אחריות לנזקי רכב עקב פגיעה בנתיב נסיעה

אופן קרות התאונה לאחר שבחנתי את כל שהובא לפני, שמעתי את עדויות העדים ואת סיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע והנתבעות (בנגוד לגירסת הצד השלישי) על פיה התאונה התרחשה בעקבות פריצת רכב הצד השלישי לנתיב הנסיעה האמצעי מתוך הנתיב הימני ללא התראה נאלץ רכב התובע לבצע בלימת חרום פתאומית שבעקבותיה פגע בו מאחור רכב הנתבעות, וכי התאונה התרחשה בתוך הצומת עת היה האור ברמזור ירוק, ואנמק.

חלוקת אחריות עתה נשאלת השאלה מהי חלוקת האחריות בין הנתבעות לצד השלישי ביחס לנזק שניגרם במוקד הקידמי של רכב התובע, לאור קביעתי כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובע מאחור והטיח אותו ובכך גרם לפגיעתו ברכב הצד השלישי וכי לצד השלישי אחריות להתרחשות הארוע בשל העובדה שנהיגתו הפרועה וחסרת הזהירות יצרה את הסיטואציה כולה.

...

לאור האמור, גם טענה זו של הצד השלישי נדחית.

סיכום הנובע מכלל האמור לעיל הוא שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סכום כולל של 6,322 ₪ וכן את אגרת בית המשפט בסך 758 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 4.2.19 – ועד הפרעון המלא, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

כן אני מקבל את ההודעה לצד השלישי באופן חלקי וקובע כי על הצד השלישי לשאת בעלות המשקפת 70% מגובה הנזק, כך שהצד השלישי ישלם לנתבעות סך של 4,426 ₪ ₪ וכן חלק יחסי מאגרת בית המשפט בסך 531 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 4.2.19 – ועד הפרעון המלא.

לפיכך, נטען, כי אין לנהג המשאית כל אחריות לניזקי רכב ביטוח ישיר, רכב הטויוטה.

בטופס ההודעה של גב' שרייר, מיום התאונה, נכתב כך: "נסעתי בנתיב הימני, לפתע פגעו בי מאחור (איני יודעת מי הרכב הפוגע). לאחר שנעצרנו ראיתי שמאחורי משאית, מסוג דאף, ורכב פרטי מסוג יונדאי שנפגעו (הרכב היה מתחת למשאית). אחד מהרכבים הנ"ל (או שניהם) פגעו ברכבי. כתוצאה מכך, תא המטען היתקפל לתוך תא הנוסעים, דלתותיו, הגג התקמט ומכסה המנוע התעקם (כנראה עקב פגיעה ברכב שלפני). לאחר התאונה, הרכב לא היה בר נסיעה ונאלצתי להזמין גרר (בהוראת השוטר בשטח). פרטי נהג היונדאי...איתי בכר...מנ"מ – אחורי". מר איתי בכר, נהג רכב היונדאי, מסר בעדותו הראשית את הדברים שלהלן: "יצאתי באותו יום מוקדם...והתנועה היית ערה...קצת לפני כביש 40 הרגשתי היתנגשות גדולה, עם צל גדול מעלי, סטינו לשוליים קבלתי מכה בראש, נשארתי כמה רגעים ברכב...בנתיים הגיע נהג המשאית לכווני, ושאלתי אותו מה קרה, למה הוא היתנגש בי ככה, והוא טען שהיתה האטה פתאומית בכביש והוא לא הספיק לעצור...לדעתי הייתי בנתיב הימני, אבל יש שני נתיבים שיוצאים ליציאה...אני חושב שהייתי בימני, אבל יכול להיות שהייתי בנתיב השני משמאלו של נהג המשאית. התאונה לא הייתה בזמן סטייה או מעבר נתיב, נסעתי ישר. לאחר שיצאתי מהרכב שמתי לב שיש רכב לפנינו קצת, שגם הוא היה מעורב בצורה כלשהיא בתאונה, לא ראיתי את ההיתנגשות ברכב הזה." בחקירה נגדית לב"כ הפניקס, השיב מר בכר, שהתאונה התרחשה כ – 500 מ' לפני צומת, אך אינו זוכר כמה נתיבים יש בצומת עצמה.

בשים לב למפורט לעיל, וכן לנזקים בדופן שמאל של רכב הטויוטה ובדופן ימין של רכב היונדאי, שלא יכולים היו לקרות אם רכב היונדאי היה בעת התאונה מאחורי רכב הטויוטה, אני דוחה את גרסת נהג הפניקס שרכב היונדאי סטה לנתיב נסיעתו רגע לפני התאונה.

...

בשים לב למפורט לעיל, וכן לנזקים בדופן שמאל של רכב הטויוטה ובדופן ימין של רכב היונדאי, שלא יכולים היו לקרות אם רכב היונדאי היה בעת התאונה מאחורי רכב הטויוטה, אני דוחה את גרסת נהג הפניקס שרכב היונדאי סטה לנתיב נסיעתו רגע לפני התאונה.

סוף דבר: אשר על כן, ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן: בתא"מ 46293-11-18 - אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 45,763 ₪, בתוספת אגרה כפי ששולמה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

בתא"מ 35584-01-19 – אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 3-4, ללא צו לחיוב בהוצאות.

