אחריות להוצאות אחסון משלוח בשל התנהלות לקויה של הנתבעת

עניין זה מצוי כל כולו בשליטתה של הנתבעת שעיסוקה הנו באיחסון לוגיסטי, וטענותיה לפיהן יכול והיו טעויות בתעודות המשלוח ו/או תעודות המארז של הספק, אינן יכולות להוות הסבר לכך שסך הכמות שנרשמה בתעודות ההוצאה המתייחסות למשלוח מסויים, אינן זהות לכמות שנרשמה בתעודת הכניסה.

למעשה, היתנהלות תקינה, לכל אורך השרשרת, היתה צריכה להביא לתוצאה לפיה, כמות הסחורה בתעודת הכניסה זהה לכמות שהועמסה על גבי האנייה (למעט הפרשים זניחים של עד 2%), ומכלול הסחורה הכלולה בתעודות ההוצאה צריך להיות זהה לכמות בתעודת הכניסה.

היות ונימצא פער מהותי בהקף של 3.65%, אזי אני מוצא מקום לקבוע אחריות לנתבעת בגין אובדן זה. הפערים בין תעודות הכניסה לתעודות ההוצאה תיקי ייבוא 002, 005 ו- 006 עיקר הרישום הבעייתי בעיניין זה, מתייחס לתיקי הייבוא 002, 005 ו – 006, בהם אדון במכלול שכן, רק המכלול להשקפתי נותן בסופו של דבר תמונה מלאה של הכמות שנכנסה ויצאה במסגרת המשלוחים הנ"ל. הייבוא המתייחס לתעודת משלוח 64888 (תיק ייבוא 2) אוחסן על ידי הנתבעת בגושים 187, 201, 202, 203 ו – 249.

אלא גם לנוכח העובדה שהנתבעת, בשל האופן הלקוי בו נהלה את המלאי, יצרה נזק ראייתי, היות ולא ניתן לדעת בפועל איזה סוגים של קרטונים אבדו במהלך הדרך, שכן לא רק שהיו מקרים שבהם סחורה אוחסנה בגוש לא נכון, שאחרת לא ניתן להסביר את הפערים בין הכניסות ליציאות, הרי שגם היו מקרים שבהם פסטה מסוג מסויים נרשמה כפסטה מסוג אחר.

...

סוף דבר 142.

התביעה מתקבלת בחלקה, בהתאם לנזק שנקבע בעניין אובדן פסטה ואורז כאמור בסעיפים 84 ו- 141 לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 74,985 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 12,500 ₪.

נספחי התובענה מבהירים זאת מעבר לידרוש; 3) בפועל, בין הנתבעים לבין התובעת אין ולא נכרת כל הסכם – לא כל שכן הסכם קניינות, וזאת מן הטעם, שהתובעת עצמה סירבה לחתום על הסכם שכזה – ולא בכדי, שכן מלכתחילה נראה, כי התובעת ביקשה לנצל את הידע המקצועי והקשרים של הנתבעים, בכדי לקדם את עסקיה, מבלי שתדרש לתת כל תמורה בגין כך. והינה, כעת מבקשת התובעת, בחוסר תום לב, לבוא בדרישות אל הנתבעים - בהיעדר כל התחייבות בין הצדדים; 4) עסקינן בעניינים של יבוא סחורה לישראל.

לא היה לו הסבר מדוע חיכה 3 חודשים עד למשלוח האי מייל; היבואן אחראי כלפי מכון התקנים, ובמקרה זה היבואן הוא חב' מסלמני; הטענה ששילם למר דורון, כך שמר דורון היה ספק, לא כתב בתצהירו, אך זה מובן מאליו והוא אומר זאת בעדותו; הוא בוחר מה להזמין, ועמוס צריך להזמין עבורו מה שהוא הזמין, לרבות הכמות שיש להזמין; מר יניב רפפורט, העד מטעם הנתבעים 2 ו-3 בא לעבוד אצלו; הודה שדרשו שינוי הברקודים, וכי היו תיקונים להזמנות בחודש יוני 2010; המשביר נסע עם עמוס למפעלים בסין, ראה את המוצרים והחליט מה הוא מבקש להזמין, וייתכן שהעובדים של חב' מסלמני עשו מצגת לאנשי המשביר.

