אחריות לנזקי התובע עקב מעידה על ברזל בולט

א.2 מועד המסירה בפועל - באשר למחלוקת שבין הצדדים בדבר מועד מסירת החזקה בפועל, מצאתי לקבל את טענותיהם של התובעים לפיה כי יש לראות במועד קבלת טופס 4, קרי 19.1.18, כמועד הקובע וזאת בהסתמך על הוראות ההסכם אשר חזקה כי לשונו מעידה על כוונתם המשותפת של הצדדים בהיעדר כל הוראה אחרת.

בנסיבות אלו אני רואה לנכון לדחות את טענותיה בדבר התקיימותו של חריג לעניין זה. ב.2 אחריות התובעים 6 ו-7 (להלן: קינן) - בעדותו של קינן במסגרת תביעת אוסיפוב ( ר' נספח 15 לתצהיר הנתבע 2, עמ' 143), מעיד קינן כי יצא מדירתו ביום 16.2.16 ושב לדירתו בחודש אפריל 2017 לאחר ששיפוץ ביתו הסתיים.

ב.4 היזק התובע 2 לעבודות הבנייה - לטענת גילבוע, תובע 2 (מר אוסיפוב) עיקם ושבר קונסטרוקציית ברזל שהותקנה על ידי הנתבעת כהכנה ליציקת בטון על גג הבניין.

לטענת התובע 2 כפי שעולה מתצהירו, במסגרת עבודות השלד בקומה הרביעית ע"י גילבוע נוכח לראות כי עבודות הקונסטרוקציה חורגות מתוכניות הבניה המוסכמות וזאת ע"י חריגה ממסגרת הבניין לצורך הגדלת שטח 4 דירותיה של גילבוע בקומה ה-4 וה-5, באופן שיוצר מעין "גגון" בולט מעל הדירות המקוריות שלו ושל יתר הדיירים.

סיכום ביניים - אחריות התובעים לניזקי גילבוע - מכל האמור לעיל, ניתן להווכח כי גילבוע לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח כי יש לייחס לתובעים אחריות לעיכוב במסירת הפרויקט, לא הצליחה להוכיח את הקשר הסיבתי בין העיכוב שניגרם במסירת הפרויקט לנזק הנתבע על ידה בעיניין זה, וממילא אף לא הוכיחה את שעורי ההוצאות שהוציאה בקשר עם התיקונים הנטענים ו/או את הקשר הסיבתי בין הוצאות אלו לבין הפרה נטענת כלשהיא של ההסכם על ידי מי מהתובעים.

נוכח העובדה כי התובע 5 לא גר הלכה למעשה בדירתו ובהיעדר כל ראייה לתמיכה בדבר קיומו של הסכם שכירות בדירתו עם תחילת ביצוע העבודות והוכחת הקשר הסיבתי בין ביצוע העבודות לעזיבת השוכרים, דומני כי גם זה לא הוכיח את ניזקו לצורך קבלת פיצוי.

...

בגין הפרת ההסכם- ישלמו הנתבעים פיצוי מוסכם בסך של 150,000 ₪ (18,750 ₪ לכל דייר כהדרתו בהסכם, קרי לכל תובע), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה – 12.3.20 ועד ליום התשלום בפועל.

בגין ליקויים ברכוש המשותף- ישלמו הנתבעים לתובעים 1-4, ו 6-8 פיצוי בסך כולל של 46,332 ₪ (9,266.40 ₪ לכל דירה מדירותיהם של אלו, קרי בעלי תתי חלקות 1-5), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה – 12.3.20 ועד ליום התשלום בפועל.

בגין תביעת קינן ישלמו הנתבעים לאלו, בנוסף, סך של 8,865 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעתם – 13.12.20 ועד ליום התשלום בפועל.

צוין כי לבא כוח הנתבעים ניתנה האפשרות לחקור את התובע והעדה מטעמו והוא בחר מטעמיו באופן הפגנתי שלא לעשות כן "ובכך למעשה מתוך בחירה העצים את הנחיתות הדיונית שנכפתה מכורח הנסיבות" באשר לאחריות לתאונה: בימ"ש קיבל את עדויות התובע והעדה מטעמו שנמצאו "קוהרנטיות ועקביות" והתיישבו עם עדויותיהם במישטרה.

