיו.

7.5 על כן, אני קובעת כי נזקיה של התובעת בהתאם לחוו"ד רו"ח אדריך הינם בסכום של 153,263 ש"ח נכון למועד האירוע, שהוא 177,000 ש"ח נכון להיום (במעוגל).

התוצאה 8.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת כי נזקיה של התובעת כתוצאה מהאירוע הם בסכום כולל של 320,000 ש"ח נכון להיום.

לחלופין התבקש בית המשפט להורות על מחיקת סעיף 16 לתצהיר שהוגש מטעם סעאידה מוסא מטעם התובעת (להלן: "מוסא" ו"תצהיר התובעת", בהתאמה) והוצאת נספחים ח' וט' לתצהירו שכותרתם:"תוכנית מתוה היסודות ותכנון פרט כלונס עליהן נרשם "לעיון"", ו-"תכניות מתוה היסודות ותכנון פרט הכלונס עליהם נרשם לבצוע". מדובר בתביעה כספית לפיצויים בגין ניזקי רכוש בסך של 2,575,135 ₪ שהגישה התובעת אשר בזמנים הרלוואנטיים ביצעה פרויקט של הריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש בעפולה.

נטען כי האחריות לתיכנון הלקוי והחסר מוטלת על נתבע 2 אשר היה מנהל הפרויקט והאחראי על תיכנון הבניה ועל הנתבעת 3 מטעמה ניתנו שירותי התיכנון וכן על מהנדס הקונסטרוקציה (נתבע 4) כמי שהיה אמון על הכנת התכניות לבצוע עבודות הביסוס ונספח הכלונסאות ולמעשה תיכנן אותן בצורה לקויה.

...

דיון: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשות להידחות.

כאשר למצב העובדתי והמשפטי כפי שהוא משתקף מכתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי-הדין, יש פנים לכאן ולכאן וישנו סיכוי כלשהו, אפילו הנמוך ביותר, שהתביעה תתקבל, ולו באופן חלקי, אין להיעתר לבקשה לסילוק התביעה.

לדעתו האחריות להיתמוטטות הבניין ובהמשך להריסתו מוטלת על כלל דיירי הבניין שלא דאגו לטפול ברכושם.

בעיניין זה לא נעלמה מעיניי טענת הערייה כי היא אינה אחראית לתחזוקת בניינים או לפיקוח על תחזוקתם, וכי אף לאחר שמבנה הוגדר כ"מבנה מסוכן", האחריות לפעול בהתאם לחוות דעת מומחה (הריסה או שקום) מוטלת על הבעלים ולא עליה וכך גם העלויות (ס' 23-22 לתצהירו של מר לוי מטעם הערייה).

בנוסף, גב' קצב אינה טוענת לנזק שניגרם לה עקב הריסת הבניין כי אם לנזקים עתידיים ומופרכים בגין בניה מחודשת בעוד שהיא מכרה לכאורה את הזכויות שלה במקרקעין.

בהתאם ל"חוזה מכר דירה" מיום 13.3.18 (נספח 1 לתע"ר התביעה), שנערך כחודשיים לאחר קריסתו החלקית של הבניין וכחודש וחצי לאחר שנהרס הבניין כליל על ידי הערייה, גב' קצב מכרה לתובע 2 את הזכויות בדירה שנהרסה במצבה "as is" על יסוד ההנחה שהדירה אינה ראויה למגורים וניתן צו הריסה שמומש, ועל יסוד ההנחה שחברת הביטוח אמורה לפצות את גב' קצב בגין הנזקים שנגרמו למבנה תוך שגב' קצב המחתה את זכויותיה בפוליסת הביטוח לקונה, התובע 2 (ר' המבוא להסכם המכר וכן ס' 4; 35 להסכם זה).

...

התביעה נגד הנתבעת 1, כלל ביטוח, נדחית.

אשר על כן תביעתו של התובע 2 נדחית ביחס לשני הנתבעים, אם כי בשים לב לכך שדובר בתובעים שתבעו בצוותא חדא ותביעתם נוהלה בידי אותו בא-כוח וצירופו של התובע 2 לא הסב הוצאות משמעותיות נוספות למי מהצדדים - אינני מחייבת את התובע 2 בהוצאות נוספות כלשהן כלפי הנתבע 2 בשל דחיית תביעתו.

עם דחיית התביעה נגד הנתבעת 1 כלל ביטוח, ממילא נדחות עמה גם ההודעות ששלחה לצדדים השלישיים.