הוא גיל ואנשי המשביר היו בתערוכה בחו"ל, אך הוא לא היה במפעלים, אך לאחר מכן הלך למפעלים לבחור; מכון התקנים לא פנה לנתבעים 2 ו-3 אלא לחב' מסלמני; יש הרבה מכתבי אשראי, אך הוא צירף רק שניים מהם; אינו יכול להראות מה היו הדרישות שלו להזמנות בלי מכתב האשראי; לאחר התחמקויות רבות הודה שבחשבונות הפרופורמה אין את התנאי שהמוצרים צריכים לעמוד בדרישות מכון התקנים; נוהג לחתום ליד כל תיקון במסמך, אך בתיקון מיום 22.8 לא חתם, אך כתב היד הוא כתב ידו; לא ניסה לשחרר את הסחורה לשווקים אחרים, כי לא עושה הבחנה בין השוק הישראלי לשווקים אחרים; נספח 15 בה מהנהלת החשבונות של חב' מסלמני, והיא שבדקה הנתונים, אך אין לו אישור של רו"ח על כך, ואין לו חותמת של רו"ח על נספח 15 לתצהירו; אין לו אישור שכל המוצרים המופיעים במוצג 15 לא עברו את אישור מכון התקנים, ואם לא הוגש הוא יכול להגיש; אין לו אישור על הוצאות החסנה; לא ידע להסביר את ההבדל בין מספר הפריטים שבנספח 15 (69 פריטים) לבין מספר הפריטים בנספח 16 (31 פריטים); לא הביא לעדות את נציג המחסן בו אוחסנו המוצרים; לא צירף חוות דעת בגין נזקים; מודה שבחשבון הפרופורמה כתוב שסטייה של פלוס מינוס 5% היא מוסכמת המסגרת התנאים הכלליים להזמנה, ואילו טוען לליקויים לגבי 7% מהסחורה בלבד; אינו יכול להראות שחב' סטאר קיבלה עמלה בסך 60,000 דולר ולא קיבלה רק 15,000 דולר עמלה; הסחורה הגיעה ארצה בין חודש יולי לחודש ספטמבר; לא ידע להסביר מדוע לא תבע בהתחלה את הנתבעים 2 ו-3 יחד עם הנתבעת 1; מכון התקנים קיבל הדגימה ביום 8.10.10, וידע את תוצאות הדגימה רק ביום 22.8.10 שעה שעתיים לפני הפגישה; לא ידע להסביר את האמור בתצהירו על הנזקים שגרמו לו הנתבעים 2 ו-3; לא קיבל כל פיצוי עבור הסחורה שלא עברה את הבדיקות של מכון התקנים; לא עושה הבחנה בין הנתבעים בינם לבין עצמם; משלב החקירה הנגדית שלמר מסלמני ע"י ב"כ הנתבעת 1 היתנהל הפרוטוקול בהקלטה.

כמובן שהוצאות מיותרות אלה נגרמו אך ורק בשל היתנהלותו של מר עמוס דורון, שכשל בבצוע מחויבויותיו בנושא אספקת המוצרים לישראל.

...

ובסעיף 29 לנוסח כתב התביעה המתוקן טוענת חב' מסלמני כדלקמן: "עם זאת נראה כי מר עמוס דורון הצליח לשכנע את נציגות המשביר שלא לרכוש את הסחורה ממסלמני גרופ אלא מסולתם רדד. כך, בסופו של דבר, המשביר החליטה לעבוד עם סולתם רדד ולרכוש מהם את המוצרים, ולא לרכוש סחורה נוספת ממסלמני גרופ." חב' מסלמני נימקה את בקשתה זו בכך שהצדדים הסכימו לתיקון כתב התביעה, מר דורון הוא בעל דין נדרש בתביעה שכנגד, עקב מעורבותו הרבה בכל הליך יבוא הסחורה וההסכם עם חב' סולתם.

טענות ההגנה של מר דורון וחב' סטר נגד תביעת חב' מסלמני: הנתבעים 2 ו-3 טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות כדלקמן: 1) האמור והנטען בתובענה הינו לא יותר מגיבוב של שקרים, טענות שווא והוצאת דברים מהקשרם - הכל במטרה לנסות ולהתעשר על גב הנתבעים, ולהוציא מהם כספים במרמה, נוכח כישלונותיהם המסחריים של התובעת ומנהלה ונוכח מחדליהם; 2) ראשית יודגש כי בין התובעת לבין הנתבע 3 אין ולא היתה כל יריבות.

