אחריות יצרן למעלית שגרמה למוות

בפגישה, מסרו נציגי החברה דוגמא לפרוספקט של יצרן מעלונים אחר, ובקשו להתאים את המידות וכושר המעמס של המעלון שהוזמן, לנתונים שבפרוספקט זה. העיכובים באספקת המעלון התקנתו ותחילת הפעלתו, נגרמו בגלל התנהגות "רונן" וגורמים נוספים: לא הודיעו מהי ההזנה החשמלית של המעלון ומהם הגוונים, ומהו סוג צפוי הרצפה המבקש.

מוצג יד1 – מכתב מאשל מעליות מיום 23/3/03 לבית-המשפט, בצירוף כתב אחריות למעלון.

עם פטירתו של מר רונן, בטרם הוגש תצהירו כראיה לתיק בית-המשפט, ולנוכח הצהרת בא-כוח "רונן" בדבר החלפת התצהיר, נותרה גרסתה של "רונן", ללא תמיכה ראייתית, והגירסה היחידה שנתמכה בתצהיר, לגבי אופן ומהלך המגעים והשתלשלות העובדתיות שבין "רונן" לבין "א.ש.ל", היא זו של מר אורבך.

באחרית דבריי, רואה אני לנכון להתייחס לטענה נוספת שהועלתה על ידי מר אורבך בתצהירו ועלל-ידי בא-כוחו בסיכומיו, לפיה, מריבוי המצהירים המספרים על נסיעות שעשו במעלון, עולה הרושם שהמעלון מתופקד ו/או מופעל על ידי מישפחת אמיתי כמעלית ציבורית, בעוד שלפי הוראות היצרן וההנחיות שנמסרו למשפחת אמיתי פעמים רבות – המעלון אינו מיועד לנסיעה של נוסעים רבים, אלא אך ורק לנכה בתוספת מלווה.

...

בסיכומים טוען ב"כ התובעים כי, יש לקבל את התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד: איחור באספקת המעלון – "א.ש.ל" לא ספקה את המעלון במועד.

בנסיבות האמורות, רואה אני לקבל את התביעה של משפחת אמיתי כנגד "א.ש.ל" במלואה, ולדחות את תביעתה של "רונן" כנגד "א.ש.ל" ואת תביעתה של "א.ש.ל", כנגד "רונן". באשר לגובה הפיצויים, שיש לפסוק למשפחת אמיתי, יש ליתן את הדעת לשתי נקודות שמועלות על-ידי ב"כ "א.ש.ל" בסיכומיה: לטענת ב"כ "א.ש.ל", דרישת משפחת אמיתי לתשלום הוצאות רפואיות, להידחות, משלא צורפה חוות-דעת כמתחייב בתקנות, שיש בה בכדי לבסס את טענותיה שהיה ניתן למנוע את אשפוזו של מר רון בבית-חולים אלישע.

דין טענה זו להידחות שכן, גם ללא צירוף חוות-דעת בנידון, נהי וברי לכל בר-ביב-רב, כי מר רון שהינו נכה בשיעור של 100% לא יוכל לנהל אורח חיים סביר, בדירה שאין בה מעלון ויהיה מחויב לחפש אחר דרך אלטרנאטיבית, כמו במקרה הנדון, שהינה אשפוז בבית-החולים בו יש את כל התנאים לשהייתו.

בנוסף, "א.ש.ל" תשא בהוצאות המשפחת אמיתי ושכ"ט באופן כולל בהליך זה, בשיעור של 6,000 + מע"מ. כן, התביעה שכנגד נדחית.

עניינה של תביעה זו דרישה של התובעים לחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, בסכום של 51,420 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלות התובע המבוטח כתוצאה מקריסת עץ. הנתבעות העבירו הודעה לצד ג' (להלן: "דני שירותי גינון"), ובקשו מבית המשפט לזמנו לדין ולחייבו בשיפוי או בכל סעד אחר שייפסק נגדן, ככל שבית המשפט ימצא אותן אחראיות לקרות הארוע ויחייבן לשאת בנזק.

