לטענת התביעה, המדריך קיים את הטיסה למרות מזג האויר הגבולי, ולקראת סיום התרגול בגובה נמוך, פגע קצה כנף הדאון הימנית בקרקע ולאחר מכן התרסק הדאון בשול המסלול.
לבסוף טוענת הרשות כי הפסיקה קבעה באופן עיקבי שאין עליה כל אחריות בתביעות מסוג זה. כך למשל בענין ת"א (ירושלים) 1430-96 אהרוני עודד נ' אומני הורייזן בע"מ (18.1.2004), תביעה שהוגשה בעקבות תאונת מטוס זעיר, אשר בדומה לדאון, אינם מהוים שירות חובה במסגרת התעופה האזרחית או מסחרית רגילה.
בפן הנורמאטיבי נקבע:
"העירעור שלפנינו מעורר פעם נוספת שאלות הנוגעות לאחריותן בנזיקין של רשויות המדינה הפועלות בכשירותן השלטונית. הגישה המקובלת כיום היא, שמעמדן של רשויות המדינה בנזיקין זהה למעמדו של כל מזיק אחר, ולפיכך יש להכיר בחובת זהירות של רשות שלטונית מקום בו זו מפעילה את סמכויותיה באופן רשלני (בכפוף לחריגים שנקבעו בדין, שאינם לענייננו). לצד הכרה עקרונית זו בקיומה של חובת זהירות של הרשות כלפי הנפגעים מפעולותיה, ניתן למצוא בספרות המשפטית ובפסיקת בית משפט זה דיון ער בשאלת אחריותה של רשות ציבורית בעת שהיא מפעילה סמכות שבשיקול דעת, ובפרט עת שהיא מפעילה סמכות שבשיקול דעת המערבת שיקולים עקרוניים של קביעת מדיניות"
(ענין פלונית, בפיסקה 19)
ובהמשך (בפיסקה 21):
"ברבות השנים היקפה ויישומה של הילכת לוי ו"חריג שיקול הדעת" עמדו למבחן בפסיקתו של בית משפט זה. ניתן למצוא תנועות ותנודות ביחס להיקפה ותחולתה של הלכה זו. היטיבה לתאר זאת השופטת א' חיות (כתוארה אז):
"שאלת הקף תחולתו של מה שכונה בעיניין לוי 'חריג שיקול הדעת', מעוררת דילמות מורכבות הנוגעות בקשת רחבה של שיקולים הרלוואנטיים להטלה או לאי הטלה של אחריות נזיקית על רשויות ציבור. המטוטלת בעיניין זה נעה בין שתי נקודות קצה. האחת, היא זו שבה תוענק לרשויות הציבור, הלכה למעשה, חסינות מאחריות בנזיקין בשל צימצום רב מדי של האחריות מקום שמדובר בעניינים שבשיקול דעת. החשש כי הגישה המצמצמת תוביל לחסינות רחבה ניזון בעיקר מן העובדה שלצורך הוצאה לפועל של הסמכויות המוקנות לרשויות הציבור, נידרשת כימעט תמיד מידה כזו או אחרת של הפעלת שיקול דעת. נקודת הקצה השנייה היא זו המיישמת באופן גורף את עקרון השוואת המעמד, בהיתעלם מן הייחוד של דיני הנזיקין הציבוריים ומן השיקולים המיוחדים המחייבים היתייחסות בהקשר זה" (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פסקה 41 [פורסם בנבו] (25.5.2006)).
...