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שטענת אי התאמה של מוצרי המלמין לתקן הישראלי היא טענה של חב' מסלמני שנטענה לאחר מעשה, על מנת להצדיק את מעשיה שלא לעמוד בהסכם מיום 18.8.10 ומיום 22.8.10 ולהגדיל רווחיה שלא כדין.

על כן סבור אני שהתובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים.

סוף דבר: לאור כל האמור, אני דוחה את תביעת התובעת בתיק אז' 16839-03-11 (חב' מסלמני) נגד הנתבעים 2 ו-3 (מר דורון וחב' סטר), ומחייב את התובעת, חב' מסלמני, לשלם לנתבעים 2 ו-3 (מר דורון וחב' סטר), ביחד ולחוד, כדלקמן: 1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל; 2) שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; 3) אני מורה כי תיק הוצל"פ מס' 03-09858-11-5 בלשכת ההוצל"פ בירושלים ייסגר, וכל הליכי הגבייה בתיק זה יבוטלו לאלתר.

הנתבעת, יזמית פרויקט הבנייה ממנה רכשו התובעים את הדירה ומי שבנתה את פרויקט הבנייה באמצעות צד ג', שלחה הודעה לצד שלישי לצד ג' בטענה לאחריות צד ג' לליקויים בעבודות הבנייה ובדרישה לשיפוי ופצוי הנתבעת בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובעים במסגרת הליך זה. במקור התבקש בכתב התביעה סעד כספי וכן צו עשה לבצוע תיקונים בעין במרפסת הדירה ובחנייה של התובעים.

במסגרת התביעה ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של כ-250,000 ₪, פיצוי בגין עלות דיור חלופי למשך 45 יום בתקופת התיקונים, הובלה ואחסנה בסך של 30,000 ₪, פיצוי בגין ניזקי ריהוט לרבות נזקים עתידיים הצפויים בגין הצורך בפרוק ארונות קיר לצורך ביצוע התיקונים בסכום מוערך כולל של כ-20,000 ₪, פיצוי בגין ירידת ערך שיורית בגין ניזקי הרטיבות גם אם יתוקנו בסך של 65,000 ₪ לפחות ופצוי בגין נזק לא ממוני בשל עגמת נפש, מניעת הנאה ושימוש בדירה, אי נוחות, טירחה והפסד ימי עבודה בסך של 50,000 ₪ לפחות.

בסיכומים עומדים התובעים על מלוא רכיבי התביעה למעט דיור חלופי ומבקשים, חלף הפצוי בגין עלות התיקון שהתבקש בכתב התביעה, לחייב את הנתבעת ואת צד ג' בתשלום עלויות תיקון הליקויים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט, תוך שהם חולקים על התימחור הנמוך של עלויות תיקון הליקויים בחלונות הדירה על פי חוות דעת מומחה בית המשפט ומבקשים להעמיד את עלות התיקון הכוללת של הליקויים בדירה על סך של 80,000 ₪ בהתאם להצעות מחיר בשוק החופשי.

הנתבעת וצד ג' דוחות את טענות התובעים וטוענות שמדובר בתביעה "מנופחת" ומופרזת המוגשת על ידי התובעים בחוסר תום הלב ובניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונן וכי התנהלותם הכוחנית וחסרת תום הלב של התובעים, לפני הגשת התביעה ובמהלך ניהול ההליך, הובילה לכך שבדירה נותרו ליקויים ואין במקרה זה להתייחס לתובעים כצד "החלש" שיש להגן עליו מפני היזם/הקבלן.

התובעים סירבו לאפשר תיקון בעיית הרטיבות בקיר חדר השינה הדרומי ובקיר הצפוני של ולא המציאו את חוות דעת המומחים מטעמם משנת 2017 עליהן הם מתבססים, אלא לראשונה לנתבעת במצורף לכתב התביעה ולצד ג' עם משלוח הנתבעת הודעה לצד שלישי.

אינני סבורה כי הייתה זו חובתה של הנתבעת להודיע לצד ג', ולא של התובעים וכי בהסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים לאחר הדיון שלא היתקיים, לביטול הדיון הנדחה, להגשת תצהירי עדות ולקביעת התיק לשמיעה ללא אזכור שאלת ההוצאות, יש לפטור מתשלום ההוצאות.

