אחריות לנזק שנגרם לרכב חונה ללא השארת פרטים

ב"כ הנאשם בטיעוניו הדגיש את לקיחת האחריות המלאה של הנאשם, את העובדה כי אין לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה, את העובדה כי תוצאות התאונה הן נזק קל לרכוש בלבד, ובמיוחד את נסיבות חייו הקשות מאד של הנאשם כאדם נכה בשיעור של 100% (הנאשם נכה גפיים תחתונות ומתנייד עם כסא גלגלים בלבד).

בת"ד (י-ם) 2760/08 מדינת ישראל נ' שרון, לא פורסם (מיום 17.11.09) (להלן: "פס"ד שרון") בו הורשעה נאשמת גם בעבירה של אי מסירת פרטים, קבע כב' השופט טננבוים כי יש להלחם בנטייה האנושית לברוח מזירת תאונה: " מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום הארוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן היתרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מיתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה. לצערנו אנו עדים למקרים לא מעטים בהם רכב פוגע ברכב חונה ומחליט לברוח מהמקום ללא השארת פרטים ליצירת קשר, או אפילו מקרים בהם נוכח הנהג הנפגע אך הפוגע מסתלק מהמקום (כמו במקרה שלפנינו). אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי המלטות ממקום התאונה אינה משתלמת." ברע"פ 555/13 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.2.13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 22 הרשעות שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק ואי השארת פרטים.

...

בת"ד (י-ם) 2760/08 מדינת ישראל נ' שרון, לא פורסם (מיום 17.11.09) (להלן: "פס"ד שרון") בו הורשעה נאשמת גם בעבירה של אי מסירת פרטים, קבע כב' השופט טננבוים כי יש להילחם בנטייה האנושית לברוח מזירת תאונה: " מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום האירוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה. לצערנו אנו עדים למקרים לא מעטים בהם רכב פוגע ברכב חונה ומחליט לברוח מהמקום ללא השארת פרטים ליצירת קשר, או אפילו מקרים בהם נוכח הנהג הנפגע אך הפוגע מסתלק מהמקום (כמו במקרה שלפנינו). אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת." ברע"פ 555/13 כהן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 4.2.13) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם בעל עבר תעבורתי הכולל 22 הרשעות שהורשע בגרימת תאונת דרכים בעבירות של אי שמירת מרחק, גרימת נזק ואי השארת פרטים.

בעפ"ת(חי') 25822-02-15 נודלמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 12.3.15) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירה של אי שמירת רווח, גרימת נזק ואי השארת פרטים ונגזרו עליו קנס בסך 1,000 ₪, פסילה ל- 3 חודשים ופסילה על תנאי של 3 חודשים למשך 3 שנים.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.

הנני גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה בניגוד לתקנה 144 בתקנות התעבורה או עבירה על תקנה 21(ב) בתקנות התעבורה והכל תוך 2 שנים מהיום.

לטענת נהג הנתבעת הוא איננו אחראי לתאונה, וודאי שאיננו אחראי לנזק הנטען: לדבריו, רכבו נפגע על ידי רכב נוסף, אשר חנה על המדרכה הנגדית והחל במפתיע בנסיעה, פגע מימין ברכב הנתבעת וגרם לו לסטות לעבר רכב התובע.

עוד ציין נהג הנתבעת, כי כשיידע את התובע שפגע ברכבו, נענה בתודה – ובהסבר, לפיו נגרם לרכבו נזק אחר באותו מוקד, עוד קודם לכן, מידי נהג שלא הודה בתאונה ולא השאיר פרטים; לדברי נהג הנתבעת, התובע אמר לו שכעת, משהודיע על גרימת נזק – יוכל לתקן גם את הנזק שניגרם לרכבו בתאונה המוקדמת.

...

הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת הנזק, וזאת למרות שאין חולק כי נזק נגרם בשעת התאונה.

ניכר, כי סרטון זה נועד לקבע את נהג הנתבעת לגרסה נוחה לתובע, וכי בין הצדדים הוחלפו דברים שזכרם לא בא בסרטון זה. הוא לא היה אותנטי אלא מגמתי, וניכר כי מקטע דבריו של נהג הנתבעת, שהובא בו, נאמר חלק ממכלול רחב יותר, שהוסתר מהצופה; ניתוח זה מקים את החזקה בדבר אי הבאת ראיה, ומחזק את המסקנה לפיה אילו הציג הסרטון את דברי נהג הנתבעת בשלמותם, היה הדבר פועל לחובתו של התובע.

בהיעדר ראיה לנזק (מובחן, המיוחס לאירוע תאונתי זה), דין התביעה להידחות.

התביעה בתיק 9632-05-20 תקרא להלן "התביעה הראשונה"; התאונה בתיק האמור תקרא להלן "התאונה הראשונה" או "התאונה בין המשאית לבין רכב הפניקס". התביעה בתיק 20759-05-21 תקרא להלן "התביעה השנייה"; התאונה בתיק האמור תקרא להלן "התאונה השנייה" או "התאונה בין רכב הפניקס לבין הסקודה". אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה הראשונה גרמה לתאונה השנייה וכי הסקודה אינה אחראית לתאונה השנייה (ובודאי שלא לראשונה).

תביעה שנייה - תיק 20759-05-21 לטענת נהג הסקודה, ביום 10.10.2019 ארעה תאונת דרכים עת רכב הפניקס פגע בסקודה אשר באותו הזמן חנתה כחוק ולא היתה בתנועה וכתוצאה מהפגיעה נגרמו לסקודה נזקים.