טענות התובעים כלפי רשות שדות התעופה פורטו בסעיף 28 לכתב התביעה המתוקן:
"28.א. כי העניקה לנתבע מס' 1 רישיון מדריך דאיה בכיר ובוחן מטעם רת"א משך שנים רבות, מבלי להתייחס לעובדת היותו בן 75 וללא בדיקה לעומק של מצבו התפקודי, הפסיכולוגי והבריאותי";
"28.ב. כי לא בדקה את יכולותיו של נתבע 1 לשמש טייס-מפקד ומדריך גם בתנאי לחץ, ויכולתו לקבל החלטות נכונות בתנאי חירום ואי וודאות";
"28.ג. כי לא דרשה מנתבע 1 לעבוד בדיקות והערכה תפקודית מדי תקופה כמקובל בענף התעופה ובדגש על בדיקות והערכה תפקודית כמדריך דאייה בכיר ובוחן מטעם רת"א";
"28.ד. כי במחדליה אלו אפשרה לנתבע 1 לבצע תפקיד של מדריך דאיה בכיר ובוחן מטעם רת"א חרף גילו המבוגר ובניגוד למגבלת הגיל בעולם התעופה (65)";
"28.ה. כי לא דאגה לביצוע מחקרים כנדרש בחוק רשות התעופה האזרחית משנת 2005 בכל הקשור בין היתר, למחקרים לבחינת תפקודם של טייסים שגילם גדול מ-65 ולא הסיקה מסקנות לגבי יכולתם של טייסים מבוגרים מעל גיל 65";
"28.ו. כי לא חייבה את מדריכי הדאייה הבכירים והבוחנים מטעמה להשתמש בכלי "ניהול סיכונים" ככלי פרו-אקטיבי לניהול בטיחות בטיסה";
"28.ז. כי לא קבעה תקנות ברורות לפיהן מנהל הטיסות במנחת ו/או נושא תפקיד פורמלי במנחת, כדוגמת המדריך הראשי או כל גורם ניהולי אחר במנחת, תהיה לו הסמכות להודיע ולהורות על הפסקת טיסות";
"28.ח. כי לא קבעה תקנה ברורה, כי בעת שתנאי מזג האוויר לאחר המראה של דאוני, יחמירו, על מגדל הפיקוח להודיע על כך לכל טייסי הדאונים ולהנחות את טייסי הדאונים על נחיתה מיידית, והותירה את שיקול הדעת לטייסים";
"28.ט. כי לא קבעה נהלים לפיהם מדריכים מוסמכים ובוחנים מטעם רת"א לא יוכלו לתכנן ולבצע תרגילים הנוגדים את ספר העזר המבצעי (סע"מ) של אגודת הדאייה";
"28.י. כי לא דאגה לנוהל ברור לפיו יש לאשר, בהיבט התכנוני והביצועי, תרגילים שמבצעים המדריכים עם חניכים בטיסות בחינה על ידי גורמי מקצוע כדוגמת מדריך ראשי (מד"ר)";
"28.י. כי אישרה טייס-מדריך-בוחן מטעם רת"א שגילו מבוגר 75, גיל שאינו תואם ככל הנראה לנשיאה בתפקיד זה, כשאין לרת"א נתונים כלשהם וגם לא מחקרים אודות יכולותיו הפיסיות והקוגניטיביות, על כושרו ויכולותיו לקבל החלטות בתנאי אי וודאות ולנהל סיכונים, בדגש על מצבים בהם הוא אחראי על חייהם של טייסים אחרים, אותם הוא מדריך או בוחן מטעם רת"א או לפחות לקבל חוות דעת מקצועית מחברי מועדון בכירים בנוגע למקצועיותו ותפקודו כטייס וכמדריך/בוחן".
טענות הצדדים
לעמדת המבקשת יש לדחות את התביעה כנגדה בהיעדר עילה, היעדר יריבות והיעדר יחסי שכנות בינה ובין התובעים.
קביעת גיל טייסי הדאון מצויה בליבת שיקול הדעת המקצועי של המחוקק שהינו חסין מהתערבות במסגרת תביעה נזיקית, על כן דין התביעה להידחות גם מחמת חריג שיקול הדעת.
בית המשפט לא ייעתר לבקשה לסילוק על הסף אלא לאחר בחינה קפדנית המובילה למסקנה כי אין לתובע ולו סיכוי קלוש לקבלת תביעתו אם יוכיח טענותיו (ר' רע"א 7181/20 פקלמן נ' משמרת חברה לשירותי נאמנות בע"מ, בפסקה 14 (16.3.2021), אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 287 (מהדורה שלוש-עשרה, 2020)).
סוף דבר
על יסוד כל האמור מצאתי לקבל את הבקשה בחלקה, ולדחות את התביעה כנגד רשות שדות התעופה בכל הקשור לטענות הנוגעות להנחיות ובדיקות המדריך.
