אחריות חברת כוח האדם בתאונת החלקה

יישום האמור בעניינינו - בהיות עדות התובע לפניי סדורה ברורה ועקבית מצד אחד, ולאור האמור במסמכים שהוגשו מצד שני, [ראו תביעה לקביעת דרגת נכות שם צויין כי התובע נפל מגובה ביום 9.2.12 כאשר פרטיה של חברת חסון מופיעים כמעבידתו של התובע; תביעה לתשלום דמי פגיעה - בל/211] ראיתי לקבוע כי עדות התובע באשר לנסיבות בהן התרחשה התאונה - אמינה ואני מקבלת אותה.

חלוקת האחריות: לנוכח כל האמור עד כאן הראיות שהוצגו והפסיקה הנוהגת, ראיתי לחלק את האחריות בין חסון [חברת כח האדם] לבין לשניידר ושבירו באופן שחסון תישא ב 20% מנזקי התובע ואילו שניידר ושבירו ישאו ביתרת ה - 80% בחלקים שוים [40% שניידר ו - 40% שבירו] הנכויות: הנכות הרפואית: כאמור הצדדים הסכימו להעמיד את נכותו הרפואית האורתופדית הצמיתה של התובע על 5%.

...

עיקר טענות המל"ל: גם המל"ל כמו התובע סבור כי דין התביעה להתקבל, הן מנימוקי התובע והן מהנימוקים הבאים: א. הנתבעות כולן אחראייות מעצם היותן מעבידות התובע.

עיקר טענות חסון וכלל: דין התביעה נגדן להידחות, בין השאר, מהטעמים הבאים: כחברת כוח אדם אחראית חסון אך ורק לתשלום שכרו של התובע, ואין להטיל עליה חובות המוטלות על מעביד בכל הקשור לאמצעי בטיחות שיש להנהיג באתר בניה.

לפיכך אין לי אלא לאמץ את קביעתי בפרשת תהילת אורי, שם קבעתי לאחר ששמעתי את המומחים מטעם הצדדים, כי גיל הפרישה בסין הוא 60 שנה.

לסיכום תביעת התובע: לנוכח כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 91,600 ₪.

סוף דבר: תביעת התובע: א. התובע זכאי לפיצוי כדלקמן: מחסון: 20,808 ₪ (20% מסך כל הפיצוי המגיע לאחר ניכוי תגמולי המל"ל) משניידר: 41,616 ₪ (50% מיתרת ה80%) משבירו: 41,616 ₪ (50% מיתרת ה80%) סה"כ : זכאי התובע לפיצוי בסך של 104,040 ₪ כמו כן תשאנה הנתבעות בשכ"ט התובע בסך של 24,400 ₪ (במעוגל) ₪ וזאת בהתאם לחלוקה כפי שנקבעה בסעיף 37 לעיל.

נסיבות התאונה – דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בענין נסיבות התאונה הגעתי למסקנה כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו במשפט אזרחי להוכיח כי נפגע מעצם שנפל על גבו בעת שעסק בפריקת בלוני גז וכי האפשרות המסתברת היא כי מדובר במוט ברזל מהמעקה של הקומה השניה ולא בבלון גז. זאת, אף שהתובע אינו יכול לומר בודאות מה נפל עליו, שכן אין מחלוקת כי הוא לא ראה במו עיניו את היתרחשות הדברים עובר לפגיעתו.

בהקשר זה מבקשת הנתבעת 2 לאבחן את הפסיקה אליה הפנה התובע ביחס לאחריות המוטלת, ברגיל, על חברות כח אדם.

...

שאלת החבות - דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את עדי הצדדים וקראתי את סיכום טענותיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל וכי יש להטיל את האחריות לקרות התאונה על הנתבעות, באופן שזו תחולק ביניהן באופן שווה.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע, כמו גם את שיעור הגריעה מכושר השתכרותו על 85% משיעור נכותו הרפואית.

בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת התובע כי יש לחשב את הפסדי שכרו לעבר בהתאם לשיעורי הנכות הזמנית שנקבעו לו על ידי המומחה מטעמו (חודשיים 100%, חודשיים 50% ו-7 חודשים 25%).

הנתבעות הכחישו את טענות התובעת וטענו בנוסף שהכביש בו מצוי המפגע הנטען, כביש 75 מצוי באחריות נתיבי ישראל, החברה הלאומית לתשתיות תחבורה ובהתאם הוגשה הודעה לצד שלישי.

בטרם הגשת הסיכומים, ביקש בא-כוח התובעת להוסיף ראיה נוספת לעניין מועד התאונה בטענה שהתאריך 10/1/18 מקורו בטעות נגררת וכי המועד הוא 11/1/18.

בחינת הראיות שנשמעו בהליך מעלה, שהתובעת מלכתחילה הצביעה על המפגע הנראה בתמונות כזה שגרם לנפילתה, גם במסגרת עדותה התובעת נותרה בגירסתה, שהמיקום הוא זה הנראה בתמונות, התובעת שבה ותארה את המועד והנסיבות בהם נגרמה התאונה תוך עיגונם באירועים שארעו ובמועד הפנייה לטפול רפואי והסבירה שהתאונה אירעה עת ביקשה להגיע למכוניתה שחנתה בחניון.

