הנתבע הלין על סגירת המים כאמור, דבר שגרם לטענתו נזק לדייריו, וחזר על טענתו לפיה אם נגרם נזק לדירת התובעת כתוצאה מנזילה זו – הרי שמקורו בבעיית האיטום המוזכרת מעלה, ברכוש המשותף, בעיה עליה התריע לפני התובעת כבר לאחר הנזילה הראשונה.
גם טענות הנתבע בנוגע לקיומה של אחריות נוספת, המוטלת על שכנים נוספים שדוד המים שלהם נזל אף הוא (בין במהלך הנזילה מדוד הנתבע ובין לאחר מכן) אין בה כדי להועיל לנתבע במקרה דנן.
מכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהוצאה שהוצאה לצורך איתור הרטיבות, כי מקור הרטיבות הוא כאמור (לכל הפחות בין היתר) בדוד דירתו של הנתבע, וכי סגירת ברז המים (ככל שיש לה עלות נפרדת מהביקור עצמו) היא פעולה שהיתה נידרשת למניעת הישנות ממדי הנזק שנבעו מן הנזילה הראשונה, וכי טוב עשתה התובעת כאשר נימנעה מתיקון הנזילה בעצמה מבלי ליתן לנתבע היזדמנות לתקן את הנזילה באמצעות מי מטעמו.
...
מכל האמור עד כה אני קובעת כי לנתבע אחריות למלוא נזקי התובעת מכח התרשלותו (שהעדרה לא הוכח על ידו), וזאת בין אם קיימים מזיקים נוספים אשר עוולו אף הם באותה עוולה כלפי הנתבעת, ובין אם לאו, משלא שוכנעתי כי אשמם של אלו יש בו כדי לאיין את אשמו של הנתבע.
אשר לשיעור הנזק – התובעת העידה כי בשל הרטיבות ובחודשים שלאחר כל ארוע נפלו חתיכות של טיח מתקרת דירתה ומן הקירות, וכי על כן נדרשה לבצע עבודות הכוללות "שפכטל וצבע" לאחר התייבשות הקירות, ושוכנעתי כי עבודות אלו הן העבודות אשר בוצעו לתיקון נזקי הרטיבות נשוא דיוננו.
מכל אלו הגעתי לכלל מסקנה כי מדובר בהוצאה שהוצאה לצורך איתור הרטיבות, כי מקור הרטיבות הוא כאמור (לכל הפחות בין היתר) בדוד דירתו של הנתבע, וכי סגירת ברז המים (ככל שיש לה עלות נפרדת מהביקור עצמו) היא פעולה שהיתה נדרשת למניעת הישנות מימדי הנזק שנבעו מן הנזילה הראשונה, וכי טוב עשתה התובעת כאשר נמנעה מתיקון הנזילה בעצמה מבלי ליתן לנתבע הזדמנות לתקן את הנזילה באמצעות מי מטעמו.
