אחריות לנזק לכלי רכב תפעולי עקב התקנת מצברים

באשר לחלוקת האחריות בין העידר התקנה של נתיך הגנה בין המצבר למדחס לבין שימוש במטפי כיבוי לא יעילים – המומחה הותיר זאת לבית המשפט.

המטף שנרכש החליף שני מטפים אחרים שהיו מותקנים על גבי הטרקטורון ובעקבות המלצת כפרי הוחלפו במטף נשוא התביעה, כאשר נאמר לו שמדובר במטף איכותי שיפעל במהירות וקל לתפעול (עמ' 24) שנרכש מהנתבעת 2 (עמ' 24 ש' 29).

הלהבה תוארה כגודל להבה של מצית, ובמידה והמטף היה תקין ניתן היה למנוע אותה ולכל היותר היה נגרם נזק מינימלי של עשרות אלפי שקלים (עמ' 19 ש' 2-5), וכדבריו: "אחרי שהמטפים עבדו הם ליבו את הכלי. לפני זה לא הייתה בעיה לכבות אפילו עם כוס מים." (עמ' 19 ש' 14-15).

ר', לדוגמא, ההבחנה בין יבואן מורשה לבין יבואן מקביל בצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב), תשל"ט-1978, והדרישות הרגולטוריות השונות מיבואן ישיר ומקביל להוכחת עמידה בתנאי חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו 2015 בנוגע לייבוא מזון.

משכך, קבלתי את גרסת התובע לעניין העידר יכולת לשחזר את הסירטון כיום, בדומה למומחים לא מצאתי כיצד סירטון זה יכול לשנות ממסקנתי באשר לנסיבות קרות הנזק, בשים לב לניתוק הקשר הסיבתי בין התקלה הראשונית לבין הארוע כולו, כאמור לעיל, ואין בהיעדר הסירטון כדי לפגוע ממסקנתי באשר לאחריות הנתבעות.

...

משכך, אני דוחה את טענת הנתבעות לעניין הפחתת שווי הרכיבים והטרקטורון.

מאחר ולא הפחתתי מרכיבי החלפים שנתבעו, וקיבלתי את תביעתו במלואה, על מנת להעמידו במצב בו הוא יוכל לקבל שיפוי על פי ההוצאות שהוציא בפועל מספר חודשים קודם לאירוע, ואף ימים ספורים לפני האירוע, כולל הטיפולים שבוצעו בסמוך לאירוע,, אני מחליטה כי אין להוסיף לתביעה רכיב של עוגמת נפש.

לסיכום: האחריות של נתבעות 1-2 כלפי התובע הינה ביחד ולחוד.

עד כאן אודות מחסום הבולרד אשר בפסק דין זה, יכונה הוא בפשטות "מחסום עמודים". רקע בפני תביעת שבוב, שעניינה תאונה שאירעה ביום 7.2.17, כאשר רכב המבוטח ע"י התובעת (להלן: "הרכב" או "רכב התובעת") נסע ברחוב חשין בירושלים ונפגע בחלקו התחתון ממחסום העמודים שהותקן ומתוחזק ע"י עריית ירושלים (להלן: "הנתבעת").

לטענת התובעת, הנתבעת אשר המחסום באחריותה ובטיפולה, יצרה מפגע לציבור ולחילופין התרשלה בתפעולו של המחסום ועל כן היא אחראית לנזקים שנגרמו לרכב ומחויבת בפצוי בגינם.

העדויות והראיות בדיון הוכחות שהתקיים ביום 19.3.19 העידו הנהגת -הגב' ישראלוביץ ונציגת הנתבעת – הגב' עדן אמיר-(להלן :"נציגת הנתבעת" או "עדן") המשמשת מנהלת תחום בקרת כניסות בחניוני חנה וסע מטעם העיריה ואשר אחראית על תפעול המחסומים מסוג המחסום נשוא התביעה.

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את הפסיקה ובחנתי את כלל העדויות והראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל לפיו הנתבעת התרשלה אלא נהפוך הוא: נראה כי הנתבעת השתמשה באמצעים סבירים ומקובלים דוגמאת שלוט, תמרור ורימזור על מנת להזהיר בדבר הימצאות המחסום ואיסור כניסת כלי רכב פרטיים לאזור התאונה ועל כן מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

...

הכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את הפסיקה ובחנתי את כלל העדויות והראיות שהובאו בפניי, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל לפיו הנתבעת התרשלה אלא נהפוך הוא: נראה כי הנתבעת השתמשה באמצעים סבירים ומקובלים דוגמת שילוט, תמרור ורימזור על מנת להזהיר בדבר המצאות המחסום ואיסור כניסת כלי רכב פרטיים לאיזור התאונה ועל כן מצאתי כי יש לדחות את התביעה.

להלן הטעמים שהביאוני למסקנה כי הנתבעת לא התרשלה: 26.1.

סוף דבר לאור מכלול הטעמים שפרטתי מעלה ובהם הצבת שילוט, תמרורים ורמזור לאורך עשרות מטרים ברחוב חשין, נוכח עדות נציגת הנתבעת והתובעת עצמה אני מוצא כי בנסיבות תובענה זו, יש לדחות את התביעה.

