אחריות חוות סוסים בתאונת רכיבה על סוס

בית המשפט השתמש בדוקטרינה הנזק הראייתי המובנה כדי להעביר את נטל השיכנוע אל העיריה, ומכאן קצרה הדרך להטלת אחריות על העיריה (בנכוי אשם תורם של 30% על התובע): "בעניינינו, התרשלות המערערים הותירה תחת עמימות את השאלה ההיפותטית – האם לולא ההתרשלות היה המשיב 1 פועל כפי שפעל. בנסיבות העניין נראה לי כי נטל השיכנוע היה מוטל על כתפי המשיבים לשלול את הקשר הסיבתי בין התרשלותם לבין הנזק. זאת לא עלה בידם לעשות" (הדגשה הוספה – י"ע).

דומני כי עניין מימוני ממחיש היטב את הבקורת, שהרי רשוי עסק של חוות רכיבה, אין משמעו כי על הערייה לעסוק בהסדרת כללי בטיחות הרכיבה על סוסים, והעדר הרשוי לא היה מונע מן הסתם את ההתרשלות שהביאה באותו המקרה לתאונת הרכיבה – רכיבה ללא קסדה על סוסה "חמת מזג" בלווי מדריך לא מנוסה.

...

אשר על כן דין הערעור להידחות, ובנסיבות המיוחדות מאוד של המקרה, אין צו להוצאות.

העובדה שהמערער חזר למוסד מרצונו היא בעיני נדבך חשוב בגיבוש מסקנה זו. גם לדעתי נשלל הקשר הסיבתי בין הפרת החובה החקוקה על ידי המדינה לבין הנזק הנטען על ידי המערער.

על כן דין הערעור להידחות.

הנתבעת הוסיפה כי המסלול בו אירעה התאונה הנו בדרגת קושי קלה, מדובר בשטח מישורי ללא כל מכשולים או מפגעים, ובבוקר של יום התאונה, כמו בכל בוקר של פעילות רכיבה, נבדקו הסוסים והציוד הנילווה לרכיבה על ידי חברת התיירות המקומית וגם על ידי המטיילים עצמם, אשר כאמור הנם רוכבים מנוסים ומיומנים, המכירים היטב את הציוד.

הטיול – תיכנון, ארגון והדרכה עסקינן בקבוצת מטיילים, שהתובע, רמי (עד התביעה) ואשר (עד ההגנה) נמנים עליה, אשר פנתה באמצעות גב' טליה הורוביץ', שהנה מארגנת קבוצות רכיבה על סוסים בארץ ובחו"ל ובעלים של חוות סוסים בארץ, אל הנתבעת המארגנת טיולי רכיבה לקירגיסטן.

דומה כי הנתבעת נטלה חלק בתכנון הטיול ולקחה חלק בניהולו גם במסגרת שהות חברי הקבוצה בחו"ל, כך לטעמי עולה גם מעצם נוכחותו של משה לאורך כל הטיול וגם מעדותו של מיראז'בק אשר היתייחס למשה כאל שותף, אלא שעדיין אין בכך כדי להפוך אותה לאחראית על כל חלקי הטיול ולכל המתרחש בו, וניכר מהעדויות כי האלמנטים שקשורים ברכיבה עצמה, אספקת הסוסים, הציוד, הסייסים ומדריכי הרכיבה, היו בעיקר תחת אחריותה וטיפולה של החברה המקומית, שהנה למעשה חברת תיירות מורשית שעיסוקה ברכיבה על סוסים ברחבי המדינה.

...

מכאן, לא שוכנעתי כי הנתבעת הפרה את החובות המוטלות עליה כלפי התובע או כי פעלה באופן בלתי סביר.

אני סבורה אפוא כי לא חלה על הנתבעת אחריות לאירוע התאונה ודין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, מאחר ודחיתי את גרסתו של התובע בדבר סיבת הנפילה ומאחר ולא שוכנעתי כי הנתבעת התרשלה כלפיו, אני מורה על דחיית התביעה.

שיתף כי בשנת 2016 ניפצע קשה בתאונת רכיבה על סוס, סובל מחבלת ראש, שהצריכה מעורבות כירורגית, וכן משברים בלסת ובגפיים, ונידרש להליך שקומי ארוך בביתו (צוין כי הוגשו אישורים מתאימים).

בתסקיר צוין אמנם שהנאשם הודה, שיתף פעולה עם שירות המבחן ומאז האירוע לא נרשמו לחובתו עבירות נוספות, אולם לצד זאת צוין כי נטילת האחריות על המעשים, מצדו, היא מילולית.

עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות, בדואר שפרעם, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השרות מיום 16.3.23.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במדיניות הענישה הנוהגת, אני סבורה שבנסיבות המקרה אין מנוס מהשתת רכיב של מאסר לתקופה קצרה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 1.

אני דנה את הנאשם ל-10 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, או של נהיגה בזמן פסילה.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסכום של 1,500 ש"ח. הקנס ישולם ב5 התשלום הראשון החל מיום 1.6.23.

התובע, יליד 26.4.65, הגיש תביעה לפיצויים נגד הנתבע 2 (להלן-הנתבע), שהיה בעלים של חוות סוסים, בגין תאונה שבה נפל מסוס שעליו רכב (להלן-התאונה) ביום 27.2.97.

גם כשבא לחוות הסוסים ביום 27.2.97, לא נישאל על-ידי המדריך באשר לניסיונו ברכיבה על סוסים, והמדריך לא נתן לו הוראות לגבי מהירות הדהירה או הסכנות הצפויות וכיצד לטפל בהן.

בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 127-126 נאמר: "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן מי שמשתמש במתקן ספורט-אם כמשתמש ואם כצופה-עשוי להפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם כדור'...

...

פרופ' פינסטרבוש, המומחה שמונה על-ידי בית המשפט, מצא שהתובע מתהלך בצליעה, שחלקה נגרמת על-ידי הכאב, שממנו הוא סובל.

רופא המוסד, קבע שיש לדחות את הבקשה להכיר ברכב שברשותו לצרכים רפואיים.

נראה לי שבנסיבות אלה תעמוד נכותו התפקודית של התובע על 40%.

נראה לי לאור האמור שיש לפסוק לתובע בגין ראש נזק זה סך של 150,000 ש"ח. עזרת הזולת 32.

על יסוד האמור, טענה התובעת, לאחריות הנתבעת, בגין הנזקים שנגרמו לה, מהתאונה ולחילופין, טענה לתחולתו של הכלל הראייתי, בעניין "הדבר מדבר בעד עצמו" ולעניין פרטי התרשלותה של הנתבעת, טענה, כי העמידה לרשותה, סוסה חמת מזג, ללא אזהרה והדרכה מתאימה, מפני "השתוללות", כי לא שלטה כראוי, על הסוסה ואפשרה לתובעת לרכב עליו, ללא תמיכה ושליטה מספקת, חרף היותה חסרת כל נסיון וידע, ברכיבה ובטיפול בסוסים.

אין חולק, כי התובעת עשתה שימוש בקסדת מגן, לא נטען להעדרה של ערכת עזרה ראשונה, לא נטען, כי לא הוצבו במקום, שלטי אזהרה, בדבר כללי התנהגות והוראות רכיבה ומעדויות הצדדים, עולה בעליל, כי המדריך העביר הדרכה ראויה ומספקת לתובעת, עובר לתאונה (על אמצעי הזהירות שעל מפעיל חוות רכיבה, לנקוט כלפי המשתמשים והרוכבים בסוסים, ראה: עניין מימוני, לעיל, פיסקה 5).

...

כפי שפורט לעיל, לא הוצגה ראיה של ממש, שיש בה, כדי ללמד, על התרשלות לכאורית, של הנתבעת ומשכך, לא ניתן לגבש את המסקנה, כי הארוע שגרם לנזק, קרי: דהירת הסוסה, מתיישב יותר עם המסקנה, בדבר התרשלותה (ראה והשווה: ע"א 10566/05 דוד שלג נ' אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ – פורסם בנבו – 26/2/09).

הנה כי כן, משקבעתי, כי אין מקום, לתחולתם של הכללים הראייתיים, בעניין העברת נטל השכנוע, חוזרת הסוגיה, לפתחה של התובעת, בעניין הוכחת יסוד ההתרשלות ומשלא שוכנעתי, כי הנתבעת התרשלה, בשעה שהמדריך שחרר את החבל, בסיום השיעור השני, אין מקום, לקבל את טענות התובעת, גם לעניין הפרת החובה (וככל שזו קיימת) ודין טענתה-להדחות.

ד.סוף דבר, משכשלה התובעת להוכיח את קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית, של הנתבעת, כלפיה ולמצער, את הפרתה, אין מנוס, אלא מלהורות על דחיית התובענה, חרף פציעתה המצערת, נוכח העדר אחריות הנתבעת, לתאונה.