אחריות חוות סוסים לנפילה מסוס

הנתבעת טענה כי לא הייתה לה כל שליטה על הנעשה בחוות הסוסים שבבעלותה ושליטתה של חברת התיירות המקומית, ולכן, מלוא האחריות לפעילות הרכיבה בחסות חוות הסוסים ולשלומם ובטיחותם של משתתפי הטיול רובצת לפתחה של חברת התיירות המקומית בלבד.

התובע טען בתביעה כי הוא נפל לאחר שהאוכף ניפתח, בזמן שדהר על הסוס, מבלי לציין את הסיבה לכך, וכפי שעולה מהדברים לעיל, גירסתו נעה ונדה בין פתיחה של האוכף מפני שלא ניסגר כהלכה ע"י המדריכים (תצהירי תשובות לשאלון) לבין השערה כי האוכף ניפתח מפני שהיה לא תקין או לא ניסגר חזק, כאשר נקודת המוצא העובדתית שהתובע הוסיף אותה היא כי האוכף נקשר לפני הנפילה נשוא התביעה ע"י המדריך.

...

מכאן, לא שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה כלפי התובע או כי פעלה באופן בלתי סביר.

אני סבורה אפוא כי לא חלה על הנתבעת אחריות לאירוע התאונה ודין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, מאחר ודחיתי את גרסתו של התובע בדבר סיבת הנפילה ומאחר ולא שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה כלפיו, אני מורה על דחיית התביעה.

כפי שציינה עמיתתי כב' השופטת אורנה לוי בת.א. (שלום ת"א) 39945/03 אביבי נ' דוד [2006]: "מי שרוכב על סוס נוטל על עצמו סיכון טבעי של נפילה במהלך הרכיבה, אך הדברים אמורים בנפילה הנובעת מעצם הרכיבה והפעילות הספורטיבית ולא נפילה אשר נובעת מחוסר הדרכה, פקוח והשגחה. כל אלו הופכים את פעולת הרכיבה באותו מקרה כפעולה לה נלווים סיכונים בלתי סבירים אשר אותם לא היה על הרוכב לטול על עצמו. " ובהמשך: "פסיקה רבה מתארת את ההלכה הראויה והנוהגת בעיניין חובותיו של בעל חוות סוסים כלפי מבקריו אשר באים לרכב ובמיוחד בכל הנוגע לרוכבים חסרי ניסיון, שם חובת הזהירות היא מוגברת, להבדיל מרוכבים מקצועיים, ולדוגמא ראה: רע"א 8085/99 מניס נ' גרשגורן [פורסם בנבו] (29.3.00), שם אישר בית המשפט העליון את פסיקת ביהמ"ש המחוזי על פיה הסיכון אותו נטל מדריך הרכיבה שהיה צמוד לקבוצת הרוכבים בבחירת תואי הרכיבה היה סיכון בלתי סביר; ת.א. (ב"ש) 569/90 עיזבון נורית יעקב ז"ל נ' טקסט ראנץ' בע"מ [פורסם בנבו] (20.9.93), שם הוטלה אחריות על מועדון רכיבה לגבי פגיעת בבני זוג ללא ניסיון רכיבה אשר הושארו על הסוסים בתחומי המועדון ללא פקוח והדרכה צמודים; ת.א.(ימ') 1161/99 קרואני זאהי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (1.4.03) שם הוטלה אחריות על בעל חוות סוסים בשל העידר הדרכה מספקת לגבי הסיכונים הטמונים ברכיבה לרוכב בלתי מיומן; ת.א (י-ם) 1433/96 מימוני עמרם נ' עריית ירושלים [פורסם בנבו] (27.3.03), שם הוטלה אחריות על בעלי חוות סוסים בשל העדר הדרכה מספקת לרוכב חסר ניסיון; ע"א (ת"א) 1920/99 ריבוך רפי נ' עדי נעים רות [פורסם בנבו] (15.7.03); ת.א. (ת"א) 2599/91 לנגר נ' ועקנין, פ"מ תשנ"ג (4) 516 (24.2.94) (כל הפסיקה לעיל מצויה במאגר "נבו").

...

דיון והכרעה השאלות העובדתיות לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, בחומר הרפואי שהוגש ובחקירות הנגדיות הנני מקבל את טענות ב"כ התובעת המלומד שצויינו לעיל.

לנוכח קביעותיי דלעיל ובהסתמך על התשתית הראייתית שלפניי, הנני מקבל את תביעת התובעת ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים הבאים בראשי הנזק השונים כדלקמן: כאב וסבל ב"כ ההגנה המלומד טען שיש להעמיד את הפיצוי בגין כאב וסבל על שיעור 20,000 ₪.

