אחריות חברת ביטוח לתשלום פיצוי בגין תאונה

לעניין ביטוח נקבע כי נטל השיכנוע להראות כי המקרה שארע ניכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי היתקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע, המבטח (עניין המגן, עמ' 8).

הנתבעת מיתנגדת לתשלום פיצוי בגין רכיב זה, מאחר ולשיטתה בשים לב לגילה של התובעת, ולכך שללא קשר לתאונה הייתה סמוכה עדין על שולחן הוריה, אין מקום לפסיקת כל פיצוי.

...

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי דין התביעה להידחות הואיל והתובעים לא הוכיחו כי התובעת 1 נהגה ברכב, והנטל להוכיח את הנסיבות, לרבות אלה המקימות כיסוי ביטוחי, מוטל על התובעים.

וככל שקיימת השפעה תפקודית מדובר בהשפעה קלה בלבד, ולכן המסקנה המתבקשת היא שאין השלכה תפקודית כלשהי לנכות הרפואית של התובע בעקבות התאונה.

בעניין זה נקבע כי התובע הספציפי טרם החל לכתוב את סיפור חייו באופן ממשי, לא די בתוכניות ובשאיפות, ולא די בלימוד במגמה ריאלית או מדעי מחשב בתיכון, כדרכם של רבים אחרים, כדי לסטות מנקודת מוצא זו וקבע כי יש לקבל את הערעור בנקודה זו ולהעמיד את שכרו של התובע על השכר הממוצע במשק.

סה"כ 257,910 ₪ סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעים סך של 385,057 ₪.

יובהר כבר עתה כי אין מחלוקת בנוגע לכך שמבטחת הנגרר, מגדל חברה לביטוח בע"מ, שילמה לתובע פיצוי חלקי בגין התאונה דנן, ולאחר שהפחיתה 1% משעור הנזק בגין ירידת ערך קודמת שילמה לו 50% משעור הנזק, בטענה כי את יתרת הפצוי על התובע לקבל מאת מבטחת הגורר.

אשר לחיובה של הנתבעת 2 לשאת באיזה מנזקי רכב התובע - בעיניין זה טענה כאמור הנתבעת 2 כי משנפגע רכב התובע, לטענתו, מפגיעת הנגרר – הרי שיש להטיל את האחריות לתאונה על הנגרר בלבד ולקבוע כי אין לחייבה בפצוי התובע.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ראיתי לנכון לקבל את עיקר התביעה בעניינה של הנתבעת 2 ולדחות את התביעה בעניינה של הנתבעת 1 ולהלן טעמיי – ראש וראשון אבהיר כי הנתבעת 2 שלחה אל התובע מכתב דחייה ובמסגרתו גרסה כי בהתאם לגרסת מבוטחה "התאונה נגרמה בשל סטיית נהג מבוטחך מנתיב נסיעתו". ממילא מובן כי טענת הנתבעת 2 כעת, לפיה מעולם לא התרחש כל מפגש בין המשאית לבין רכב התובע, אינה מתיישבת עם האמור במכתב הדחיה.

משכך, אני קובעת כי יש להפחית משיעור הנזק שנקבע כאן בגין ירידת ערך 1% כאמור.

בעניין זה אבהיר כי משמצאתי לנכון לחלק את האחריות בין הגורר לנגרר, ולאחר שמצאתי כי בגין חלקו של הנגרר קיבל התובע פיצוי מלא, הרי שאני דוחה את התביעה כנגד נתבעת זו. הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, ולפיכך איני עושה צו להוצאות בעניינה.

מעבר לצורך אבהיר כי נציג הנתבעת 2 ביקש לדון בתביעה כנגד הנתבעת 1 בהעדרה ולחייבה לשלם את סכום התביעה בטענה שלא הגישה כתב הגנה, ואולם בהעדר יריבות ישירה בין הנתבעות כאן איני סבורה כי לנתבעת 2 מעמד בבקשה למתן פס"ד בעניינה של הנתבעת 1, ודין בקשתה להידחות על הסף בשל כך. אשר לסוגיית ההוצאות, לאחר שמצאתי כי יש לקבל את תביעת התובע כנגד הנתבעת 2, ולאור השינוי בגרסתה בנוגע לנסיבות הארוע בין הודעת הדחיה לאמור בכתב הגנה ובדיון כאן – אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע הוצאות משפט בגין ההליך כאן בסך כולל של 1,000 ₪.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פגיעה בתאונת דרכים- עבודה.

חברת הביטוח לא חלקה על עצם קרות התאונה והדיון בפני היתמקד בשאלת הנזק.

כיוון שמדובר בתביעה המתנהלת על פי סע' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), הנכות הרפואית בשיעור 61.85% שנקבעה במוסד לביטוח לאומי, היא הנכות המחייבת גם בהליך זה. הנכות התפקודית על פי ההלכה, הנכות התפקודית נקבעת על ידי בית המשפט בהתאם לראיות ולכלל הנסיבות הרלבנטיות לנפגע ולהשלכות שיש לפגיעה על תיפקודו ועסוקו (ת"א (שלום חי') 43803-12-15 ס' א' ר' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (נבו 10.05.2021) וכן ע"א (חיפה) 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון (17.03.2013) פסקה לח, ואסמכתאות שם).

