אחריות חברת הביטוח בגין גניבת רכב לאחר מכירה

הנתבעת במכתבה לתובע מיום 18/07/2019 הפניתה לסעיף 1 בפרק ב' לחוזה אשר מגדיר "תכולה" כך : " תכולה הנה : כל דבר או חפץ הנמצאים בדירה והנם בבעלותם בחזקתם או באחריותם של המבוטח או בני משפחתו , ולמעט כלי רכב מנועיים... ולמעט ... דברים או חפצים הנמצאים בגינה בחדר מדרגות על גדרות או על דרכים מרוצפות שהן חלק מהדירה ובתנאי שאין מטבעם להמצא מחוץ לדירה" (הדגשה שלא במקור).

יוער, כי פרט 4 לתוספת לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח דירות ותכלותן), תשמ"ו-1986 מגדיר "תכולה" "ככל דבר וחפץ הנמצאים בדירה", תוך שמונה שורה של חפצים שאינם נכללים תחת תכולה גם אם הם מצויים בדירה משאלה, על פניו, דורשים ביטוח ספציפי (כך למשל, נזק, ניירות ערך, חוזים, שטרי מכר, כלי רכב מנועיים, נגררים, בעלי חיים, קראוונים, כלי שיט, וכן "דברים או חפצים הנמצאים בגינה").

מדוע אם נגנב רכבו, הוא לא תובע את חברת הביטוח במסגרת הפעלת הפוליסה לפצותו בגין גניבת רכבו משמפתחות לרכבו נגנבו מהבית? הרי קבלת גישה זו, משמעה כי יכול היה לקבל תיאורטית פיצוי כפול לו היה מפעיל גם את ביטוח הרכב והמחוקק לא העניק בידיו את זכות הבחירה איזה ביטוח להפעיל ולמעשה גם הפוליסה לא הותירה בידיו אפשרות כזו.

לו היה מדובר בחוזה הביטוח בלבד, והייתה עולה לקונה או פרשנות הדואלית, יכול והדין היה עמו ולו מפאת הספק שנוצר ובשים לב לכלל הפועל נגד המנסח ובעד צרכן הביטוח, כאמור, אם כי דוקטרינת הציפייה הסבירה אשר קובעת כי יש פרשנות חוזה ביטוח באופן המגשים את ציפיות המבוטח שמקורה במשפט האמריקאי לא רק שאינה חלה בישראל אלא, במקרה דנן הדברים לא רק מפורשים אלא אין עסקינן רק בחוזה ביטוח אלא בתקנות המעגנות את האמור בחוזה הביטוח שנכתב לאור התקנות, כאשר תקנות אלו נתקבלו לאחר שישבו הנציגים הרלוואנטיים במטרה לבצע עידכון וערכו איזון המשקלל את ציפיות חברות הביטוח אל מול ציבור המבוטחים, לרבות ההשלכות התקציביות והחברתיות, ונקבע אשר נקבע.

...

משתנאי הפוליסה ברורים לגבי הסייג לאחריות לגניבת חפצים הנמצאים מחוץ לדירה, וכל שכן לכל סיכון לחפצים הנמצאים ברכב, דינה של התביעה להידחות.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט ע' סומך) מתאריך 8.4.2019 בת.א. 67958-12-15 במסגרתו נדחתה תביעת המערער לקבלת תגמולי ביטוח בגין גניבת רכבו ונפסקו לחובתו הוצאות בסך של 15,000 ₪.

ביום 1.10.2013 שלח המערער הודעת דוא"ל וציין: ".. אני לא אעניק תוספת מיגון מעבר למה שקבלתי אצל היצרן. מבחינתי קיימת פה הפרה בוטה של הסיכום בינינו ביום החתימה. ... אני רואה בחברתכם אחראית ביטוחית מלאה על כלל הנושאים הביטוחיים הקשורים ברכב לרבות: תאונה, גניבה וכיוצ'" (סעיף 48 לפסה"ד קמא).

שלישית, כאשר מדובר בחברת ביטוח "ישירה" (היתקשרות שלא באמצעות סוכן ביטוח), כמו המשיבה במקרה הנוכחי, נכרת חוזה הביטוח באמצעות הטלפון, דהיינו- בשיחת המכירה, וכפי שמציין המלומד ירון אליאס בספרו "דיני ביטוח", מהדורה שלישית-2016 (להלן: "אליאס"): "מקום שבו נכרת החוזה באמצעות הטלפון, מהוה שיחת הטלפון עצמה, על התנאים שסוכמו בה, חלק מחוזה הביטוח (החלק הנוסף, היינו, פוליסת הביטוח המלאה, נשלח בדרך כלל למבוטח לאחר כריתת החוזה). על כן, דין קלטת השיחה כדין הפוליסה" (שם, עמ' 331) (ההדגשה הוספה- ש.ד.).