לאור האמור בסעיף 12 לתחשיבי הנזק מטעם התביעה, הנני מקבל טענה זו ופוסק סך של 20,000 ₪ בגין ראש נזק זה. הפסד השתכרות לעבר הנני מקבל את הטענה שהתובעת רצתה לעבוד לאחר חלוף ימי אבלה, אך לאור מצבה לאחר התאונה, לא יכולה היתה לשוב לעבודה.

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן: כאב וסבל 20,000 ₪ הפסד השתכרות לעבר 40,000 ₪ פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד 100,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות 25,000 ₪ עזרת צד ג' 15,000 ₪ ניכוי אשם תורם ( 20,000 ₪) סה"כ 180,000 ₪   שכ"ט עו"ד והוצאות משפט: הנתבעות ישאו בהוצאות המשפט וכן בשכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

" אין זה סביר שסוס הנמצא בחוות רכיבה ואשר הניח לרוכב בלתי מנוסה לעלות ולשבת עליו, הוא "חיית בר". התובע לא הביא כל ראיה שממנה ניתן ללמוד שהיה מדובר ב"סוס מועד", או לכך שהעמותה, או אדם כלשהוא, ידעו שמדובר ב"סוס מועד".

עם זאת, "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון..." ובהמשך הדברים, בין הדוגמאות לסיכונים כאלה מצויין במפורש כי "הרוכב על סוס עלול ליפול ממנו." (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 126 – 127).

...

לאור הודעה זו, התבקש בית המשפט למחוק את התביעה נגד העמותה ובהיעדר התנגדות, נעתר לבקשה.

ממילא, עומדת לנתבעת 2, המבטחת, טענת ההגנה של הנתבעת 1 - ודין התביעה להדחות.

התובע ניסה להתגבר על קשיים אלה ולהוכיח שהמבוטח שיתף פעולה בעצם העובדה ששוחח עם החוקר ונתן לו אינפורמציה כלשהי, שהמבוטח לא חייב להודיע על כל מקרה קל שאירע לדעתו וגם שזהות המדריך אמנם לא ידועה אך לא ניתן להסיק מכך מסקנה פוזיטיבית, שהקבוצה לוותה במדריך ששמו לא נקוב בפוליסה.

לאור האמור התביעה נדחית.

בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר אירעו לתובעת, כנטען על ידה, עקב נפילה מסוס עליו רכבה בחוות הנתבע 1 (להלן גם: "הנתבע"), אשר היה מבוטח במועדים הרלוונטיים באחריות כלפי צד שלישי אצל הנתבעת 2.

...

בכך שהחליטה ובחרה לרכב בסופו של דבר על הסוס ואף לצאת לרכיבה מחוץ לחווה לאחר הדרכה קצרה, ללא מדריך ובלוית אחיה בלבד, לאחר שהנתבע הציע לה לוותר על הרכיבה-יש משום רשלנות גם מצידה.

לאחר עיון בחוות הדעת ובחומר הרפואי שצורף, החלטתי לאמץ את מסקנות המומחה הרפואי ד"ר טאובר, כפי שפרט במהלך חקירתו, לגבי נכותה הרפואית של התובעת ולהעמידה על 20% בגין הגבלת התנועות בפרק הכתף.

ב"כ התובעת טען בתשובתו לסיכומי הנתבעים כי פירוט תשלומי העבר שגוי אך בבדיקה נוספת של האקטואר שממצאיה הוגשו ביום 17.5.06 הוברר כי הסכומים נכונים וחוות הדעת האקטוארית לגבי פירוט הסכומים שהתקבלו מקובלת עלי.

התובע, יליד 26.4.65, הגיש תביעה לפיצויים נגד הנתבע 2 (להלן-הנתבע), שהיה בעלים של חוות סוסים, בגין תאונה שבה נפל מסוס שעליו רכב (להלן-התאונה) ביום 27.2.97.

בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 127-126 נאמר: "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן מי שמשתמש במתקן ספורט-אם כמשתמש ואם כצופה-עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם כדור'...

...

פרופ' פינסטרבוש, המומחה שמונה על-ידי בית המשפט, מצא שהתובע מתהלך בצליעה, שחלקה נגרמת על-ידי הכאב, שממנו הוא סובל.

רופא המוסד, קבע שיש לדחות את הבקשה להכיר ברכב שברשותו לצרכים רפואיים.

נראה לי שבנסיבות אלה תעמוד נכותו התפקודית של התובע על 40%.

נראה לי לאור האמור שיש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 150,000 ש"ח. עזרת הזולת 32.