נהג הפניקס העיד כי השאיר פרטים על כל הרכבים שנפגעו.

באשר לטענה שהתאונה ארעה כשיצא מחנייה ולא כשכבר נסע בנתיבו השיב שאם היה יוצא מחנייה אז המשאית היתה מחזירה אותו לחנייה ולא היו נפגעים רכבים אחרים בדרך.

טופס ההודעה, הדיווח מזמן אמת, הפתק שהשאיר בזמן אמת ובו גרסה זהה לזו שבכתב התביעה, בהודעה ובעדותו, תומכים בגירסת נהג הפניקס שיצא מחנייה, המשיך בנסיעה ונפגע על ידי משאית שסטתה אליו ונהדף ימינה על מכונית חונות.

...

דיון והכרעה על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד (ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.2011); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.2013)).

בהתאם לאמור לעיל, דין תביעת התובע בתביעה השנייה להתקבל כנגד הנתבעים 3-4 ולהידחות ביחס לנתבעים 1-2.

לפניי תביעה כספית על סך 31,399 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו לרכב מסוג פורשה בבעלות התובעת (להלן: רכב הפורשה) , בגין תאונת דרכים, שהתרחשה בתאריך 7.1.22 בחניית "ביו סנטר" בעיקרון.

נהג הפורשה העיד וסיפר שחנה בחניון וכשחזר לרכב "קפץ עלי איזה בחור ואמר לי שמישהי פגעה לי ברכב, השארתי לך פתק על הרכב אמרתי לו שייתן לי פרטים, הוא אמר לי שצילם". לפיכך פנה למישטרה על מנת להגיש תלונה ולקבל את פרטי הרכב הפוגע.

הנהגת עזבה את המקום מבלי להשאיר פרטים, על אף שלגירסתה היה מי שהסב את תשומת לבה לפגיעה ובכך יש כדי ללמד שהיא מיתחמקת מאחריות לתאונה.

...

לדעתו, קילופי הצבע ברכב הפורשה, אף הם לא יכולים היו להיגרם מהתאונה, שכן צבע אינו מתקלף ממגע של שתי נקודות: "לגבי הקילופי צבע, גם קילופי צבע לא יכולים להתקיים, אם היה שפשוף אנו היינו רואים חיכוך אחד על השני. הצבע נותק ממקומו. או תאונה קודמת ואז הצבע התקלף, כי בד"כ הצבע לא יכול להתקלף, צריך להשאיר הטבעה של צבע, כאשר מדובר על קילוף אז לא יכול להיווצר ממגע של שתי נקודות". בנוגע לשבר בסורג הקדמי ימני ברכב הפורשה, העיד שהיה מצפה למצוא ברכב סיאט נקודת שקע או חריצה מסוימת אולם הרכב היה ללא נזק :"כאשר אני מדבר על הסורג הקדמי ימני של הרכב פורשה, נוצר שבר מסוים, אותו שבר מצד אחד בשביל ליצור נזק הסורג פנימי לא חיצוני, כדי ליצור שבר צריך להיות נזק באיזור מסביב לסורג, שהוא יתווה לנו את הדרך. יחד עם זאת כאשר יוצרים שבר אותו שבר יוצר חריצה מסוימת, נקודת שקע בתוך הרכב. הדברים האלה לא ראיתי ברכב הסיאט". דיון והכרעה לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו ושקלתי את הראיות שהובאו בפניי, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח במאזן ההסתברויות העולה על 50% כי גרסת העדים מטעמה לאופן התרחשות האירועים מסתברת יותר מגרסת הצד שכנגד.

אני דוחה את גרסת נהגת הסיאט לפיה לא נגרם לרכב הפורשה כל נזק.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה.

צד ג' טוען כי בשעה שנסע בנתיב השני משמאל מתוך ארבעה נתיבי נסיעה, סטה רכב הנתבע מהנתיב שלימינו לעבר נתיב נסיעת רכב צד ג', פגע בו, ברח במהירות, פגע ברכב התובעת, ולבסוף ברח מהמקום מבלי להשאיר פרטים.

בנסיבות בהן בגירסת הנתבע סתירות רבות ומשמעותיות והתנהלות שאינה תואמת היתנהלות אדם הסבור כי אין לו חלק ואחריות בנזק שניגרם, בעוד שגירסת התובעת מתיישבת היטב עם כלל הנתונים בתיק, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את התביעה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, על כן דין התביעה להיתקבל.

בנסיבות בהן חנה הרכב במקום אסור פרק זמן לא קצר, קיימת תרומה מסויימת מצד נהג רכב התובעת לקרות התאונה, אותה אני מעמידה על 20%.

...

מכל האמור לעיל עולה כי בגרסת הנתבע סתירות רבות ומשמעותיות הן בעדותו שלו, הן בעדות הנתבע אל מול עדות הגיס, והן בעדות הנתבע ביחס לראיות אובייקטיביות שהוגשו לתיק.

בנסיבות בהן בגרסת הנתבע סתירות רבות ומשמעותיות והתנהלות שאינה תואמת התנהלות אדם הסבור כי אין לו חלק ואחריות בנזק שנגרם, בעוד שגרסת התובעת מתיישבת היטב עם כלל הנתונים בתיק, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה את התביעה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, על כן דין התביעה להתקבל.

סוף דבר, התביעה מתקבלת ברובה.