אחריות חברת אשראי ללקוחות

על פי הנטען המבקש היתקשר עם המשיב-התובע לצורך קבלת שירותי גביה והפקת חשבונית בגין העיסקאות שנסלקו בחברת האשראי מלקוחות המבקש.

בית משפט ביסס את קביעתו על יסוד ההסכם בין הצדדים וכך קבע בפיסקה 35 לפסק הדין : "בנוסף לכך, ההסכם בין התובע לבין הנתבע הנו ברור ומדבר בעד עצמו. סעיף 7 להסכם מציין מפורשות כי האחריות חלה על הנתבע וכי עליו לטפל בכל בעיה המתעוררת בעקבות כך . עוד נרשם, מפורשות בהסכם כי " במידה ותבוטל עסקה ו/או יידרש שלומי לפצות הלקוחות, ו/או ייגרמו לשלומי הוצאות/הפסדים , אשיב לשלומי הסכומים ללא דיחוי ".

...

המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ביום 12/7/18 וביום 12.05.19 ניתנה החלטה בבקשה, לאחר שהתקיים דיון בפני בית משפט קמא בבקשת הביטול, נעתר בית משפט קמא לבקשת הביטול בתנאי להפקדת מלוא סכום פסק הדין בתוספת הוצאות שנקבעו.

באשר לתביעה שכנגד שהגיש המבקש נקבע שהמבקש לא הוכיח את תביעתו ובין היתר ציין בית משפט קמא: "בדרך בה הוגשה התביעה על ידי התובע שכנגד, ללא שום תימוכין ליתרת החוב הנטענת, למרות שאפשר היה לתמוך אותה ולאור המסמכים שצרף הנתבע שכנגד, לרבות לעניין סיום חשבון וכן טענותיו המפורטות לגבי העסקאות, בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, אין מקום לקבל את התביעה שכנגד ודינה להידחות. הנתבע שכנגד אף העלה את טענותיו כנגד החוב הנטען במהלך הדיון תוך התייחסות לאותם מסמכים שצרף התובע שכנגד ואת התייחסותו אני מקבלת.". המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והגיש את בקשת רשות הערעור.

אך גם לגוף הבקשה, דינה להידחות.

רביעית, באשר לתביעה שכנגד, ולאחר שעיינתי בפסק הדין, צדק בית משפט קמא בעת שקבע כי התובע לא הוכיח את תביעתו ולא טרח להציג את הראיות , ואין לו אלא להלין על עצמו.

מכאן, אני מורה על דחיית הבקשה למתן רשות ערעור, ומשלא נדרשה תשובה אין צו להוצאות.

במסגרת זו עולה שוב השאלה שהוצגה דלעיל - מהי אחריות בית עסק עת פלוני מגיע אליו עם פרטי אשראי של אחר עת הוא מבצע עסקה במסמך חסר פיסית או טלפונית – כיצד הוא מוודא את הזהות של מי שמצוי מולו? מהי חובת הזהירות של בית העסק בעיניין זה? שכן, גם אם הלקוח מתרשל, בהנחה ונחיל את דיני הנזיקין (שכאמור לא חלים בהסדר שקבע המחוקק שבחוק כרטיסי חיוב לעניין השמוש לרעה והחריגים המקימים העידר כסוי בטוחי)- האם לא יכול להיות מצב בו רשלן חובר לרשלן, היינו, כי גם לבית העסק יש אשם תורם (ומדוע הנתבעת בחרה להיתכחש לאחריות ביחס לבעל הכרטיס וגילתה אחריות כלפי בית העסק?) וכיצד ניתן לבצע את העיסקאות בבית העסק ללא תעודה מזהה אם אין את כרטיס הלקוח מבחינת נורת אזהרה הדולקת משהשימוש במסמך חסר הוא עבור עיסקאות ללא מפגש בין הספק ללקוח? האם בעת ביצוע עסקה נערכה בדיקה אם קיימת זהות בין פרטי הכרטיס לבין המחזיק בו? שכן, יכול ובעצם המנעות מנקיטת בדיקות, כגון הצגת תעודת זהות או את כרטיס האשראי עצמו, או קבלת כתובת ומספר טלפון שבאמצעותם אפשר לאשר ביצוע העסקה, מביאה חברת האשראי (עת חברת האשראי מהוה גם מנפיקה ללקוח וגם מיסלקה לבית העסק במקרה דנן) על עצמה את מלוא האחריות לתקלה ויש ברשותה לחזור לבית העסק.