ג) המשיב הוכיח נזקיו: בחוו"ד שמאית, חשבונית שכ"ט שמאי ומסמך המעיד על סכום ששילם בעסקת טרייד אין.

כל עוד מצויה חלוקת האחריות במיתחם הסבירות, אין מתערבים בה. ראה לעניין זה: ע"א 878/06 טרויהפט נ' עטיה (4/1/09) בסעיף 84, ע"א 971/90 חרושת ברזל פתח תקוה בע"מ נ' יוסף סמרי, פ"ד מו (4) 421.

כמו כן אין זה מדרכה של ערכאת העירעור להתערב בחלוקה כל עוד לא נתגלתה בה שגיאה בולטת המצריכה שינוי עיקרוני.

...

נהקבע כי הנתבעים ישלמו סך 65,835 ₪, אגרת בימ"ש, שכר התובע והעדה כפי שנפסק, שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪.

על כן: דין הערעור להדחות מכל ומכל.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל נדחה הערעור.

בכתב התביעה נטען כי ביום 31.7.17 עת היה רכב התובעת במצב חניה, פגעו בו מוטות ברזל אשר בלטו מהמשאית בעת שהמשאית ביצעה פניה ובמהלכה נגרמו לרכב התובעת ניזקי רכוש.

היא העידה כי עבדה במקום באותה עת ואמרה "הייתי ממש בחוץ בזמן שהמשאית פגעה ברכב. מדובר במיתקן ששייך למשרד הבטחון ואני הייתי אחראית ביטחון מידע. הייתה משאית ממש גדולה עם ברזלים עליה. הוא ניסה להכנס דרך החניה לאיזור האתר והברזלים שרטו את הרכב הפרטי. הרכב הפרטי עמד מצד ימין" (עמ' 5 ש' 11-16).

העדה שרטטה את מקום התאונה וכן הסבירה כי המשאית הייתה ממש גדולה וגבוהה והיו עליה ברזלים על חלקה האחורי אשר בלטו מחוץ למשאית ושרטו את הגג של הרכב הפרטי (עמ' 5 ש' 19 ואילך).

יש לציין כי מדובר בעדה ניטראלית אשר נכחה במקום בעת התאונה והתרשמתי לחיוב מעדותה וכי זו מעידה על האופן בו התרחשה התאונה כהוייתה.

...

ביחס לגובה הנזק הרי שחוות דעת שמאי מטעם התובעת לא נסתרה ולאחר עיון בה אני סבורה כי מדובר בחוות דעת סבירה שיש לקבלה כראיה לעניין גובה הנזק.

סוף דבר הנתבע 1 ישלם לתובעת סך של 8,045 ₪ תוך 30 יום.

כמו כן, ישלם הנתבע 1 לתובעת הסכומים הבאים: שכר טרחת עו"ד על סך 1,800 ₪, שכר עדים על סך 700 ₪ והשבת אגרת בית משפט בסך של 750 ₪ - לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן, יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בסיכום הביקור הרפואי במוקד של קופת חולים נרשם: "נפל היום בסופרמרקט לאחר שנתקל בעגלה". בסיכום הביקור הרפואי בחדר מיון בבית חולים בילינסון נכתב: "לדבריו אתמול נפל ונחבל בעגלת הסופר". אמנם במסמכים הרפואיים נכתב "שנתקל בעגלה" ובהמשך "בעגלת הסופר", אולם אינני סבורה כי הדבר מעיד על כך, שהתובע ניתקל בעגלת סופר ולא באותה זרוע שיוצאת מהמשטח כפי שהוסבר לעיל.

כאמור, התובע העיד כי על ריצפת המעבר היו פזורים מארזים של בקבוקי שתיה, וכי הוא ניתקל בזרוע מברזל שנפתחת ונסגרת על ציר ומהוה חלק מדופן המשטח שעליו מונחים בקבוקי שתיה קלה, ואשר היתה באותה עת פתוחה ובלטה לתוך המעבר.

