אחריות חברת ביטוח כלפי מבוטח בביטוח נוסעים לחו"ל

מטעמי זהירות טענה, כי רכבה פגע קלות ברכב התובעת שעמד לפניו, ונהג התובעת החמיר את הנזק בכך שלאחר הפגיעה נסע לרחוב הסמוך תוך שהוא גורר עימו את רכב הנתבעת, כשחזיתו תקועה בתוך וו הגרירה של רכב התובעת.

דיון והכרעה סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח, קובע כדלקמן: "68.   בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובילבד שהודיע על כך בכתב למבוטח 30 ימים מראש והמבוטח לא היתנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". כאמור, הסעיף מאפשר יריבות ישירה בין התובעת (חברת הביטוח של צד ג') לחברת הביטוח הנתבעת.

(2) אם הוא נוהג רכב כאמור – (א) בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מיצטבר על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מיצטבר; (ב) בתקנות 182 עד 185 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מיצטבר על שלושה חודשים, אלא אם כן הוא יצא מחוץ לישראל בתקופה זו ליותר מ-30 ימים באופן מיצטבר.

...

התובעת טענה כי שילמה תגמולי ביטוח בסך של 21,674 ₪ ועל הנתבעים לשאת בסכום זה. בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, נטען כי דין התביעה כנגדה להידחות.

התאונה לאחר ששמעתי את נהג רכב התובעת, ראם אילוז ואשתו שהיתה עימו, אפרת אילוז, כאשר הנתבע לא העיד, מצאתי לקבל את גרסתם לתאונה.

עדות זו, כאמור לא נסתרה, העדים העידו באופן אמין וברור ועל כן הנני מקבלת את גרסתם ודוחה טענת ההגנה לפיה נהג התובעת הגדיל את הנזק בכך שגרר את רכב הנתבע תחת המתנה לגרר במקום.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 21,674 ₪ בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, הוצאות העדים כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.

בהסתמכו על סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט ובאמצו את עמדתו של פרופ' **** פרידמן (בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט 181 (מהדורה ראשונה, 1982)), קבע הנשיא שמגר כי יש להכיר בחובת ההשבה של חברת הביטוח כלפי סוכנות המכוניות, משזו הראשונה התעשרה שלא כדין מחד גיסא, ולשנייה היה אינטרס עצמי מוצדק בהסדרת התשלום מאידך גיסא, וכן על מנת "לגרום סבל מינימלי למבוטח ולעודד מיטיבים המרגישים אחריות מוסרית, כמו סוכנות המכוניות בעניינינו, להיטיב נזק של לקוחות". עוד נפסק כי סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט נועד להרחיב את דיני עשיית עושר ולא במשפט לגבי "מיתנדב" וכי החוק מקנה זכות תיחלוף למיטיב, ובילבד שלא הייתה לחייב סיבה סבירה להיתנגד להטבה (עניין צור נ' חדד, בעמ' 21-19).

ויובהר, אין מניעה בדין הישראלי לכך שמבטחת זרה תעסוק בביטוח מחוץ לישראל, לפי הדינים החלים במקום פעולתה, ובכלל זה שתבטח אזרח ישראלי או חברה ישראלית בגין פעילות המבוצעת על ידם בחו"ל (כגון ביטוח רכב הנרכש על ידי אזרח ישראלי במדינה זרה והמתייחס לנסיעה באותה מדינה), כל עוד אין מדובר בפעילות ביטוח בישראל עליה חוסה חוק הפיקוח.

...

במצב הדברים שנוצר, ובהינתן שהסיבה להיווצרותו נעוצה בפסיקות של הערכאות הדיוניות, ולא בשגגה שיצאה מלפני טבע וחברת הביטוח הזרה, סבורני כי יש לאפשר להן לבחור בין שתי חלופות: ראשית, המשך ניהול התביעה במתכונת שבה הוגשה (להלן: מתכונת הנאמנות); שנית, צירופה של חברת הביטוח הזרה להליך כתובעת נוספת, תוך ביסוס תביעתה על מנגנון התחלוף, כפי שיש להניח שהיה קורה אלמלא פסק דין VIG (להלן: מתכונת התחלוף).

