אפשר שמדובר בהישתתפות עצמית בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב ההגנה דוקא, ולא לרכב התביעה.
ראו האמור בתא''מ (שלום תל-אביב) 13013-08-17 מדינת ישראל נ' בר השכרת רכב (פורסם במאגרים משפטים, 19/8/18) בגדריו בית המשפט הדגיש כי ברגיל, ובהיעדר יחסי קירבה ייחודיים, חברת השכרה אינה חבה באחריות בגין מעשיו או מחדליו הרשלניים של השוכר, וזאת משום שאין לה שליטה מעשית על אופן נהיגתו של האחרון ברכב, וכלשון בית המשפט:
"בנוסף, לתובעת אין שליטה על אופי נהיגתו של שוכר הרכב, כפי שלא הייתה לה שליטה על נהיגתו של מחמד. בעליו של רכב אשר משאיל או משכיר את הרכב לאדם שלישי בוגר בעל רישוין נהיגה – אינו אחראי ככלל לנהיגתו, אינו חב בעוולותיו בהיעדר יחסי קירבה מיוחדים. העוולה נגרמה כתוצאה מנהיגתו של מחמד, ולא ברור באיזה התרשלות חוטאת חברת השכרת הרכב שעה שהיא עצמה לא גרמה לתאונה .בהנתן האמור, אין אחריות על חברת השכרת הרכב, והתביעה כנגדה נדחית"
ויובהר, טול דוגמא כי מבטחת מתנערת מהכיסוי הבטוחי של מבוטח בשלל טענות, האם היתנערות זו מפקיעה את עילת התביעה הישירה של צד שלישי כנגד המבוטח? ברגיל, מבטחת שמכירה בכיסוי הבטוחי, משלמת החיוב המוטל על שכמי מבוטחה, ואולם, בל נשכח כי מדובר בחיוב של המבוטח עצמו כלפי הצד השלישי, כאשר החיוב של המבטחת היא מכוח יחסיה החוזיים השוררים בינה ובין המבוטח.
ב"כ התובעים סבור, שמעצם הבעלות של הנתבעת 1 על הרכב (לגביה - אגב - אין מחלוקת), יש לגזור אחריותה לנזקים שנגרמו בעקבות תאונה.
...
אקדים אחרית לראשית וכבר כעת אציין כי על סמך החומר המונח לנגד עיניי, נוכח התרשמותי הישירה והבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, ובשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה וכן לאחר שבחנתי את הטענות שהנתבע מס' 1 העלה בזיקה למערכת יחסיו מול הנתבעת מס' 2, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבע מס' 1 באחריות הנזיקית מול התובעת.
אין בידי לקבל עדות זו, שכן ברור שהנתבע מס' 1 פעל לאורך ההתדיינות להציג את הנזק כנזק קל בחינת "נזק של מה בכך". מכל מקום, הגם שהנתבע מס' 1 חלק על הנזק, הוא לא טרח לבקש לחקור את שמאי התביעה על חוות דעתו, כפי שגם לא טרח להגיש חוות דעת שמאי נגדית בניסיון להפריך את קביעות שמאי התביעה.
ראו האמור בתא''מ (שלום תל-אביב) 13013-08-17 מדינת ישראל נ' בר השכרת רכב (פורסם במאגרים משפטים, 19/8/18) בגדרו בית המשפט הדגיש כי ברגיל, ובהעדר יחסי קירבה ייחודיים, חברת השכרה אינה חבה באחריות בגין מעשיו או מחדליו הרשלניים של השוכר, וזאת משום שאין לה שליטה מעשית על אופן נהיגתו של האחרון ברכב, וכלשון בית המשפט:
"בנוסף, לתובעת אין שליטה על אופי נהיגתו של שוכר הרכב, כפי שלא הייתה לה שליטה על נהיגתו של מחמד. בעליו של רכב אשר משאיל או משכיר את הרכב לאדם שלישי בוגר בעל רישוין נהיגה – אינו אחראי ככלל לנהיגתו, אינו חב בעוולותיו בהעדר יחסי קירבה מיוחדים. העוולה נגרמה כתוצאה מנהיגתו של מחמד, ולא ברור באיזה התרשלות חוטאת חברת השכרת הרכב שעה שהיא עצמה לא גרמה לתאונה .בהינתן האמור, אין אחריות על חברת השכרת הרכב, והתביעה כנגדה נדחית"
ויובהר, טול דוגמא כי מבטחת מתנערת מהכיסוי הביטוחי של מבוטח בשלל טענות, האם התנערות זו מפקיעה את עילת התביעה הישירה של צד שלישי כנגד המבוטח? ברגיל, מבטחת שמכירה בכיסוי הביטוחי, משלמת החיוב המוטל על שכמי מבוטחה, ואולם, בל נשכח כי מדובר בחיוב של המבוטח עצמו כלפי הצד השלישי, כאשר החיוב של המבטחת היא מכוח יחסיה החוזיים השוררים בינה ובין המבוטח.
