אחריות חברת הובלות לנפילה במהלך ירידה מארגז הרכב

הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

רקע וטענות הצדדים התובע, יליד שנת 10.09.1955, בעת קרות התאונה היה בן 53 שנה, טען בכתב התביעה, כי ביום 15.05.2008 נפגע בתאונת דרכים, בנסיבות כדלקמן: "ביום 15.05.2008 תוך כדי עבודת התובע באתר העבודה מול בית סוהר השרון-תלמונד, ולאחר שסיים להעמיס עצים כרותים ע"ג ארגז המשאית "אמבטיה" שחיבר אותה מקודם למשאית, הוא החל בנסיעתו, ואז במהלך הנסיעה ועת הסתכל התובע במראה הבחין שהעצים אינם מכוסים באופן טוב, אז עצר את המשאית, ירד ממנה ועלה על הארגז ובמהלך ירידתו החליק מגובה של כשלושה מטר ונפל ארצה"(ההדגשות שלי - ס"י).

בדו"ח ההעברה באמבולנס (נספח ו' ל- ת/3), נרשם בסעיף ההערות: "במהלך העבודה נפל מארגז המשאית (בערך כ- 2 מטר)...". בסיכום האישפוז מיום 19.5.2008 (נספח ב' ל-ת/3) צוין כי: "לדבריו לאחר נפילה מגובה כ- 3 מ"ר על ישבן ולדבריו בעבודה". ועוד, בטופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל (נספחים ג' ו- ד' ל- (ת/2), בה היה מיוצג ע"י עוה"ד מסאלחה, נרשם בתאור מקרה הפגיעה: "בעת כסוי הובלה נפל מגובה של 3 מטר על ישבנו, וזאת כאשר עמד בצד העליון של "האמבטיה" של המשאית".

כך נאמר בנסיבות דומות בפרשה אחרת: "המדובר בתאונה שארעה תוך כדי פעולה אשר תכליתה היא עשיית שימוש תחבורתי – הובלת מטען – בכלי הרכב, ואשר היא חיונית לצורך הגשמת תכלית זו... התאונה במהלך פעילות אשר הוותה חלק חיוני ובלתי נפרד של התאמת הרכב לפעולת ההובלה, ועל-כן יש לראותה כפעולה, "למטרות תחבורה" במובן האמור לעיל" (ע"א 3024/94 יונאי נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5) 208, 222 (1997)).

...

בתיאור הנסיבות בפני הוועדה הרפואית מטעם המל"ל (מיום 14.9.11), נספח ל- ת/2 ולת/3, נרשם: "נפל ממדרגות של המשאית". אין בידי לקבל טענות הנתבעת לפיהן גרסת התובע בכתב תביעתו סותרת גרסאותיו במסמכים הרפואיים ובמסמכים שהוגשו מטעמו בהליכים שנקט במל"ל. התיאור בדבר נפילה ממשאית מתיישב עם עדותו של התובע באשר לאופן פגיעתו.

מסקנה זו, העולה מעדותו של המערער, לא נתקפה בבית המשפט המחוזי, ואין מקום לתקיפתה כעת.

(ראו והשוו: רע"א 11043/05 אלטורי נ' אריה חברה ישראלית לביטוח בע"מ (26.9.06)) לאור כל המקובץ, הנני קובע, כי השימוש שביצע התובע במשאית כמתואר בכתב התביעה, מהווה "שימוש מוכר" מסוג ירידה מהרכב למטרות תחברורה, המהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפלת"ד. (השוו: ת"א (שלום ת"א) 47679-10-12 מסארוה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (17.6.2015); ת"א (שלום נצרת) 28451-11-14 רפאל ביטון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (15.6.2017); ת"א (שלום נצרת) 8992-04-13 איאד אגבאריה נ' חנן שפושניק (4.11.2015).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה ומחייב הנתבעת, לשלם לתובע, סך של  236,085 ₪, (לאחר ניכוי תשלומי ה-מל"ל כאמור בסעיף 40 לעיל).

בית משפט השלום בעפולה ת"א 47469-05-17 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס תובעים פלוני ע"י עו"ד ויסאם מוקטרן נתבעים 1.יסמין הובלות ושיווק בע"מ 2.הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד שאדי אלמאדי פסק דין

כתוצאה מכך, נפלתי אחורה, נתקלתי בסף בגובה כ- 3 ס"מ מעל משטח העגלה, ואז נפלתי בעוצמה ופגעתי במלגזה שעמדה מאחורי המשאית, ולאחר מכן נפלתי על הרצפה" ביחס מנגנון הנפילה, התובע סיפר בחקירה הנגדית כי ביקש מהמלגזן שהיה במקום להוריד את המטען מצד שמאל כי המשטח נטה והיתה סכנה כי ייפול.