בית משפט השלום בנצרת תא"מ 21068-03-18 אפיקים רכב תפעולי אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' בכר ת"א 29699-05-18 גאסר ואח' נ' אפיקים רכב חשמלי - אגודה שיתופית יצרנית חקלאית בע"מ ואח' תיק חצוני: 529911-12-17 המבקשות אפיקים רכב תפעולי אגודה שיתופית חקלאית בע"מ קשר ימי בע"מ המשיבים גאסר בכר מוחמד בכר החלטה

במוקד התביעות, מכר מיום 31/8/16 של שני כלי רכב חשמליים מסוג YAMAHA, במחיר של 36,000 ₪ כל אחד, אותם רכשו המשיבים 1 ו-2 מן המבקשת.

יוסף, כי הטענות נגד המבקשת 2, יסודן בתעודת אחריות שהפיקה לכלי הרכב.

ביחס לתביעה השנייה נטען, כי משחוות הדעת קבעה כי הרכבים תקינים, ניתן היה לצפות כי המשיבים עצמם יעתרו למחיקת תביעתם, על מנת למזער את ניזקי המבקשות.

ביחס להפקדת הערובה נטען, כי משהוברר על ידי המשיבים עצמם, כי אין להם יכולת כלכלית לרכוש סוללות למצברים – נראה כי לא תהיה למבקשות אפשרות להפרע מהמשיבים, ככל שיינתן פסק דין לטובתן.

פסק דין חלקי תקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), שכותרתה "פסק דין חלקי" קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי, בכל שלב משלבי הדיון, להוציא פסק דין באחת התביעות שבתובענה או בחלק מתביעה, וליתן את הסעד הנתבע, כולו או מקצתו, לאותה תביעה או לחלקה, או לסרב לתתו, כל אימת שנראה לבית המשפט שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות או לגבי השאלות העומדות להכרעה לענין התביעה או הסעד כאמור.

...

טענות המשיבים בתגובה לטענת המשיבים בתגובתם, דין הבקשה להידחות אגב חיוב בהוצאות.

ב- רע"א 7725/02 מיכאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(1) 379, עמ' 382 נפסק, כי "על-פי רוב יינתן פסק-דין חלקי במקרים שהנתבע מודה בהם בחלקים מכתב-התביעה, כך שאין קיימת עוד מחלוקת לגביהם. לעתים אין מניעה כי יינתן פסק-דין חלקי גם בעניין השנוי במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שנתקיימו תנאי תקנה 191 הנ"ל, כלומר שעל-אף המחלוקת בית-המשפט סבור שלא יחול שינוי בממצאים ביחס לשאלות העומדות להכרעה (השוו ע"א 171/88 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות בנין ופיתוח בע"מ נ' ברמן [1], בעמ' 349)." אני סבורה, כי בנסיבות המקרה דנן לא ניתן לקבוע בעת הזו, כי לא יחול שינוי בממצאים ביחס לעובדות המהותיות או השאלות העומדות להכרעה, ומשכך יש לאפשר בירור עובדתי של המחלוקות לגופן.

ראו רע"א 4128/17 LAUDERBAIE YACHTS LTD (חברה זרה) נ' יצחק טאוב (29/6/17), סעיף 12: "כידוע, תקנה 519 לתקנות נועדה לאזן בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו של הנתבע לקניין, וכן זכות הנתבע והאינטרס הציבורי במניעת הגשתן של תביעות סרק. ככלל, אין להתנות את זכותו של התובע לגישה לערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים. הטעם לכך נעוץ בכך שזכות הגישה לערכאות היא בגדר זכות חוקתית מן המעלה הראשונה [ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד(1) 647, 650 (1990)]. בית משפט זה הדגיש לא אחת כי אין לחייב אדם בהפקדת ערובה אך מחמת עוניו ואין להגביל את זכות הגישה לערכאות לבעלי אמצעים. תקנה 519 לתקנות אינה מתווה את אמות המידה להחלתה. על כן, בפסיקה נקבעו מספר שיקולים מנחים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לצוות על הפקדת ערובה. בין היתר: מצבו הכלכלי של התובע, סיכויי התביעה, בשים לב למועד הדיון בסוגיה, מורכבות ההליך, זהות הצדדים, התנהלותם ותום ליבם, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה [ראו: רע"א 8575/14 חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 10 והאסמכתאות שם (30.12.2014)]." (ההדגשות אינן במקור) יישום השיקולים המפורטים לעיל על הנדון, מעלה כי דין הבקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה, להידחות אף היא.

הדברים אמורים אף לנוכח סיכויי ההליך, שכן מבלי לטעת מסמרות, לא התרשמתי כי מדובר בתביעת סרק ואני סבורה כי המחלוקות, מושא ההליך, ראויות לבירור עובדתי לגופן (לשם המחשה בלבד, אפנה לתצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת, ס' 12 לתצהיר מר איצקוביץ; ס' 6-10 לתצהיר מר מאור).

סוף דבר אשר על כן – דין הבקשה להידחות.

