אחריות חברי ועד מנהל לחוב מכללה בגין עבודות בנייה

צולר האב הביע בפני בית המשפט את הערכתו הרבה לבנו, והעיד כי הוא נקלע לחובות כספיים ולמעשה "נזרק לרחוב", ובנו תמך בו וסייע לו כלכלית, חרף העובדה שלא היה ביניהם כל קשר במשך השנים, על כל המשתמע מכך.

· נע/3: אות מערכת "צוק איתן" שהוענקה לצולר מאת צה"ל. · נע/4: אישור לימודים מאת מזכירות מכללת "מישלב קורסים בע"מ" לפיו צולר למד במכללה בקורס "מנהל מערכות אינסטלאציה" מיום 4.9.2016 ועד יום 8.1.2017.

· נע/5: תעודת "הערכה לחייל המשתחרר" מיום 9.2.2015 ממנה עלה, בין היתר כי : "החייל הנו מקצועי, אחראי, רציני, בעל אינטליגנציה גבוהה, חברותי, בעל יחסי אנוש טובים. החייל ביצע תפקידו בצורה מעולה, הגדיל ראש ותרם רבות לתיפקוד המחלקה.". אשר לנזק הקונקרטי: ההגנה טענה כי הרשעה עלולה לפגוע בסכוייו של צולר להרשם כ"קבלן רשום" והגישה מיסמך על מנת לתמוך גם בכך (נע/6: טופס מספר 11: תצהיר משרד הבינוי והשיכון על פי חוק רישום קבלנים).

הנאשם צולר פנה אל בית המשפט, במילתו האחרונה, כך: "אני כמו ששמעת – נפלה זכותי לדאוג להוריי יותר מאשר שידאגו לי, כמו שהעו"ד שלי אמרה אני עוד בוסר. אני יודע פחות או יותר מה אני רוצה אבל לא יודע מה צופן לי העתיד. עשיתי לימודי ניהול אנסטלאציה במכללת משלב, הכוונה היא להיות קבלן אבל אשמח ללמוד לימודים אקדמאיים למקצוע. יש לי חברים שיש להם חברה של אבטחה שעובדים בגיניאה המשוונית, שאני מנוע מלעבוד איתם בעקבות זה, הייתי במיונים של משרד הביטחון שהפסיקו, וישי שהיה פה שעבדתי אצלו ואני רוצה להמשיך לעבוד איתו..

ברם, עם זאת, בשלב הטיעונים לעונש, הציג צולר מסמכים המעידים על כך שאכן עבד בתקופה הרלוואנטית בשיפוצים (טענה כללית שלא הופרכה, אף במהלך המשפט), בין היתר עם "כלים חדים"; כך עולה ממכתבו של מר בוסני, מיום 1.1.2019: "...אני מכיר את יובל צולר משנת 2016 כאשר עבד אצלי בשיפוצים כבר מיוני 2016 ...יובל היה אחראי בין היתר על הריסות בשלבי שפוץ החזיק עימו גרזנים פטישים ואף סכינים שונים..." (נע/1)[footnoteRef:1].

] ראיתי לתת משקל לכך, שעל פני הדברים, עולה ממכתבו של בוסני כי צולר לא נהג הסתובב עם סכינים "לעת מצוא", אלא נשא כלים חדים ברכבו לצורך עבודות השפוץ.

...

גם אם נכונה טענת התביעה, ולא מצאתי – בנסיבות הענין – להעמיק בכך, אני סבור, כאמור לעיל, כי האינטרס הציבורי יצא נשכר מהמשך תיפקודו התקין והתורם של צולר בחברה, מבלי שידבק בו רבב או כתם פלילי.

אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, מן הנסיבות שפורטו לעיל ולאור המלצת תסקירו היסודי והמשכנע של שירות המבחן, אני מורה על ביטול הרשעתו של צולר.

כעונש חינוכי, ועל מנת שצולר ישלם את חובו לחברה, אני מורה כי יוטל עליו צו של 180 שעות של"צ (תחת 140 השעות שהמליץ שירות המבחן).