נכון בגלל זה חזרת אחורה 4 מטר? לא, כל הארגז זה 4 מטר, אני חזרתי אחורה 2 מטר איפה הברזנט? זה היה מהצדדים לסגור את הארגז, 4 מטר זה כולל ברזנט .

בעיניין זה של דו"ח מד"א(נ/) חשוב לציין כי נרשם "הגענו לבחור כבן 26 אשר נפל מגובה של 2 מטר על הגב". במסמך מבית החולים אומנם הוסף פרט נוסף כי נפל ממשאית, אך עדיין נרשם כי נפל מגובה 2 מטר :"היום במהלך עבודתו נפל ממשאית בגובה 2 מטר לערך אחורה ונחבל בגבו , כתף ימין ואמה שמאל". גם התובע אישר בחקירה הנגדית כי גובה המשטח של שמשאית הוא 2 מטר: "דש. מה הגובה של המשטח של המשאית

כן אני מפנה אותך למה שהוא כותב, מצטט מתולדות המקרה, למה שיכתוב שהמלגזה הייתה מחוברת למשטח? הוא יודע ממה שאתה מספר לו. רק עכשיו דיברנו על הנושא הזה, המשטח היה על המלגזה ולא על הרכב.

גם אם ארעה תאונה והוא נפגע במהלך עבודתו, התובע לא הצליח להוכיח נסיבות שיש בהן כדי לבסס אחריות של הנתבעת לתאונה.

...

לסיכום, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את נסיבות התאונה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך כולל של 5,500 ₪.

נסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע בסיכומיו ובהמשך לכתבי הטענות ולתצהיר הנם כדלקמן: "ביום 1.2.12 בשעות הבוקר במסגרת עבודתו של התובע בחברת כמיפל בע"מ כנהג משאית בקוו חלוקה של מוצרי החנות סופר פארם ירד התובע מתא הנהג ברכב פתח את ארגז המשאית הוריד את הרמפה לעבר הקרקע, עלה על הרמפה והעלה אותה לגובה של הארגז, ניגש לעבר מרכז הארגז והחל למשוך באמצעות ג'ק משטח אשר היה עמוס בסחורה על מנת לרדת מהמשאית ולהעביר את הסחורה אל המחסן של סניף סופר פארם בעכו ולאחר מכן להמשיך בנסיעתו לנקודת החלוקה הבאה. בעת שהתובע משך את המשטח באמצעות ג'ק ידני לכיוון היציאה מן הרכב הוא החליק ונפל בתוך המשאית". התובע טען כי מדובר בתאונת דרכים.

בעיניין זה טוען התובע כי הוכחה אחריות המעביד מהנימוקים הבאים: לצרכי פריקת המשאית סופקו לו שתי עגלות משטחים, האחת ידנית והאחת חשמלית.

התובע מכל מקום היה עובד ותיק ומיומן אשר במשך 1 וחצי שנים , שישה ימים בשבוע, הוביל סחורה למקומות שונים ופרק סחורה באמצעות העגלות – החשמלית והידנית.

...

סוף דבר, תוצאת פסק דין בנושא החבות הינה כדלקמן: דין התביעה כנגד התביעה 1 בעילה של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים להידחות.

התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות משפט בשיעור של - 7,000 ₪ פלוס מע"מ אך אני מעכב את תשלום ההוצאות עד לסיום התיק אל מול הנתבעת 2.

אני קובע את התיק לקדם משפט מורחב בנוכחות התובע לצורך מתן הצעה אשר תהווה את הבסיס לסיום התיק במידת האפשר.

צד שלישי – "יוניברסל משאיות ישראל בע"מ" (להלן: "יוניברסל"), הנה חברה העוסקת בשיווק ובמתן שירות ליסינג למשאיות לנתבעת 1, והיא זו שהייתה הבעלים של המשאית נשוא התביעה המיוחסת לה האחריות בגין כל תקלה/מפגע/תיקון או בעיה ברמפה של המשאית נשוא התביעה.

המסגרייה היא חברה בע"מ העוסקת ומתמחה בייבוא ובניית ארגזים ודפנות הידראוליות ובניית רמפות והתקנתם במשאיות, לרבות המשאית המעורבת בתביעה דנן.