משנתקבל הערעור העיקרי, ממילא דין הערעור שכנגד להידחות, על שני רכיביו.

סוף דבר אם תישמע דעתי, יתקבל הערעור העיקרי וידחה הערעור שכנגד, כאמור בפסקאות 116-115 ו-120 לעיל.

אמנם בנגוד לפוליסת נסיעות לחו"ל, ברכישת ביטוח נוסף מסוג זה (נקראת גם "פוליסת ריסק"), יש צורך במילוי הצעת ביטוח והצהרת בריאות, אך "במידה ואין שאלות חיתומיות שהן הצהרת בריאות שיש בה איזה שהוא, בעיה בריאותית שצריך לקבל עליה תעריף שונה או כל מה שיהיה מול חברת הביטוח, אם אין בעיה חיתומית, זה גם יכול להיות באותו יום. אם אין בעיה חיתומית, אין בעיה לעשות באותו יום, פוליסות ריסק" [עדותה של העדה הנוספת מטעם התובעת, שנתנה בנידון עדות במומחיות מטעמה (להלן: "החתמת")].

מכל מקום, אם כך ואם כך, הכלל המקובל בבחינת אומד דעת הצדדים במקרה של חוזה ביטוח, הוא ששליטתו של המבטח בהליך כריתת החוזה מצדיקה להטיל עליו אחריות בגין אי-ודאות ביחס לעצם כריתת החוזה או לתוכנו [אליאס בספרו, בעמ' 292], ובמקרה בו המבטחת ניסחה רשימה בה התנאי שמופיע איננו תואם את הצעת הביטוח ומחמיר לעומתה, נפסק: "התובעת (המבטחת – מ.ת.ב) שהיא זו שניסחה את ההצעה ואת הרשימה ויצרה את פער הזמנים בין משלוח הרשימה לחתימת ההצעה ולפיכך יש מקום להטיל עליה את האחריות בגין אי הודאות ביחס לעצם כריתת החוזה ותוכנו" [ת"א (ת"א) 29260/03 הדר בע"מ - חברה לבטוח נ' נהרדע חיים (פורסם; 7.12.05)].

...

מדובר בסיכון, שאולי בעקיפין, אך במידה לא מבוטלת - נוגע גם לה. אם כן, אני קובע כי התובעת זכאית לפיצויים בגין ההבטחה שיצרה הנתבעת ובגין מצג השווא שהציגה בהתנהלות רשלנית שיש בה גם הטעיה, שבנסיבות, מאז הגילוי החד-צדדי של הטעות במצג - גם לא ממלאת על דרישות חובת תום הלב בדין.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי – התביעה הנדונה מתקבלת כך שלסילוקה תשלם הנתבעת לתובעת סך 645,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת בגין הוצאות משפט – שכר טרחת עו"ד בשיעור 150,930 ₪, וכן - החזר הוצאותיה בגין שני חלקי האגרה ששילמה בתיק זה, והחזר הוצאותיה בגין שכר העדה המומחית בו נשאה, לפי קבלות; הכל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלומי האגרה והוצאותיה – ממועד תשלומן ועד ליום מתן פסק הדין.

הודעה זו נדחתה בהסכמת הנתבעת, תוך שהנתבעת מסכימה כי צ"ג 3 לא גרם לתאונה ברשלנות אלא "איבד שליטה על הרכב" עוד טוענת הנתבעת כי אחריותה ו/או חבותה ככל שקיימות – בוטחו באמצעות סוכנות הביטוח צ"ג 1 אצל צ"ג 2 אשר התרשלו בביטוח הנתבעת ו/או החליפו את עקרי הכסוי הבטוחי, החריגו תאונות דרכים מבלי למסור כל הודעה בעיניין זה לנתבעת וזאת למרות שעיקר פעילות הנתבעת מתבצעת על גבי כלי רכב באמצעות ספקים חצוניים בחו"ל. מדובר היה בנסיעה בשביל פשוט ולא מורכב ביער, במהירות נמוכה שנקבעת על ידי הראשון בשיירה – המדריך.