אולם, משנוכח עמדתה הבלתי מיתפשרת של הנתבעת מצא עצמו התובע נאלץ לנהל את ההליך עד תומו (ראה עמדת ב"כ הנתבעת בשני קדמי המשפט שהתקיימו אל מול עמדת ב"כ התובע - פרוטוקולים מיום 31.10.21 ומיום 29.5.22); משבסופו של יום התביעה התקבלה (הן במישור האחריות והן במישור הנזק) וגרסתה של הנתבעת התבררה כלא מבוססת ולא מוצדקת; ובשים לב לכך שהתנהלו שלושה דיונים בבית משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית, נחקרו עדים, והוגשו סיכומים בכתב - אני סבורה כי מדובר בהוצאות סבירות וריאליות ביחס לעבודה ולמשאבים שהושקעו.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 17,850 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

אולם, משנוכח עמדתה הבלתי מתפשרת של הנתבעת מצא עצמו התובע נאלץ לנהל את ההליך עד תומו (ראה עמדת ב"כ הנתבעת בשני קדמי המשפט שהתקיימו אל מול עמדת ב"כ התובע - פרוטוקולים מיום 31.10.21 ומיום 29.5.22); משבסופו של יום התביעה התקבלה (הן במישור האחריות והן במישור הנזק) וגירסתה של הנתבעת התבררה כלא מבוססת ולא מוצדקת; ובשים לב לכך שהתנהלו שלושה דיונים בבית משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית, נחקרו עדים, והוגשו סיכומים בכתב - אני סבורה כי מדובר בהוצאות סבירות וריאליות ביחס לעבודה ולמשאבים שהושקעו.

שתי שאלות מרכזיות דורשות הכרעה במסגרת פסק דין זה: הראשונה עוסקת באחריותה של הנתבעת לנזקיו של התובע והשנייה, הנובעת ממנה והתלויה בה, עוסקת בנזקיו של התובע בגין התאונה, ככל שיש לנתבעת אחריות לה. רקע כללי: התובע ואימו הגישו תביעה בגין תאונה שחוה ביום 25.9.2018 (להלן: "יום התאונה"), עת עשה את דרכו על גבי קורקינט חשמלי מכיוון צפון לדרום בטיילת שלמה להט בעיר תל אביב-יפו (להלן: "הטיילת").

[43: עמ׳ 1 ש׳ 13-18 וש׳ 24-27, עמ׳ 2 ש׳ 1-5 לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 14.9.2021; עמ׳ 15 ש׳ 12-25 ועמ׳ 18 ש׳ 1-4 לפרוטוקול דיון ההוכחות מיום 17.3.2022; תמיכה לכך ניתן למצוא במסמכים הרפואיים שצורפו המעידים על פגיעה גופנית קשה.

בנוסף, נקבע שהעירייה יכלה לפעול כדי לגרום לעמודים להיות יותר בולטים לעין והוטל על התובע אשם תורם בגובה שליש משום שהתעלם בנסיעתו מהשינוי בתנאי התאורה; בת״א 48955-07 מעודה נ׳ עריית חולון (פורסם במאגרים) נדונה תביעה שהוגשה בעקבות נפילתו של התובע מהאופניים עקב מפגע שהיה בכביש, שעה שהכביש היה חשוך, ללא תאורה.

התובע טען כי נפל בעקבות רשת ברזל המהוה חלק מהרחבה באיזור, זאת בהיתחשב כי התאורה לא הייתה מספקת.

...

בראי כל הנתונים העומדים לפניי אני סבור כי פיצוי בסך כולל של 100,000 ₪ ישקף נכונה את נזקי התובע בראש נזק זה. ניידות לעבר ולעתיד: הפגיעה בברכו של התובע מקשה עליו את הניידות.

[footnoteRef:74] על כן אני סבור כי נכון לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר ישקף את היזקקותו לסיוע בניידות למחוזות חפץ הרחוקים משמעותית מביתו.

אני סבור כי מתקיים קשר סיבתי בין השכרת הדירה לתאונה אך למשך ארבעת החודשים הראשונים לאחר התאונה, או אז היה התובע תחת שיקום כמתואר לעיל.