הגדרת "שימוש ברכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כוללת: מיום 8.1.1985 תיקון מס' 5 ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16 (ה"ח 1674) "נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתיפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת ארוע תאונת הדרכים; "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד"(תי990 מיום 30.9.1990 תיקון מס' 8 ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2 (ה"ח 1962) הוספת הגדרת "שימוש ברכב מנועי"(תיקון מס' 8) תשנ"א-1990 בבואנו לבחון האם ארוע יחסה תחת הגדרת "תאונת דרכים" עפ"י חוק הפלת"ד, נדרש בהתאם לאמור ברע"א 8061/95 יצחק עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, נ(3) 532 (1996) (להלן: "ענין עוזר") ולבחון: "קיומם של ששת המרכיבים האלה של ההגדרה הבסיסית: מאורע; נזק גוף; עקב; שימוש; ברכב מנועי; למטרות תחבורה. הנטל בשלב זה מוטל על הטוען לקיומה של תאונת דרכים. אם אחד מהמרכיבים הללו אינו מיתקיים, ואין נפקא מינה מהו המרכיב שאינו מיתקיים – משמע שהמקרה אינו נופל בגדר ההגדרה הבסיסית. במצב דברים זה על השופט לעבור לשלב השני של ההליך הפרשני. עליו לבחון אם המקרה שלפניו נופל לגדר אחת החזקות החלוטות המרבות. בחינה זו היא "חיצונית" להגדרה הבסיסית.

כלומר, פעולת הפריקה והטעינה כורכת בתוכה שימוש מוכר אחר כגון: ירידה מהרכב, ומכאן שיחול החריג "טעינה ופריקה" בשל היותו חלק מרצף פעולות שהוביל בסופו להובלת סחורה לחנויות.

...

גם טענותיו המשפטיות של ב"כ התובע מקובלות עלי ולכן הנני קובע שהתאונה הנדונה אינה נכללת בהגדרת "תאונת דרכים". למעלה מן הצורך אוסיף גם נקודת מבט של מדיניות שיפוטית ראויה: הפסיקה ראתה בחוק הפלת"ד מעין "חוק סוציאלי" הבא להיטיב עם נפגעי תאונות דרכים (במיוחד בכל הקשור להעדר צורך בהוכחת אשמה או רשלנות מצד ה"פוגע") ו"לפזר את הנזק" בכלל הציבור.

סבורני שבמצבים שכאלו אין כל מקום "למתוח" את חבל הגדרת "תאונת הדרכים" שבחוק מעבר להגיון הבריא (common sense).

משכך ולאור כל האמור לעיל, הטענה המקדמית של הנתבעת, צד ג' וצד ד', נדחית בזאת והנני מחייב כל אחת מהן בהוצאות בסך 5,000 ₪ ללא קשר לתוצאות המשפט.

בפני תובענה לפיצויים בגין נזק גוף שניגרם לתובע בשל נפילה בעת ירידה מארגז משאית.

הדיון בתיק זה פוצל ונשמעו ראיות בשאלת האחריות בלבד, לרבות השאלה האם עסקינן בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

לעומת זאת כאשר מדובר בירידה מהרכב במהלך הפריקה והטעינה וקיימת כוונה לחזור לרכב, מדובר בחלק מפעולת הפריקה והטעינה שאינה בגדר תאונת דרכים (ראה: ע"א (חי') 14181-02-22 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 26.6.2022]; ע"א (ת"א) 2281/05 אמניר תעשיות מחזור בע"מ נ' לוי שלב [ניתן ביום 1.7.2010]; ראה גם סעיף 4 לפסק דינו של השופט מינץ בעיניין פלוני (רע"א 8744/18)).

עם זאת, גם אם אקבל את טענותיהן העובדתיות של הנתבעות 1 ו-2 כי אכן היתה התנדנדות או הטיה שגרמה לחשש אצל התובע שהוביל לירידתו מהמשאית, עדיין לא ניתן לומר שקיים קשר סיבתי בין הניצול הכוח המכאני של הרכב לנפילתו של התובע.

בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שהחלקה בעת ירידה מהרכב, היא במיתחם הסיכון שיצר הכוח המכאני של הרכב, שלא פעל כבר ולא היתה לו כל השפעה על החלקתו של התובע.

...

טענת הנתבעת 3 כי הלכת אסם בוטלה בפסיקת בית המשפט העליון בעניין פלוני (רע"א 8744/18), אינה מקובלת עלי.

נוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ לנתבעות 1 ו- 2, וסכום דומה לנתבעת מס' 3.