דוגמה לעניין זה ניתן למצוא בע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' רחל הינדלי, פ"ד מט(1) 045, שם דן בית המשפט באחריות של יצרנית המעליות וספקית שירותי אחזקה ותיקונים למותו הטרגי של אדם שנפל לפיר של מעלית בבית מגוריו – ומת.

...

עדות זו של מר אשכנזי הייתה רציפה ומהימנה עליי, ובצירוף הנסיבות שצוינו לעיל, המסקנה היא כי גם אם הייתי קובעת כי חלה חובת הזהירות הקונקרטית על הנתבעת 1, היא עיריית רמת-גן, הרי שזו עמדה בחובה כנדרש.

סוף דבר נוכח כל האמור, הנני קובעת כי הנטל להוכחת עוולת הרשלנות מוטל על התובעים, וכי אלה לא עמדו בנטל זה על מנת להוכיח כי הנתבעת 1 התרשלה או עוולה כלפי התובע המבוטח את עוולת הרשלנות.

התוצאה היא שדינה של התביעה להידחות.

המשיבות תבעו מהמערערת פיצוי על הנזק שניגרם להן ממותו של המנוח, ואת אחריות המערערת הן ביקשו לבסס על פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:"פקודת הנזיקין"), וכן על חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 (להלן - חוק האחריות).

במאמריו של ד' מור, "אחריות יצרנים בנזיקין למוצרים פגומים" עיוני משפט ה (תשל"ו-ל"ז) 581 נאמר בסוגיה זו, בעמ' 590-591: "... בקטגוריה של הדברים המסוכנים נכלל גם חפץ, שאין החפצים מסוגו מסוכנים כשלעצמם, אך הוא נעשה מסוכן לאחר שנתהווה בו פגם בזמן ייצורו, פגם שאינו אופייני למוצרים מסוגו והוא שמקנה לחפץ את אופיו המסוכן". מאחר שאישרנו את מסקנתו של השופט באשר לסיבת אי-נעילת הדלת, קרי שאילו הכול היה תקין לא יכולה הייתה התקלה לקרות, הרי שניתן להניח, מתוך מכלול הנסיבות, כי אחד ממנגנוני הבטיחות של המעלית לא היה תקין, ועקב כך הפכה המעלית לדבר מסוכן.

להלן דוחה חברי את טענת המערערת כי לא הייתה חשיבות לשאלה מדוע לא ננעלה דלת המעלית, ומטעים, כי לצורך ההכרעה בשאלת האחריות לגרימת התאונה היה חשוב לקבוע מדוע לא ננעלה דלת המעלית למרות העובדה שהדלת נסגרת והמעלית עברה לקומה אחרת.

...

סוף דבר דעתי היא אפוא, כי יש לדחות מכול וכול את ערעורה של המערערת.

כמוהו אף אני סבור כי נתקיימו בענייננו התנאים להחלת החזקה "הדבר מדבר בעדו". כחברי, השופט מצא, אף אני סבור כי למערערת הייתה "שליטה אפקטיבית" במעלית.

כחברי אף אני סבור כי, בנסיבות העניין שלפנינו, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהמערערת התרשלה מאשר עם המסקנה כי היא נקטה זהירות סבירה.

בתגובה השיב כי הוא עד לכך (עמ' 40, שורה 18) וכי ישנו אדם נוסף שהיה עד לרעשים אולם הלה נפטר.

מה גרם לפגיעת המעלית בקרקע – עומס יתר או כשל אחר – בחינת הראיות דוח מינהל הבטיחות בעת הרלוואנטית לארוע עבד במשרד העבודה במחלקת חקירות החוקר אהוד פטרסקו אשר היה אחראי על חקירת הארוע מטעם מנהל הבטיחות במשרד העבודה.

בכל הנוגע למשקל היתר, לא ברור מדוע לא הופנתה הטענה כלפי מי שלכאורה נושא בעיקר האחריות, הוא יצרן המעלית.

...

על כן, התביעה נדחית.

לאור מסקנה זו, נמחקת ההודעה לצדדים שלישיים.

אשר להוצאות ההליך, למרות המסקנות לעיל מהן מתבקש לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות, בסופו של יום המסקנה נשענת במידה רבה על מאזן ההסתברויות.