מר איציק לוי עבד כמנהל הסניף בקניון בית שמש מטעמה של הנתבעת, והיה אחראי על התובעת בתקופת ההעסקה (להלן – איציק).

(ג) מעסיק שלא מילא את חובותיו לפי סעיפים קטנים (א)(1) ו-(2) ו-(ב) יהיה אחראי לעוולה אזרחית לפי סעיף 6, או לעוולה אזרחית בשל פגיעה כאמור בסעיף 7 לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה, שעשה עובדו, או ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, במסגרת יחסי העבודה.

העובדים האחרים בסניף אשר נדרשו לעבוד במקומה התרעמו על היתנהלות התובעת והציגו בפני איציק את התמונות בהן נראית התובעת מבלה עם חבריה במקום להתייצב לעבודה ובמסווה של חופשת מחלה.

דומה כי טענות התובעת בעיניין זה הועלו בעלמא וללא סימוכין, תוך שמדובר ככל הנראה במסקנה של התובעת בלבד מתוך דברים שנאמרו לה מפי איציק, אך אין בהם, לדידנו, כדי להעיד מניה ובניה כי בוצע מעקב כלשהוא אחר תנועותיה של התובעת.

תמוהה היא העובדה כי מאז חודש דצמבר 2018 ועד לחודש יוני 2019 סבלה התובעת בחנות בזמן עבודתה ולא העלתה כל טענה בעיניין מצבה הקשה, כאשר חודשים ארוכים המשיכה להתייצב לעבודה ולא הגישה תלונה או פנייה לנתבעת ביחס למעשים הקשים הנטענים על ידה (והמוכחשים על ידי הנתבעת).

נציין כי אף אם היינו מקבלים את טענות התובעת בגין רכיב זה, ולא כך הדבר, הרי שחיובה בהתנצלות כפויה מאיינת את תכלית ההתנצלות [ת.א. (ת"א) 32235-03-10 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות - עתון "ישראל היום" [פורסם בנבו] (6.2.2011)].

במסגרת זו תלקח בחשבון היתנהלות המעביד בהפרת זכויותיו של העובד, כפי שנקבעו בסעיפים 2 ו-3 לחוק, תוך שייבחנו שאלות אלה: האם המעביד היתעלם כליל מהוראות החוק; האם המעביד שלל, הלכה ולמעשה, אפשרות ישיבה במהלך ביצוע העבודה, בין לנוכח סוג העבודה או אחרת; האם נשללה זכות העובד לישיבה בהפסקה, שאז תיחשב חומרה יתירה בהפרת הזכות; האם נעשו התאמות במקום העבודה וסביבת העבודה לצורך הבטחת הזכויות המוגנות ואכיפתן, ובכלל זה, מקומות הישיבה שהוקצו לעובדים במהלך ביצוע העבודה ובהפסקה; מספר הכיסאות ביחס למספר העובדים במקום העבודה, וביחס לסביבת העבודה; האם הופרו המלצות של מומחים ורופא תעסוקתי בנוגע ליישום ההגנה על הזכויות המוגנות תוך התאמה למקום העבודה, וכל כיוצ"ב; משך ההפרה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק, הכרעתנו היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

אשר לדעתנו - נקדים אחרית לראשית, ונבהיר כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכן עיון בכלל המסמכים שהונחו בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין תביעתה של התובעת בגין שעות נוספות להתקבל, ונפרט.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין." על אף האמור, בהתייחס לתיקון זה, עמד בית הדין הארצי זה מכבר על כך שתיקון 24 כאמור לעיל לא פטר את העובד או העובדת מהגשת גרסה סדורה ביחס לשעות עבודתם: "אכן, על פי תיקון 24, אם המעסיק "לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו", דהיינו פנקס עבודה על פי סעיף 31 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ח – 1958, עובר אל המעסיק הנטל להוכיח כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו.