...

אין בידי לקבל זאת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 41,272 ₪, את חלקם של התובעים בהוצאות חוות דעת מומחה בית המשפט (3,705 ₪), את החלק היחסי של האגרה כיחס שבין הסכום שפסקתי לסכום התביעה (475 ₪) וכן שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

ואולם כאשר במסגרת ההליך התאפשר ביצוע בעין של התיקונים באמצעות צד ג' ואלה לא בוצעו במלואם, על פי חוות דעת מומחה בית המשפט אשר בדק את התיקונים שביצעה צד ג' במסגרת ההליך העלתה שחלק לא קטן מהליקויים שפורטו בכתב התביעה ובהם ליקויי רטיבות לא תוקנו, ולא ניתן לומר כי טענות התובעים לליקויים חסרות יסוד וכן כאשר הנתבעת וצד ג' לא עמדו על קיום הדיון נוכח הודעת צד ג' כי התובעים ממשיכים לסכל את ביצוע התיקונים שפורטו בחוות דעת מומחה בית המשפט והסכימו לברור הסעד הכספי בתביעה חלף עמידה על ביצוע התיקונים בעין ואכיפת התובעים בדרכים העומדות לרשותן בדין למילוי ההחלטה על כך, בנסיבות אלה לצד ההסכמה למתן פסק דין ללא חקירות תוך חיסכון בזמן ובעלויות לצדדים, אני סבורה כי יש לפסוק לזכות התובעים שכר טרחת עורכי דין בסכום שקבעתי - בסך 5,000 ₪.

אשר לליקויים שנתגלו במושכר במהלך התקופה, טוען הנתבע כי מדובר בליקויים שנגרמו בעיקר בשל אופן תחזוקת המושכר על ידי התובע, וזאת כאשר ידית המקלחת נישברה פעמיים (ותוקנה על ידי הנתבע לאחר שהתובע סרב להכיר באחריותו לנזק), האסלה נישברה אף היא פעמיים ותוקנה בנסיבות דומות, מכונת הכביסה ששמשה רק את התובע היתקלקלה וזה סרב להכיר באחריותו אף לנזק זה, ועל כן לא תוקנה, המיקרוגל היתקלקל אף הוא, וכיוב'.

מתוך סכום זה ערך קזוז בהתאם להוצאות שלשיטתו נגרמו לו. את ההוצאות חישב על פי מחירי מחירונים מקובלים בשוק, בהתאם לציטוטים שהביא במכתבו (ככל הנראה מתוך חפוש במנוע חפוש באנטרנט), ואת היתרה שנותרה לטובת התובע, בסך של 1,465 ₪ העביר אל התובע בסמוך למשלוח המכתב.

אשר לעלויות התיקונים המצוינים במכתבו של הנתבע – התובע הכחיש כאמור את חבותו לשאת בתיקונים אלו, אך לא ביקש להביא נתונים לסתור את העלויות הנקובות שם, ולא ביקש להראות כי הסכומים הם שגויים.

לסיכום הדברים, לאחר שנחה דעתי בנוגע לכך שנזקי וליקויי המושכר אינם נובעים מבלאי סביר, ולאחר ששוכנעתי כי יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה סביר יותר להניח כי אלו נגרמו בשל היתנהלותו של התובע במושכר מאשר מסיבה אחרת, וכן לאחר שמצאתי כי התובע לא השיב את המושכר במצב תקין לנתבע, כנדרש, הרי שאני מקבלת עקרונית את טענת הנתבע לפיה יש לערוך קזוז בין זכויות הנתבע בתום התקופה לבין חובותיו.

לאור התוצאה, בשים לב למשך הזמן שחלף ממועד סיום תקופת השכירות ועד להגשת התביעה כאן וכן לאור הנזק הראייתי שנוצר בשל כך לנתבע בניהול ההליך, אני קובעת כי על אף קבלת התביעה באופן חלקי הרי שיש לדחות את הדרישה לפצוי בגין עוגמת נפש, את דרישת התובע לתשלום הוצאות משפט ואף את דרישתו לקבלת פיצוי בגין ייעוץ משפטי (פיצוי שממילא אין זה נהוג לפסוק כמותו במסגרת הליכים המתנהלים לפני ביהמ"ש לתביעות קטנות, המותאמים לאזרח הפשוט, לאור חובת הקטנת הנזק החלה על התובע).