תצהיר החוקרת במחלקת חקירות וביטחון אצל המשיבה אליו צורף דו"ח שנערך בשנת 2017 הכולל מימצאי פנייה לשלוש חברות ביטוח ידועות (שירביט, AIG והפניקס) לקבלת הצעת מחיר לביטוח רכב מסוג דומה, ממנו עולה כי מבטחות אלה לא היו מסכימות לבטח את הרכב במצבו המיגוני ערב גניבתו.

...

סיכום לאור כל האמור, הרי שנכרת חוזה ביטוח מחייב לכיסוי ביטוחי מפני גניבה; המשיבה לא ביטלה את הכיסוי הביטוחי מפני גניבה.

הערעור מתקבל איפוא, ובתוך כך מבוטל חיוב המערער בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ₪.

בנוסף, תשלם המשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למערער בסך של 15,000 ₪ כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

התביעה הדגישה התיכנון שקדם למעשי הנאשם, אשר חיפש מי שיבצע עבורו את "גניבת הרכב" ולאחר שקבל את המפתחות חזרה לידיו, ביקש מאישתו, שתגיש תלונה במישטרה בגין גניבת הרכב.

ההגנה טענה, כי הנאשם הודה במעשיו ונטל עליהם אחריות מלאה.

הנאשם היתייחס לדברי התביעה, בנוגע לכך שיכל למכור את רכבו במקום לעבור העבירה וטען, כי הרכב לא היה במצב למכירה והוא היה במצוקה כספית.

מיתחם הענישה הנוהג להלן יובאו פסקי דין המשקפים את מדיניות הענישה הנוהגת: · ת"פ 51208-10-19 מדינת ישראל נ' טשייב ואח' (פורסם במאגרים) – לפי עובדות כתב האישום, בהן הורשעו הנאשמים במסגרת הסדר טיעון, סיכמו הנאשמים להונות את חברת הביטוח בכך שהעבירו רכב מסוג פיאט דובלו לשטחי הרשות, דרך מעבר מיתר, תמורת כסף, ולאחר מכן דיווחו בכזב למישטרה ולחברת הביטוח, כי הרכב נגנב.

...

צירוף העובדות יחדיו מוביל לדעתנו למסקנה כי כבר בשלב זה של בחינת הדברים אין המדובר בסוג של מעשים ועבירות, המבוצעים על ידי אדם בוגר החב אמון למעבידו, שניתן להחריגם מהכלל ולהוציאם לתחומי החריג הנדיר של הימנעות מהרשעה.

נוסיף ונציין כי בנסיבות העניין גם לא מצאנו כי מתקיים התנאי הנוסף להחלת החריג, הלוא הוא הוכחה קונקרטית בדבר נזק קשה מנשוא העשוי להיוודע להרשעת הנאשם.

מכל המקובץ – אין בית המשפט מוצא מקום להורות על נקיטה בחריג, של ביטול הכרעת הדין המרשיעה.

במקומו הובא לעדות מבוטח הנתבעת 2 מר יוסי חמו אשר בכלל העיד כי רכבו נגנב ולא נמכר לאחר עובר לתאונה, דבר שהמהווה הרחבת חזית אסורה ביחס לשלילת הכסוי הבטוחי על ידה בהגנתה שנבעה מהיעדר שתוף פעולה בכלל.

בסיכומיה מטעימה הנתבעת 2 לקורות מימצאי התביעה בעת שלשיטתה אין נפקא מינה מה סיבת שלילת הכסוי הבטוחי- בין בעקבות גניבת הרכב ובין אם נהג ברכב אדם לא מורשה בפוליסה ובין אם נימסרו לה פרטים כוזבים ביחס לנסיבות התאונה ו/או העלימו ממנה פרטים- אלה ואלה וכל אחד לחוד, מקנים לה פטור ממתן כסוי בטוחי בגין התאונה.

כל אותה עת לא שקלה הנתבעת 2 להעמיק את החקירה כפי המצופה ממנה ולפעול לקבל את גרסת הנתבע 1 לתאונה ובכדי לאמת או לעמת את גרסת המבוטח מטעמה אודות מכירת הרכב לאחר, אף שלא היו בנמצא ראיות תומכות לכך, כפי שניתן היה לצפות מחברת ביטוח סבירה.