אשר לתביעת התובעת לפיצוי בגין הלנת השכר, בנסיבות דנן, בהן הסכומים הנתבעים על ידי התובעת שנויים במחלוקת בין הצדדים, מצאנו שלא לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

ביום 21.9.2018 עו"ד יונה כתב לתובע: "שלום גיא, לאחר שחברת הניהול לא מבצעת את תפקידה הוחלט על ידי הדיירים והועד לא להמשיך את החוזה. החוזה יסתיים בתאריך 31.9.2018. אנו בימים הקרובים נחפש ונחתום עם חברה אחרת. כל הסיכומים בעל פה ובכתב הופרו על ידי חברת הניהול. כולנו מקווים שנפרד כידידים ומבלי שיהיו משקעים. קבל את ההו[דע]ה לסיום החוזה בהבנה שכלו כל הקיצים. הדיירים החליטו אפילו לא לשלם דמי וועד בגלל העדר ניקיון. תודה על השרות ושמחנו להכיר אותך." כמפורט בהתכתבות ביום 2.10.2018 בין עו"ד יונה והתובע, התובע סירב לגבות את חובות הדיירים מתקופת ההיתקשרות עמו בטענה כי הוא סיים עבודתו: "עו"ד יונה: יש חוסר בגבייה של 65,000 בבקשה לדאוג לגבייה יום טוב.

ביום 2.12.2017 התלונן מר שחר על כך ש"המפוח של שוט אשפה" הפסיק לעבוד ולכן יש ריח רע בבניין.

בהתכתבות בחודש יוני 2018 בין חברי הועד, מר קאשני הציע לשלוח לחברת הבנייה מכתב התראה בנושא פיר האשפה, ונדונו הצעת חברת גלפר לתחזוקה שוטפת של הפיר בעלות של כ- 1,400 ש"ח + מע"מ לחודש, והצעה להתקין מערכת אוזון בדחסנית בעלות 3,500 ש"ח ותחזוקתה בעלות 800 ש"ח לחודש.

עדות מר שחר בחקירתו הנגדית היה קוהרנטית עם ההתכתבויות הנ"ל. מר שחר תאר את מאמצי הועד לנוכח חוסר המעש של התובע, את לקיחת האחריות לפיתרון הבעיה על ידי חברת הניהול החדשה אשר החליפה את התובע, ואת מאמציה עד לפיתרון הבעיה.

...

מקובלת עלי טענתו של מר שחר כי לולא אותה שיחה שניהל עם התובע וההודעות של עו"ד יונה, התובע היה משתמט מניקוי המאגר (פרוט' עמ' 47 ש' 24-34, עמ' 48, עמ' 49 ש' 1-4).

בהיעדר אסמכתאות מתבקשת מסקנה כי התובע לא קיים את חובתו לפי סעיף 13 לנספח א' להסכם לבצע את הבדיקות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 47,946 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה.

ממילא, העוררת תטען כי לא קיימת כל מניעה בדין כי המערך המשפטי של הפרויקט יוצע על ידי המוכרת וייתן שירותים משפטיים לחברי קבוצת הרוכשים, שעה שחברי הקבוצה בחרו במודע לקבל את ההצעה ובהתאם להסמיך את עורכי הדין לפעול בשמם ומטעמם וחתמו על יפויי כוח לצורך כך. נציגות הקבוצה ופעילות בפרויקט שגה כב' הממונה עת קבע כי "לא נימצאו כל אינדיקאציות לפעילות של נציגות הקבוצה (...) או לקיום של אסיפה כללית". ודוק, עיון בהסכם השתוף מלמד כי ההסכם כולל מנגנונים המקנים לקבוצה את יכולת ההחלטה המלאה בענייניה, דוגמאת אספת בעלי הזכויות (סעיף 10), אשר בין היתר ממנה ועד, בוחרת ומחליפה קבלן מבצע, בוחרת חברת פקוח, אחראית על הוצאת כספים מחשבון הפרויקט, מחליטה בכל ההחלטות המהותיות במהלך הבניה הנוגעות לכל בעלי הזכויות וכיו"ב; כמו כן, סעיף 11 להסכם מגדיר את מנגנון הועד שימנה חמישה נציגים מבין המשתתפים, ויהא אחראי על הטיפול השוטף של הפרויקט, מעקב אחר הבניה, יחתום על מיסמכי ההיתר, הסכמי קבלנים, בעלי מיקצוע ונותני שירותים, רישום זכויות ועוד כהנה וכהנה וזאת ללא כל מיגבלה בהקר זה על יכולותיו.