חזקה כי הנתבעת קיבלה את הקיט ואת הרשימה ועיינה בה. עוד טוענים צדד ג', כי אף חברת ביטוח בישראל אינה מבטחת סוכני נסיעות בגין תאונות דרכים בחוץ לארץ.

...

הנתבעת טענה בהגנתה כי דין התביעה להידחות ו/או להימחק בהעדר עילת תביעה בישראל על פי הדין הישראלי בהתאם לדנ"א 4655/09 נטע לי סקאלר נ' רוני יובינר מיום 25.10.11 בנוסף או לחלופין, ככל והתובעת סבורה כי היה פגם בטרקטורון היה עליה להפנות תביעתה כנגד החב' הרומנית שסיפקה את הטרקטורונים.

על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 202,144 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 13.9.22 עד ליום התשלום המלא בפועל (סכום זה הינו: הסכום ששולם למל"ל), ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15%+ מע"מ. הנתבעת תשלם לתובעת את הסך של 373,000 ₪ בניכוי הסכום ששולם למל"ל (סכום זה הינו הפיצוי לתובעת), ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ מסכום הפיצוי לתובעת, בתוספת הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות וכן את אגרת המשפט.

ההודעה כנגד צדדי ג'- נדחית.

הנתבעת תשלם לצדדי ג' שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות משפט בשיעור כולל של 5,000 ₪.

מבוא; המשיבה 2 – פספורטכארד – היא סוכנות לביטוח העוסקת במכירה, שיווק ותפעול של פוליסות ביטוח מסוג "ביטוח נסיעות לחו"ל" ואילו המשיבה 1 – חברת הביטוח – מנפיקה את פוליסת הביטוח "פספורטכארד" (להלן: "פוליסת פספורטכארד" ו/או "הפוליסה").

חיוב המבוטח בבידוד עצמי בשל מגפה באזור בו הוא שוהה שלא במסגרת אישפוז בבית חולים כאשר ההוראה ניתנת למבוטח עקב חשש ממצבו הספציפי של המבוטח ואינה הוראה גורפת לכלל השוהים באיזור בו שוהה המבוטח; אם בעת הבידוק לטיסה/ הפלגה (בהתאמה) עקב הידבקות או חשש להידבקות בנגיף המחולל מגפה, והדבר תועד במסמך רישמי מטעם הגורם האחראי על הבידוק.

עוד נטען כי ממילא בדיון המקדמי הודו המשיבות בכך שניתן מכתב דחיה מטעמן ולא סתרו את טענת המבקש ולפיה זו הדרך המקובלת להפעלת הביטוח כלפי המשיבות.

...

ביום 22/6/22 ניתנה החלטתי ולפיה חלק מסוים זה של בקשת האישור דנן – הנסב על חובת היידוע אודות רכיב "איתור וחילוץ" – יועבר לפני בית המשפט המחוזי מרכז.

יתרה מכך, לאחר שעיינתי בסעיפי הפוליסה אליהם הפנה המבקש, לא מצאתי ממש בטענות גם לגופם של דברים.

לאור כל המקובץ לעיל, לא מצאתי כי קיימת אפשרות סבירה כי טענת המבקש ולפיה המשיבות מטעות את לקוחותיהן באמצעות הצגת מצגים מטעים ולפיהם הפוליסה מכסה כל תרחיש הקשור לקורונה, תוכרע לטובת הקבוצה.

סוף דבר; אשר על כן – הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.