מחד לאור תפקידו במפעל- כאחראי מכונת אריזה, אני נוטה לקבל את ההסבר של התובע לפיו היתה לתובע ירידה זמנית בשכרו- ומאידך עדות התובע באשר לסיבה לירידה בשכרו, לא נתמכה בעדויות נוספות או במסמכים המסבירים את הירידה.

...

לעתים ישנה חפיפה בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, אך ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יגיע למסקנה כי בשל נסיבות המקרה, עולה הנכות התפקודית על הרפואית, או להיפך (ע"א 526/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690, 700 (1986); ע"א 4919/09 עזאם נ' בר (14.6.2011)).

גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי יש להפחית במעט את הנכות התפקודית בגין תנועות צוואר חופשיות, אני סבורה כי לאור מכלול פגיעותיו האורתופדיות של התובע נגרמה לתובע פגיעה מורכבת המשפיעה על תפקודו לפחות בשיעור נכותו הרפואית.

זכאותה של קרנית לחזור לצד ג צד ג' טוען כי מלכתחילה לא הייתה צריכה קרנית לשלם לתובעת פיצוי בגין התאונה מאחר שהתובעת הייתה מודעת להעדרו של ביטוח חובה.

עוד נכתב כי: "אם קיימות אפשרויות לפרושים שונים של הפוליסה או של העובדות שבעטיין דורש המבוטח את הפיצוי על פי הפוליסה וחברת הביטוח מעדיפה את הפירוש המזכה את המבוטח בתשלום, לא יורשה המזיק לפשפש בשיקולי חב' הביטוח, לפסלם ולדרוש הכרעה שיפוטית בשאלת חבות חב' הביטוח כלפי מבוטחה כאילו היתה זו היתדיינות בין המבטחת והמבוטח..." (בעמ' 570-571).

וכך נקבע: "החוק, שהטיל אחריות מוחלטת, בא לקיים את זכות הנפגע לפצוי ללא הוכחת אשם... המטרה איננה להגן על בעל הרכב או על המשתמש בו. הביטוח נידרש לא כדי להגן עליהם מפני תביעת פיצויים שלא יוכלו לעמוד בה אלא להגן על הנפגע שלא ימצא את עצמו בפני שוקת שבורה, כשהם לא יוכלו לעמוד בתביעתו. אם בגלל מחדל שלהם אין ביטוח המכסה את החבות, אין להם על מה ועל מי להלין. אין כל אינטרס צבורי בהגנה עליהם מפני עצמם. יש ויש אינטרס צבורי לשמור על כך, שקרנית תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדלם" (פסקה 7 לפסק הדין.

...

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששמעתי את הסבריו של מומחה בית המשפט, שוכנעתי כי אין מקום להתערב בקביעותיו, לפיהן בתאונה נשוא התביעה נגרמו לתובעת נכות של 4% בגין שברי כף רגל שמאל וכן 10% בגין צלקות.

סיכומו של דבר- לא מצאתי פגם בהתנהלותה של קרנית במסגרת ההליך המשפטי שלפניי.

לאור כל האמור לעיל אני מחייבת את צד ג' לשלם לקרנית את סכום הפיצוי ששולם על ידה לתובעת.

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד חברת הביטוח הראל, בטענה כי סירבה לשלם לו הוצאות בגין חלק מהנזקים שנגרמו לרכבו בעטיה של תאונת דרכים, אשר התרחשה בחודש מאי 2022, בעודו מבוטח בביטוח מקיף.

התובע טוען, כי כעולה ממכתב פירוט התשלום, הנתבעת החליטה בחוסר תום לב להיתעלם מן העובדה, כי לרכב התובע נקבעה ירידת ערך בעקבות התאונה דנן, אשר הוערכה על ידי שמאי בסך של 2,807 ₪.

שהרי ההנחה היא כי אם לתובע ישנו ביטוח מקיף, על הנתבעת לפצות אותו, מבלי לברר את שאלת האחריות לתאונה.

בנוגע לתשלום עבור בוחן התנועה בסך 5,000 ₪, נישאל התובע מדוע השקיע סכום בחוות דעת בוחן תנועה, בשעה שחברת הביטוח לא הכחישה את האחריות לתשלום התביעה.

...

לאור האמור, דין התביעה להתקבל בחלקה.

אני סבור כי הנתבעת לא פעלה בתום לב כלפי התובע, ואף השתהתה שיהוי רב במתן התגמולים לתובע.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין ירידת ערך בסך 2,810 ₪ על פי דוח השמאי, בגין חוות דעת בוחן התנועה – 5,000 ₪, בגין עוגמת נפש – 5,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.