הווה אומר, הצדדים להסכם השתוף, קרי חברי הקבוצה, הם האחראים על הפעלת מנגנוני הפיקוח והניהול שהוקנו להם מכוח הסכם השתוף, לרבות על כנוס אסיפה כללית ומינוי נציגי ועד.

בדברי הסיכום כותבת העוררת: "32. ואולם בין כה וכה, נכון לעת הזו, מצב הדברים השתנה, כך שהזכויות במיגרש פוצלו בין שלוש חברות שונות בהתאם למתחמים השונים (מסחר, משרדים ומגורים), הן במסגרת רישום החברות השונות (ביניהן העוררת בכובעה כמוכרת הזכויות לקבוצת הרכישה) והן במסגרת הסכם שתוף בין המתחמים השונים, כאשר זכויות העוררת בשליש מהמגרש המיועד למגורים נותרו נקיות וללא כל שיעבוד, ו/או חוב למעט הערות אזהרה שרשומות לטובת חברי הקבוצה בלבד – כך שלרוכשים זכויות מובטחות בלעדיות בקרקע אותה רכשו מהעוררת. כך שנכון למועד זה אין כל קשר בין טענת הממונה למציאות.

כאן ידועה העלות הכוללת לכל אחד מהרוכשים, מועד סיום העבודות ואף נקבע "פיצוי כספי מוסכם שווה ערך ל 4,000 ₪ לכל חודש של אחור במסירת החזקה בדירה העתידית" בקבוצת רכישה, כל הזכויות במקרקעין שנרכשו על ידי קבוצת הרכישה ובבנין שעומד להיבנות שייכות לקבוצת הרכישה.

...

הערות האזהרה – שנרשמו מאוחר יותר – היו כפופות לשעבוד ראשון זה ונדחות בפניו.

סוף דבר אנו דוחים את הערר.

אנו מחייבים את העוררת לשאת בהוצאות המשיבה לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

בתאריך 23.8.15 חתמו התובעים והקבלן על חוזה בדק, כאשר סעיף 6 לחוזה זה העביר את כל חיובי הקבלן כלפי העמותה בהסכם הבצוע לזכות התובעים והחיל על הקבלן כלפי התובעים את חובות המוכר בחוק המכר.

ההחלטות שהתקבלו ע"י הועד המנהל התקבלו כנציגי התובעים וחברי העמותה האחרים, וממילא לא נותרו בידי העמותה כספים של "רווח יזמי" אחרי מימון עלויות הבניה.

נטען כי הליקויים הנם ליקויי בניה בלבד ומקורם בעבודות שנעשו ע"י צד ג' ו/או במסגרת אחריותו במישור החוזי ובמישור הנזיקי ועל פי כל דין, ועל כן מלוא האחריות מוטלת על כתפי צד ג'.

...

דיון לעניין מעמדה של העמותה, אני מקבלת את טענתה כי מעמדה ביחס לתובעים אינו מעמד של מוכר על פי חוק המכר, שכן קיימת זהות אינטרסים כלכלית בין העמותה לתובעים ולמשתכנים האחרים בקבוצה, ולא נותרו כל כספים בידי העמותה שנשארו כ"רווח יזמי" בכיסה, כפי שגם אין ניגוד אינטרסים בין הוועד המנהל (במטרה לחסוך בעלויות בניה על חשבון האיכות או המפרט הטכני), שכן כל הכספים שנחסכו עקב השינויים מהמפרט המקורי, נחסכו מכלל המשתכנים ובהם התובעים.

אין בידי לקבל את עמדת התובעים.

התביעה נגד העמותה נדחית ללא צו להוצאות, מאחר שלא יידעה את התובעים עובר להגשת התביעה בדבר החלטות הוועד המנהל לגבי השינויים מהמפרט הטכני המוסכם, בניגוד לחובתה בהסכם המכר, ובכך הטעתה אותם ואת המומחה מטעמם וגרמה להכללת נושאים מיותרים בחוות הדעת ובכתב התביעה.