זאת ועוד, ומעבר לצורך, אף אם היה מקום לקבוע כי יש אמת בדברי הנתבע 1 שתואמים את דבריו לכאורה של מר חמו במסגרת הדו"ח הראשון, בדבר מכירת הרכב המבוטח לאחר או לנתבע 1 עובר לתאונה, עדיין לא היה בנתון זה לבדו בכדי לשלול את הכסוי הבטוחי באופן אוטומאטי מאחריות הנתבעת 2 לניזקי צד ג'.

...

דיון ומסקנות לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אלה מול אלה על סיכומיהם בכתב, מצאתי לקבל את התביעה במלואה.

לפי גישה זו שאלת המפתח היא האם שינוי הבעלות בנכס גרר החמרה של הסיכון , אם התשובה היא שלילית, אין לאפשר להמנע מתשלום תגמולי הביטוח"( ירון אליאס "דיני ביטוח" (מהדורה 2016) עמ' 168).

הסתמכותה כאמור על אפשרות שהרכב נמכר לאחר עובר תאונה, אין בה די. בנסיבות תוצאה זו, אני מורה כי הנתבעת 2, תשלם לתובעת את סך הנזק שנתבע על ידה בסך 19,221 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד ע"ס 8,000 ₪, אגרת בית משפט ששולמה על ידה בפתיחת התיק וכן את שכר העד מטעמה כפי שנפסק בדיון.

המבטחת חזרה וטענה כי בכוונתה להגיש חוות דעת שמאית, אך בסופו של יום לא עשתה כן. טענות קל-אוטו – הנתבעת 3: קל אוטו מודה שבעת מסירת הרכב לתובע הייתה מותקנת בו מערכת פוינטר, אך עם סיום עסקת המכר, עברה האחריות לתקינותה, תקפותה והפעלתה של מערכת האיכון אל כתפי התובע מתוקף בעלותו ואחזקתו ברכב, ולכן אין בידיעתה כל ראיה או ידיעה לפעולת המערכת במועד הגניבה.

לחלופין, משיב התובע, שככל שיתברר שמערכת האיכון לא הייתה פעילה בעת הגניבה, אלא נותקה בהוראת קל אוטו, הרי שעדיין קמה לקל אוטו אחריות לנזקיו מתוקף הסכם ההיתקשרות ביניהם הכולל את מערכת פוינטר, מכיוון שהיא זאת שתווכה בין התובע לבין המבטחת, והיא זאת שהעבירה ישירות למבטחת את קיומה של מערכת פוינטר ברכב לצורך אישור קיומם של תנאי המיגון, והיא זאת שביטלה על דעת עצמה את המנוי לשירותי האיכון, וכן לא עידכנה את חברת פוינטר על העברת הבעלות על הרכב, וגם לא את התובע על ביטולו.

נוכח היתנהלות חברת הביטוח שידעה כי החיבור לפויינטר משולם במועד עריכת הביטוח על ידי קל אוטו, ובהיעדר כל ראיה כי הביטוח או קל אוטו הודיעו לתובע כי עליו לעשות מנוי בפויינטר, ועל רקע העובדה שקל אוטו המשיכה לשלם בגין המינוי עוד חודשים לאחר מכירת הרכב ולא הודיעה לפויינטר על שינוי הבעלות, הרי שאני מקבלת את גירסת התובע כי הוא הבין שיש מינוי לפוינטר וכי חברת הביטוח הסתפקה באישור שניתן לה. אני מקבלת גם את טענתו המשפטית כי על פי המצגים שהוצגו בפניו לא ידע כי עליו לשלם לפוינטר וכן ידע שיש לו מנוי.

אובדן הישתכרות: ראשית נכונה טענת חברת הביטוח שהפוליסה לא כוללת אובדן הישתכרות וכבר מטעם זה אין לחייב אותה לשלם לתובע דבר בגין רכיב זה. שנית, התובע צירף אישור של יועץ המס שלו לפיו נגרמו לו נזקים של 5,000 ₪ לחודש בשל הגניבה, ובחקירה נגדית אישר העד כי הנזקים העקריים נובעים מכך שהתובע לא יכול לקזז פחת של 20%.

...

על כן אני קובעת כי קל אוטו תפצה את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסכום של 15,000 ₪ בהתאם לסכום התביעה ברכיב זה. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.5.19 ועד התשלום בפועל.

סיכומו של דבר: חברת הביטוח תשלם פיצוי בגין הרכב שנגנב כמפורט בפסק הדין וחברת קל אוטו תשלם פיצוי בגין עוגמת הנפש.

התביעות לפיצוי בגין תא הקירור ואובדן ההשתכרות נדחות.