עובדות וטענות הצדדים
מדובר בתביעה של מבוטח נגד חברת בטוח שביטחה את רכבו בגין נזק שניגרם לרכב כתוצאה מחדירת מי גשמים לרכב.
מר גושן בדק את הרכב במוסך המרכזי של "יגואר" בראשל"צ ביום 17.4.11 וכך נרשם בדו"ח שהוציא:
"בבדיקתנו הרכב במוסך נוכחנו בסימני רטיבות וסימני עובש כבד לשטיחים וריפודי הרכב. חלקי פח בתוך לוח השעונים ורצפת הרכב נימצאו עם חלודה קשה המצביעים על המצאות הרכב בתנאים של רטיבות לאורך זמן ממושך, או יתכן כתוצאה ממספר אירועים. לו טופל הרכב בסמוך לארוע ו/או לאירועים הנזקים לרכב היו פחותים משמעותית. כל ניסיונות התנעת הרכב לא צלחו וקיים חשש לתקינות מחשבי הרכב ומערכות אלקטרוניקה וחשמל אחרות... המשך הטיפול בתיק לסוגיית הכסוי הבטוחי ובדיקת נסיבות המקרה מועבר למחלקת התביעות שתיקבע באם קיימת אחריות הפוליסה למקרה".
הנתבעת/מנורה דחתה את תביעתו של התובע, כאשר הדחייה מנומקת במכתב הדחייה כדלקמן:
"הארוע שבנידון לא נמצא ברשימת הכיסויים הקיימים בפוליסה מאחר ולא מדובר בנזק תאונתי. מבדיקתנו עולה כי הרכב לא היה בשימוש בתקופה של כ-4 חודשים קודם לדווח הנזק לחברתנו. הרכב חנה בשטח פתוח וספג כמויות רבות של מי גשמים, אשר גרמו להצטברות של חלודה בכמות משמעותית.
השמאי מציין, כי: "בבדיקתנו הרכב במוסך נוכחנו בסימני רטיבות וסימני עובש כבד לשטיחים וריפודי הרכב. חלקי פח בתוך לוח השעונים ורצפת הרכב נימצאו עם חלודה קשה המצביעים על המצאות הרכב בתנאים של רטיבות לאורך זמן ממושך, או יתכן כתוצאה ממספר אירועים".
גישת מנורה הנה, כי רק במקרה שבו היה ניתך בתקופה קצרה גשם חזק שהיה מציף את חצר ביתו של התובע והרכב היה "טובע" במי הגשמים, רק אז היה מדובר בשיטפון, כיוון שרק אז, המקרה היה עונה על ההגדרה שמופיעה במילון אבן שושן "הצפה של שטח יבש בתוך פרק זמן קצר".
נשאלת השאלה, מה הדין כאשר כתוצאה מהגשם והרוח עפים עלים על המכונית וסותמים את מעברי הנקוז ומי הגשם חודרים לתוך הרכב, האם זה לא שטפון?
אם לוקחים את מכתב הדחייה של מנורה ומכסים את המילים הקשורות בטענת ההזנחה לגביה אדון בהמשך, מקבלים את התאור הבא:
"הרכב חנה בשטח פתוח וספג כמויות רבות של מי גשמים... נסתמו מעברי הנקוז על ידי עלים וגרמו לחדירת מים לתוך הרכב".
האם זה לא שטפון?
בהמ"ר 119/62 ניסים נ' בנין חברה לבטוח בע"מ ואח' (פ"ד יז 683) (להלן – "פרשת ניסים"), נידרש בית המשפט העליון לידון בסוגיה, האם חדירת מים מדירה לחנות שהייתה מתחתיה עקב היתפוצצות או שבר של צנור גומי אשר דרכו עוברים המים למכונת כביסה ביתית, נכללת במונח "שטפון" בפוליסה.
ובמילותיו שלו:
"לכאורה, אין פרשנותו של בית המשפט קמא – ואף לא מסקנותיי שלי – מתיישבות עם פרשנותו של כב' השופט כהן, ואף על פי כן, לא קשיא. לא השטפון דהכא כשיטפון דהתם ולא ניזקי חדירת המים דהכא כהצפה דהתם ואסביר זאת בקיצור. כפי שנאמר, נדונה בהמ' 119/62 הנ"ל אחריותה של חברת ביטוח לפי תוספת שהוסיפה חבות על חבותה במקרה של שטפון; לעומת זאת, נדון בעניינינו חריג שבה לגרוע מחבותה במקרה כזה. הכללים של פירוש נגד המבטח ושל פירוש בדרך מצמצמת של חריג לפוליסת בטוח, שעליהם עמדנו, חייבו לפרש את השטפון שבהמ' 119/62 הנ"ל פירוש רחב. המקיף גם חדירת מים – ואפילו לא נאמר הדבר שם במפורש – אולם בעניינינו הם מחייבים פירוש צר ומצמצם של אותה מילה, שהצפה בשל היתפוצצות צנור מים ביתי אינה באה בגידרו".
ההבדל בפרשנות של המונח "שטפון" בין שני פסקי הדין רק מוכיח, כי בפרשנות פוליסה יש ליתן כמידת האפשר את הפרשנות המקיימת את הפוליסה והעונה לציפיותיו הסבירות של המבוטח הפוטנציאלי ולא פרשנות המביאה לכך שהפוליסה אינה חלה וזאת, גם לאור מטרתו של חוק חוזה הביטוח שנועד להגן על זכויות המבוטחים.
...
לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובע סכום הנזק כפי שנקבע על ידי השמאי בסכום של 67,460 ₪, בצרוף שכ"ט שמאי בסך 5,960 ₪.
בנוסף, לאור התנהלותה של הנתבעת, כפי שצוין לעיל, אני מחייב אותה בתשלום בגין עגמת נפש שנגרמה לתובע שנאלץ בנסיבות הנדונות לאחר מות אביו ולאחר שסעד את אביו במשך 4 חודשים, לנהל משפט כדי להוכיח שאינו משקר ותביעתו הינה תביעת אמת, כאשר אני פוסק 10,000 ₪ בגין עגמת נפש וביחד, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 83,420 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייב את הנתבעת/מנורה לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪ + מע"מ.
ניתן היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.