חלק ממסמך ההיתקשרות מצורף כנספח ג' לכתב התביעה; התובע קיבל אותו במכשיר נייד ואיננו זוכר שחתם על מיסמך זה; התובע שילם לנתבעים 4,000 ₪ בגין איחסון האופנוע בשנת 2017; התובע שילם לנתבע 500 ₪ עבור לקיחת האופנוע להעברתו טסט רשוי שנתי והודיע לנתבע 2 שבכוונתו לשלוח מכונאי לבצוע טפול שנתי לאחר החורף; הנתבע סרב בתוקף והודיע שרק מכונאי בשם שחר , ( להלן:" שחר") , יורשה להכנס לחוף ולא תתאפשר כניסתו של כל מכונאי אחר; התובע הסכים בלית ברירה ושחר ביצע את הטיפול באופנוע תמורת 800 ₪ אף כי עלותו האמתית של התיקון הוא 550 ₪; שחר טען כי את ההפרש הוא מעביר לנתבע 2; במהלך התפעול שחר הודיע לתובע שהיה צורך להחליף את המצבר באופנוע, ושהוא התקין מצבר חדש וגבה סך של 700 ₪; לאחר מכן התברר שהמצבר אינו חדש ושחר התחייב להחליפו במצבר חדש אך לא עשה כן עד היום; התובע פנה אל נתבע 2 בעיניין זה שכן ראה בו אחראי משום שחייב אותו לפנות לשחר, אך נתבע 2 היתנער מאחריות; ב-22.8.17 הגיע התובע לחוף והוריד את האופנוע למים אך מיד בתחילת הנסיעה האופנוע התחיל לשקוע , מכשיר טלפון נייד, אייפון 6 פלוס וכפכפי הים ומשקפי שמש בסכום כולל של 4,000 ₪ שקעו יחד אתו; לאחר שהתובע חולץ הוא סירב שאותו שחר יבדוק את האופנוע ולקח אותו למוסך בלאק ג'ט במרכז הימי רישפון בע"מ. במוסך פתחו את המנוע והסבירו לתובע שמהאופנוע נילקח חלק ששייך להילוך אחורי, וכי בגלל זה ניכנסו מים למנוע והציפו את האופנוע והוא שקע.

בסעיף 13 לחוזה יש התחייבות של בעל כלי השיט כי הוא לבדו יהיה אחראי על כל נזק שייגרם במישרין או בעקיפין על ידי כלי השיט או לכל נזק שייגרם לכלי השיט עצמו; הנתבעים סיפקו שירותי חניה ארעית בלבד, בדומה לסטאנדארט המקובל גם בחניון רכבים רגיל.

...

לאור המסקנה אליה הגעתי קרי : שלא הוכח כי נגנב או נלקח חלק כלשהו מהאופנוע בעת שהיה בחוף של הנתבעת, אין צורך לדון בשאלה אם סעיפי הפטור שבחוזה הם תנאי מקפח בחוזה אחיד.

סוף דבר הוא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו תאד"מ 9603-06-23 אזרד נ' מרחבים ניהול ותפעול ציי רכב בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת, סגנית הנשיאה אפרת בוסני התובע: יוסף אזרד ע"י ב"כ עו"ד מוניר עראידה הנתבעות: 1. מרחבים ניהול ותפעול ציי רכב בע"מ 2. ליס 4 יו בע"מ 3. LEASE 4 YOU LTD ע"י ב"כ עו"ד אליעזר חן פסק דין

רקע עובדתי ותמצית הטענות התובע רכש ביום 28.6.2022 מהנתבעת, חברה העוסקת בממכר כלי רכב, רכב היברידי משומש מסוג טויוטה אנגליה T5 AURIS HYBRID סטיישן שנת ייצור 2018 (להלן: "הרכב") תמורתו שילם 71,300 ₪.

בהערות לחוות הדעת מציין המומחה כי משהרכב נרכש כרכב משומש, חוות דעתו כוללת מכללים מתכלים בשיעור של 50% וכי רכישת מצבר היברידי חדש מקנה אחריות לשנה, כשבהמשך ניתן לרכוש ביטוח עד 12 שנים בעלות של 569 ₪ לשנה.

במענה לשאלת התובע מה לגבי אחריות לסוללה הציג נציג הנתבעת שלאחר הרכישה יש באפשרות התובע לקבל אחריות, ולמרות שהתובע הבהיר כי ללא אפשרות ביטוח הוא לא מעוניין ברכב, לא העמיד אותו על כך שברכב הותקנה סוללה משומשת על אף שהתובע גילה דעתו כי אפשרות לאחריות וביטוח הסוללה הוא נתון מהותי בהחלטתו לרכוש את הרכב.

בחוות הדעת לא מצוין נזק לסוללה המשומשת המותקנת ברכב.

...

קביעתו של מומחה בית המשפט למחצית משווי סוללה חדשה מקובלת עלי.

לאור המסקנה אליה הגעתי ראיתי לקבל את התביעה בגין הוצאות שמאי התובע בסך 994 ₪, וכן לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאותיו לתשלום חלקו בשכר מומחה בית המשפט בסך 3,510 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע סך של 17,107 ₪.