האחים ערמין טוענים כי המונית הגיעה לצומת מכיוון שדרות האוניברסיטה העברית (הגבעה הצרפתית ומרכז העיר) תוך שהיא נוסעת בנתיב השמאלי מכיוון הגעתה, נכנסה לצומת ברמזור ירוק מכיוון הגעתה, בצעה בצומת שלושה סיבובים מלאים (לטענת נהג הקורולה: "ממש מהירים" - עמ' 7, שור' 31) ואז התכוונה לפנות ימינה (ביחס לכיוון הגעתה המקורי) לדרך ואדי אל ג'וז, אולם פגעה ביונדאי שהגיעה אחריה מאותו כיוון (משדרות האוניברסיטה העברית).

ישנם מקרים של אבדן גמור של רכב וכן מקרים של העידר יכולת כלכלית של הניזוק שבעטיה הוא לא מתקן את ניזקו טרם קבלת הדמים מהמזיק, אולם ברגיל בעל רכב חפץ בתיקון רכבו ופועל לשם כך בהקדם לאחר שרכבו נפגע, גם אם המזיק לא נטל אחריות על הנזק ו/או לא שילם בפועל את שווי הפגיעה.

גם לגבי הקטנוע השני, הראיות שהיו בפני הערכאה הראשונה הספיקו כדי ללמד שהפיצוי בגין האבדן הגמור (פיצוי השקול לאמדן שווי לאחר הנזק) היה מופחת נוכח הפגיעה הקודמת שהיתה בו (הפגיעה מושא ההליך שהיה בפני בית המשפט) - ראיה המלמדת על גילום אמדן עלות התיקון בתוך אמדן הנזק על פי הפרש השווי.

...

סבורני כי קושי רב בבקשתו של עו"ד זחאלקה, קושי אשר עיקרו ברכיב ההפתעה: אין דין היערכות בעל דין בתביעה מטעמו בגין אבדן גמור של רכבו שערכו היה 7,000 ₪, כדין היערכותו להתגונן אל מול תביעה על סך 30,100 ₪ שהוגשה נגדו (הוא סכום תביעת טנטש האמורה).

לפיכך דין תביעת חג'אזי להידחות.

התוצאה התביעה ב-תא"מ 44568-09-20 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה ב-תאד"מ 12906-02-21 נדחית.

בעקיפתו מימין הפר נהג הרכב המבוטח את חובתו בהתאם לסעיף 47 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 המורה כי "נוהג רכב לא יעקוף בכביש רכב אחר, בין שהוא באותו נתיב נסיעה ובין אם לאו, אלא מצידו השמאלי". ואולם, בשים לב לכך שלא מיתקיים קשר סיבתי בין ביצוע העקיפה לבין היתרחשות הארוע, שכן הנזקים לרכב המבוטח נגרמו בעקבות פגיעה במזיד של הנתבע ברכב המבוטח, מצאתי לקבוע כי האחריות הבלעדית לגרימתם של נזקים אלה מוטלת כולה על הנתבע.

...

תמצית טענות הנתבעים והמודיעים: יש לדחות את התביעה מחמת מעשה בית דין מאחר שכנגד הנתבעת הוגשה תביעה על ידי מבוטחת התובעת בגין נזקי האירוע במסגרת תא"מ 11945-03-18 שהתנהל בבית משפט זה, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין לפיו תשלם הנתבעת למבוטחת התובעת סך של 60,917 ₪, וזאת לסילוק סופי מלא ומוחלט של כל טענות הצדדים בקשר לאירוע (להלן: "ההליך הנוסף").

בנסיבות אלה, איבדה התובעת את זכות התחלוף ויש לדחות את התביעה על הסף.

ההודעה לצד שלישי כנגד חברת הביטוח שלמה נדחית.

הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, סך של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בצירוף החזר הוצאות עדת חברת הביטוח שלמה בסך 350 ₪.

ההודעה לצד שלישי כנגד סוכנות הביטוח נדחית.

הדיון שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי במישור החבות, היתמקד בשאלה אם בעת התאונה המערערת עשתה שימוש ברכב הנפגע למטרות תחבורה, או אם מתקיימת אחת מהחזקות המרבות שבהגדרת "תאונת דרכים", כך שהרכב של המערערת הוא רכב המעורב בתאונה לפי סעיף 3 לחוק הפיצויים והאחריות לניזקי המערערת רובצת לפתחה של מבטחתו (המשיבה בשני הערעורים, ולהלן: שומרה).

נקבע כי סטייתה של המערערת מנתיב הנסיעה ועצירתה במפרץ לאוטובוסים לצורך חפוש מסעדות במכשירי הטלפון הניידים, אינה בגדר "שימוש ברכב מנועי"; כי הפעולה לא נכללת במסגרת הפעולות החיוניות לנסיעה ולא מהוה חלק אינטגראלי ממנה; וכי הגם שהחניה הייתה זמנית והתאונה ארעה בחלוף דקה או שתיים מרגע העצירה, מדובר בפעולה שקטעה את מהלך הנסיעה והייתה בבחינת "פסק זמן" במהלך הנסיעה.

המונח "תאונת דרכים" מוגדר בחוק הפיצויים כלהלן: "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי.

...

לסיכום חלק זה של הדיון: בנסיבות המקרה דנן יש לראות במערערת כמי שעשתה שימוש ברכב מסוג נסיעה, ומתקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב לנזק.

אף אני סבורה כמותו כי מבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר מביאים למסקנה לפיה השימוש במכונית תרם במקרה דנן באופן משמעותי להתרחשות הנזק.

ת השופט ע' גרוסקופף : גם עלי מקובלת התוצאה אליה הגיע חברי, השופט יצחק עמית, ועיקרי הנמקתו.

אכן, לא בידנו היא, ואת חוסר היעילות שבדין הקיים אין מנוס מלהפנות לטיפולו של המחוקק.