משקבעתי שהתובעת אכן נפלה ממפגע יש לבחון האם הוכחה אחריות הנתבעות למיגורו של מפגע מסוג זה. אחריות הנתבעות התובעת טוענת לאחריות הערייה למגר מפגעים ולתחזק את השטחים הציבוריים בשטחה המוניציפאלי של העיר מכוח הבעלות או החזקה והחיקוקים הרלוואנטיים, בין אם מדובר בשטח הנמצא גם באחריות הצד השלישי ובין אם מדובר בשטח המצוי באחריות הערייה גרידה, שעה שאין חולק שמדובר במקום המשמש מעבר לציבור.

...

הנתבעות והצד השלישי טוענים, שמדובר בנזקים מיוחדים שלא הוכחו וכי דרישתה של התובעת בראש נזק זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת - סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות - 50,000 ₪ עזרה והוצאות מכל סוג 10,000 ₪ נזק לא ממוני 35,000 ₪ סה"כ פיצוי 95,000 ₪ ניכויי אשם תורם – 20% 19,000 ₪ - סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם 76,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 76,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט.

התובע נפל ביום 18.2.2018 בעת שהחל לרדת במדריגות המצויות במיתחם (להלן: המדריגות) ונגרמו לו נזקים שונים אשר שיפוים נתבע בהליך זה. בין הצדדים מחלוקת בנוגע לאחריות לתאונה וביחס לשעור הנזקים הנטענים.

האפשרות כי תוך כדי הנפילה היה מצליח לשלוח את ידו למסעד, לרכוש אחיזה איתנה בו ולהפעיל כוח שיבלום או יאט את נפילתו היא אפשרות דחוקה (השוו לסע' 3 לתצהירו – "מיד כשהתחלתי לרדת, עוד במדרגה הראשונה החלקתי, עפתי במדריגות ונחתתי בחוזקה על הישבן ונחבלתי קשות").

גריעה מכושר ההישתכרות לעתיד התובע טען כי התאונה גרמה לשינוי דרמאטי בקידומו המקצועי כדלקמן (עמ' 15 שו' 26): "ת. אחרי התאונה. התאונה שינתה לי את כל מהלך הקריירה חוץ מהרבה דברים אחרים. במהלך הזמן הזה עברתי הרבה שינויים. נישלו אותי מכל הסמכויות שהיו לי. אמרו לי שמצטערים ונתנו לי אופציה לחזור ולהיות מתכנת שאת זה אני כבר לא רוצה כי אני כבר לא שם או למצוא לעצמי תפקיד אחר. לשמחתי מישהו בחברה העריך אותי ודיבר איתי והציע לי לעבוד בענן בתפקיד זוטר." בהמשך לכך נישאל התובע וענה כדלקמן (עמ' 16 שו' 33): "ש. אבל יש גם אפשרות לבדוק את מצבך במקומות עבודה המקבילים.

...

נוכח כך ונוכח היעדר התייחסות ברגמן לנקודה זו אני מקבל את עמדתו של סעדי לפיה קיום השיפוע ההפוך וניקוז המים מונעים יצירת שלולית בשלח המדרגה העליונה.

אלא שמכאן ועד למסקנה כי אי התקנת אמצעי כזה גרמה לתאונה, כך שמי שלא הדביק פסים אחראי לנזקיה של כל תאונת נפילה, בקיץ ובחורף, ארוכה הדרך.

סוף דבר תביעת התובע נדחית בהיעדר אחריות של הנתבעת לתאונה.

האחריות מתוך כתב התביעה עולה שהתובע החליק על קליפת סברס.

באותו פסק דין שלא עסק ישירות בחברת כוח אדם, נקבע המבחן, האם יכול היה המעסיק לסמוך על בטיחות המקום אליו שלח את עובדיו, ללא בדיקה, או שהיה צריך תחילה לבקר במקום, ואילו ביקר האם היה מגלה בבדיקה רגילה את הסכנה שגרמה לתאונה וניתן היה למנעה.

המלון אחראי לנזקים שגרם להם עקב מעשיו ומבוטח על כך, וחברת כוח האדם אחראית לנזקים שנגרמו להם עקב מעשיה ומבוטחת על כך. הכסוי הבטוחי הנתבעת מסתמכת על סעיף 16 לפוליסה לביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

...

לפיכך, אני קובע כי האחריות לנזק במלואה רובצת על המלון, ולאגמים אין אחריות כלשהי לתאונה.

סוף דבר לפיכך, ישאו הנתבעים 2 ו- 3 בנזקי התובע.

בהתחשב בכך שלא נשמעו ראיות והצדדים סיכמו בשאלה משפטית, אני מחייב את הנתבעת 3 לשלם לאגמים סכום של 2,500 ₪ כולל מע"מ והוצאות משפט.