...

השאלה היא שאלת היקף ההגנה על הלקוח מכוח הסדר חלוקת האחריות (אמיר בכר "שימוש לרעה בכרטיס חיוב – שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן המשפט י"א (תשס"ז) 321). מכל מקום, המנגנון שנקבע בחוק כרטיסי חיוב יוצא מנקודת ההנחה כי עקרון פיזור הנזק מוביל למסקנה כי מנפיקי כרטיסי האשראי הם המתאימים ביותר לשאת את הסיכון הנובע משימוש לרעה בכרטיס חיוב (ראו ת"ק 35439-08-20 אורן טלאור נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (26.12.20) ומפנה לת"א 200462/02 שנון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (20.8.06)). ביטוי לכך ניתן לראות גם בהצעת חוק כרטיסי חיוב- "מוצע שהסיכון העיקרי של השימוש לרעה בכרטיס חיוב יוטל על המנפיק, זאת משום שהוא יכול לפזר את הנזק בין כלל המשתמשים בכרטיסי חיוב, בעוד שהלקוח הבודד עלול להיות צפוי לנזקים בלתי סבירים. דבר זה כבר נעשה כיום בכרטיסי בנק על ידי תשלום עמלה מיוחדת" (דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1771 (תשמ"ו) 129).

סיכומו של דבר, סעיף 5(ג) לחוק כרטיסי חיוב קובע גובה החיוב אותו יהיה רשאי מנפיק הכרטיס לנכות בגין שימוש טרם מסירת ההודעה למנפיק הכרטיס.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעסקאות שדיווח התובע בשני הטפסים ופירט אודותיהן כדבעי – במכולת בוקרה (יצוין כי נציג הנתבעת מסר בדיון שהתובע לא התכחש בזמן אמת לעסקאות למעט במכולת בוקרה "הופיעו נספחים אבל אי אפשר להתכחש" – והנתבעת תשיב לתובע את אשר השיבה לו וגבתה מחדש – סך של 6543.87 ₪ וכן 1200 ₪ במכולת בוקרה מיום 11.8 (שגם הנתבעת בדיון העלתה תמיהה לגבי 3 עסקאות ברצף באותו המקום וכן ידעה על מכולת בוקרה כעסקאות מוכחשות ובדיון אף ציינה כי אינה אומרת שצד ג' לא ביצע עבירה פלילית ביחס לתובע)- 7743.87 ₪ וכן 25 ש"ח שגבתה ממנו עבור הביטולים כאמור במכתבו לנתבעת, תוך ניכוי סך של 75 ₪ השתתפות של הלקוח לפי סעיף 5 (ג) לחוק.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 7693.87 ₪ תוך 30 יום מהיום.

האחת, מהן החובות של חברות כרטיסי האשראי כלפי לקוחותיהן בכלל, ולקוחותיהן הקשישים בפרט, והאם מכוח חובות אלה אחראיות חברות כרטיסי האשראי כלפי הלקוחות הקשישים שהתקשרו עם חברות השיווק הישיר? השאלה השנייה היא דיונית במהותה, אך חשובה לצורך המשך ההליך, אם אקבע כי לחברות כרטיסי האשראי יש חובות כלפי לקוחותיהן - האם האפיק הדיוני לבירור טענות הצרכנים הקשישים הוא במסגרת התובענה הייצוגית? הרקע לבקשה והשתלשלות ההליך ארבעה הם המבקשים בהליך בקשת אישור התובענה הייצוגית: המבקשת 1, גברת רבקה קשתן, ילידת 1929 ולקוחה של המשיבות 1 ו-2.