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ולדחות את יתרתה, ולהלן טעמיי - אין חולק כי התובע שכר מאת הנתבע חדר בדירת 4 חדרים בתקופה שבין 23.10.16 לבין 22.10.17.

לסיכום הדברים, לאחר שנחה דעתי בנוגע לכך שנזקי וליקויי המושכר אינם נובעים מבלאי סביר, ולאחר ששוכנעתי כי יש לקבל את גרסת הנתבע לפיה סביר יותר להניח כי אלו נגרמו בשל התנהלותו של התובע במושכר מאשר מסיבה אחרת, וכן לאחר שמצאתי כי התובע לא השיב את המושכר במצב תקין לנתבע, כנדרש, הרי שאני מקבלת עקרונית את טענת הנתבע לפיה יש לערוך קיזוז בין זכויות הנתבע בתום התקופה לבין חובותיו.

עוד אני מקבלת את חישובי הנתבע (אשר אומצו למעשה על ידי התובע) בנוגע ליתרות הזכות העומדות לתובע, ובשים לב לאמור בסעיפים 24 ו-25 לעיל אני קובעת כי הקיזוז בוצע כדין למעט לעניין הסכומים של 500 ₪ (בגין נקיון) ו- 500 ₪ (בגין הפסד ימי שכירות).

לאור התוצאה, בשים לב למשך הזמן שחלף ממועד סיום תקופת השכירות ועד להגשת התביעה כאן וכן לאור הנזק הראייתי שנוצר בשל כך לנתבע בניהול ההליך, אני קובעת כי על אף קבלת התביעה באופן חלקי הרי שיש לדחות את הדרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש, את דרישת התובע לתשלום הוצאות משפט ואף את דרישתו לקבלת פיצוי בגין ייעוץ משפטי (פיצוי שממילא אין זה נהוג לפסוק כמותו במסגרת הליכים המתנהלים לפני ביהמ"ש לתביעות קטנות, המותאמים לאזרח הפשוט, לאור חובת הקטנת הנזק החלה על התובע).

סדר יומו של התובע כלל בין היתר, הגעה למטבח הראשי בשעות הבוקר, וידוא שילוח תקין של משלוחי המזון ללקוחות הקצה, וידוא תקינות הזמנות של סחורות וחומרי גלם וכן טפול באירועים בלתי צפויים.

בערך בשעה 10.00 – 11.00 יצא לנקודות אליהן סופק המזון, שהן בין באר שבע לבין חיפה, כדי לוודא איחסנה תקינה, הגיינה וסדר עבודה תקין של עובדי השטח.

הוא נקלט לעבודה במעסיקה לצורך כך. מפאת חשיבות הבקורת למעסיקה, נכחו במטבח גם אחד ממנהליה וגם מנהל המטבח וכל העיניים היו נשואות לתובע והוא חש את מלוא כובד האחריות מוטלת עליו.

בתום הבקורת, אשר היתנהלה כהלכה, חש התובע ירידת מתח קיצונית ומיד התארגן ויצא לפגישת עבודה באשדוד.

לתובע מספר גורמי סיכון ללקות במחלת לב (עישון, היפרליפידמיה מעורבת וסיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית) אך בטרם הארוע הנוכחי לא סבל מסימפטומים של מחלת לב איסכמית, והתעמל 3 פעמים בשבוע ללא תלונות.

הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ולאחר מכן ישאו הפרישי הצמדה וריבית חוקית עד מלוא התשלום בפועל.

...

לסיכום: קיים קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודה ביום 20.1.2019 לבין האוטם התחתון (STEMI) שלקה באותו יום, בשל חסימת עורק RCA.

לטענתו, התובע לא הוכיח תשתית עובדתית התומכת במסקנה כי ביום 20.1.2019 אירע לו אירוע חריג בעבודה.

משנקבע ההיפך בהחלטה מיום 21.2.2022 – אין לנו צורך לדון בטענות אלה והן נדחות.

בנסיבות אלה, אנו מקבלים את חוות דעתו של פרופ' גוטליב ובהתאם לה ולהסתייגות המופיעה בה, קובעים כי יש להכיר באירוע אוטם שריר הלב שחווה התובע ביום 20.1.2019 כפגיעה בעבודה.