אחריות טכנאי מעליות בתאונת מעלית

נתבעות 1-2 טוענות כי לא הייתה כל התרשלות מצד הנתבעת 1 בכל הנוגע למעלית, כי נקטה באמצעי זהירות סבירים בנסיבות המקרה ואין לייחס לה כל אחריות לקרות התאונה.

מטעם נתבעות 3-4 העידו מנהל שירות אזורי – דני סוויסה, וטכנאי המעליות אשר בדק את המעלית בה נפגעה התובעת לאחר הארוע – מר רונן גמליאל.

...

לפיכך, ולאור הנכויות שנקבעו לתובעת על ידי מומחי הצדדים, אני סבור כי הפיצוי הנכון בגין ראש נזק זה הוא בסך 90,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעות 1-2 נדחית.

הודעה לצד שלישי נדחית אף היא משנדחתה התביעה כנגד נתבעות 1-2.

לטעמה, טענת המומחית לפיה המעלית עמדה בתקן, גם במצב בו היא שקועה 20 ואף 30 ס"מ מתחת לקומה או נימצאת בתנועה בזמן פתיחת הדלתות, "היא טענה שאינה עומדת במבחן ההגיון". ביחס לעדות עד צד ג', הדגישה התובעת, כי כל הגעת טכנאי מטעם חברת השרות מתועדת בספר המעלית (בנגוד לעדות עד הנתבעת) וכי הן על פי תצהירו, הן על פי עדותו לא היתה קריאת שירות לטכנאי ביום התאונה.

התאונה נגרמה על ידי נכס שלנתבעת שליטה מלאה עליו ואכן, כפי שגם הובהר לעיל, אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שעשתה כן. כך או אחרת, בין אם מדובר בנורמת הפעילות של המעלית ובין אם מדובר בתקלה במעלית שגרמה לתאונה, הרי שהנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות על מנת למנוע את הסכנה שנשקפה לתובעת מהסיכון הבלתי סביר אליו נחשפה, הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית שלה כלפיה התובעת, הפרה שגרמה לנזקיה של התובעת ומכאן אחריות הנתבעת לפצות את התובעת על נזקיה.

...

לפיכך על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בארוע כדלקמן: כאב וסבל 35,000 ₪ אובדן כושר השתכרות ופנסיה 133,000 ₪ עזרת הזולת 8,000 ₪ הוצאות וניידות 15,000 ₪ -------------------------------------------------------- סה"כ 191,000 ₪ בניכוי אשם תורם בשיעור 15% (במעוגל) 162,000 ₪ בניכוי תגמולי המל"ל (במעוגל) 28,000 ₪ בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בסך של 134,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאותיה (אגרת בית המשפט ועלות חוו"ד המומחה) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. לתובע 2 (המל"ל) תשלם הנתבעת את תגמוליו בסך של 28,000 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע 2 את הוצאותיו (אגרת בית המשפט ועלות חוו"ד המומחה) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי, בתוספת מע"מ. צדדי ג' ישפו את הנתבעת ב-25% מהסכומים בהם חויבה כאמור.

בהמשך העיד כי נספח ב' לחוזה השרות עם נתבעת 1- "טבלת בקורת וטפול מונע על ידי טכנאי שרות" (נספח א' לתצהיר התובעת) מהוה את הטיפולים שחברת המעליות מתחייבת לבצע במסגרת ההסכם וכי הנושא מצוי בתחום אחריותו של מנהל השרות של החברה.

סיכום עניין האחריות מכל האמור לעיל עולה כי מסתברת יותר המסקנה כי התאונה נגרמה עקב עומס יתר על המעלית, אשר היתדרדרה מעבר למהירות הנסיעה המתוכננת ולא הצליחה לעצור בתחנה ונעצרה רק בבלם בפיר המעלית.

...

על כן, התביעה נדחית.

לאור מסקנה זו, נמחקת ההודעה לצדדים שלישיים.

אשר להוצאות ההליך, למרות המסקנות לעיל מהן מתבקש לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות, בסופו של יום המסקנה נשענת במידה רבה על מאזן ההסתברויות.

ביום 11.11.91 ארעה תאונה קטלנית במעלית למכוניות, עקב פעולה שבוצעה בחדר המכונות של המעלית על ידי טכנאי לא מוסמך, שהיה הנאשם האחר באותו תיק.

עוד טען המבקש, כי התקנת התקן הנעילה המכני במעלית לאחר קרות התאונה, מהוה חכמה שלאחר מעשה, ועל כן אין להטיל עליו אחריות בגינה.

...

בפני בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא ד' ברלינר, והשופטים ז' המר וי' שיצר), בע"פ 71747/02, שניתן ביום 24.2.05, ובו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב בת.פ. 3375/97 (השופט ח' אפרתי) מיום 4.9.02, בו הורשע בעבירה של גרם מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

המשיבה סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

על אף שהוראות תקן 24 והוראות מפקח עבודה ראשי מיום 31.12.87 לא חלות על המעלית נושא כתב האישום, טוענת המשיבה, יש ללמוד מהוראות אלו על נורמות ההתנהגות הנדרשות מבודק מעליות, ויש בהן כדי לשמש אמת מידה לבחינת סטנדרט הזהירות המקובל בתחום זה. דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלו מסקנתי היא כי לא הוכחה עילה למתן רשות ערעור, ועל כן הבקשה נדחית.

ביום 23.11.02 ארעה תקלה חמורה כאשר מעלית מספר אחת, מתוך שתי מעליות שקיימות בבנין, "נזרקה" כלפי מעלה בעוד המשקולת צונחת כלפי מטה, מה שגרם למעלית להתרסק לתקרת פיר המעלית (להלן – "התאונה").

יצוין כי הנתבעת שלחה לנציגות דו"ח ביום 23.10.02 שבו נאמר, שבביקור שערך טכנאי התברר כי יש צורך להחליף במעלית מספר פריטים שאחד מהם הוא כננת.

אינני סבור שיש בטיעון זה בכדי למנוע מסקנה, לפיה במעלית שבה אירעה תקלה, קיימת אחריות של הנתבעת לכך שלא אתרה את התפתחות התקלה מבעוד מועד.

...

לפיכך, אני קובע שממצאי הבדיקה מצביעים על אחריות הנתבעת, ועל פי הסכם התיקון עליה להשיב את הסכום ששולם.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: עלות תיקון המעלית בסך 18,000 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.