...

כפי שציינתי אני סבורה כי סעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות אינו מרחיב את סמכות בית המשפט לפסוק צווים שאינם ניתנים לחלוקה, ומשכך נראה כי יש לברר בשלב הזה מהם גדרי סמכות בית המשפט בפסיקת צווים או סעדים הצהרתיים.

בענייננו, הצווים שנתבעים במסגרת התובענה הייצוגית אם היתה מאושרת, הם מרחיבים ומרחיקי לכת באופן שניתן לקבוע לגביהם כבר בשלב זה כי אין מקום להיעתר לבקשתם.

סוף דבר אף שמשקלם המצטבר של כל הנימוקים שציינתי לעיל הביאו אותי להכריע שאין לאשר ניהול הליך ייצוגי, חשוב לי לשוב ולהבהיר כי החלטה זו אינה סותמת את הגולל על עילות התביעה האישיות של חברי הקבוצה, אלא אך מבטאת את מסקנתי בהליך דנא כי הדרך לבירור עילות התביעה המורכבות המצריכות בירור עובדתי מורכב יחסית, אינה במסגרת התובענה הייצוגית.

אין כל אינדיקאציה המצביעה על כך שהנתבעת נושאת באחריות להעביר את הנתונים לחברת האשראי וכן כי הנתבעת לא עשתה כן. זאת ועוד, התובעת טוענת כי הואיל ולא ניתן היה לעשות שימוש בקופה במשך 10 ימים נגרמו לה נזקים כלכליים.

נציג הנתבעת העיד כי מדובר במזנון שגובה סכומים נמוכים ולכן ניתן להניח כי הלקוחות שילמו במזומן.

...

סוף דבר בנסיבות האמורות, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת לאחר הקיזוז הנ"ל סך של 5,415 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,915 ₪.

במסגרת מעמד השימוע ציין הוא את הדברים הבאים: "... תקשיבו אם היה יזיד מגיע לצוות שניהל את החקירה הזו והיה אומר תקשיבו לא ביצעתי שום עברה, אין לי קשר לזה מכחיש מכל וכול, לא יודע – יכולתי להבין שיש פה חזית ברורה של אי לקיחת אחריות אי ביצוע פעולות מסוימות מיסמך היה מפריך את גירסתו, אבל בא יזיד אומר תקשיבו חברה נכון זה היה בכל הקשור לעברות לחשבונות השונים אבל יש לי הסבר זה חברי, חבר שלי אני ביצעתי ועשיתי הכל לפי בקשתו הוא , הוא נהג לבקר בסניף הכל היה על דעתו זה ביני לבין האיש עומר." (נספח ו' לתצהיר גב' פרידמן, ההדגשה אינה במקור).

בתגובת הנתבע במסגרת התייחסותו לטיוטת דוח ביקורת (נספח יג' לתצהיר גב' כהן) מסר הוא כדלקמן: "... בנוגע לכרטיס האשראי לא הייתה שום היתנהגות פסולה ו/או עבירה על הנוהל כאשר אין לי כל קשר לכרטיסים ולא זוכר מספריהם והיו בשימוש הבלעדי של המתלונן וכל פעולה בסניף נעשתה לפי בקשתו ועל דעתו והנכם מוזמנים לבדוק את פלט השיחות והקלטות השיחות. יש לציין והאמור בידיעתי האישית כי חברת האשראי שולחת ללקוח פירוט תנועות ושימושים בכרטיס." (ס' 2 למכתב הנתבע).

...

לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כי הנתבע כשל מלהצביע על פגם ממשי בניהול הליך השימוע על ידי הבנק.

סיכומו של דבר: כפי שהובא לעיל, חוקת העבודה החלה בבנק קובעת נסיבות בהן הבנק לא יהיה חייב בתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין התביעה להתקבל.