אחריות חברות השכרת רכב בתאונות דרכים

לפניי תביעה כספית לפיצויים בגין ניזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים לרכב מושכר.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הכסוי הבטוחי או הכסוי החוזי של חברת ההשכרה: האם הוראות הסכם השכרת הרכב המגבילות את אחריות חברת ההשכרה תקפות בנסיבותיה של התאונה מושא תיק זה והאם אחריותו של השוכר מוגבלת לדמי ההישתתפות העצמית (או אף למטה מכך) גם בנסיבות תאונה זו. רקע התובעת (להלן: "המשכירה") חברת השכרת רכבים מהעיר בני ברק, הפונה לקהל יעד של נהגים חדשים, השכירה ביום 22.3.16 לנתבעים (נהגים חדשים) רכב מסוג קאיה (להלן: "הרכב") לתקופה של שישה ימים, החל מיום 22.3.16 ועד ליום 27.3.16.

...

אני סבור שמוטב היה לו הנתבעים היו מתמקדים בגדרה של תביעה זו בטענותיהם ולא מרחיבים היריעה בדיון בדרך התנהלות המשכירה מול לקוחותיה.

די בשכתבתי לעיל לעניין זה. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל משקבעתי, כי התובעת אינה זכאית לגבות מהנתבעים סכומים העולים על דמי ההשתתפות העצמית ומששילמו הנתבעים לתובעת את דמי ההשתתפות העצמית כתנאי למתן רשות להגן – דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית אפוא ועמה מתייתר הצורך לדון בהודעת צד ג'.

מוסכם, שמי שגרם לתאונת הדרכים, היינו האחראי לנזק, היה שוכר הרכב.

ב. השאלות שבמחלוקת השאלות שבמחלוקת נחלקות לשני מישורים – המישור הדיוני, שבמרכזו טענות המערערת ביחס לאופן בו נוסח כתב התביעה, ועל-פי טענה זו, אף בהנתן שקיימות נסיבות בהן נכון על-פי הדין והפסיקה להטיל את האחריות על החברה שהשכירה את המכונית, הגם שאין זו חברת ביטוח ואין חולקין שלא מי מעובדיה או מנהליה נהג ברכב, נידרש היה לציין זאת בכתב התביעה, דבר שלא נעשה.

...

בנסיבות אלה, אין מנוס מלבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקשות, בהעדר אחריות מצידן.

ברם, ובפרט לאור כל האמור, גם לאחר שהפכתי במושג זה וחזרתי והפכתי בו, אינני משוכנע שעלה בידי להבינו כל צורכו.

וכי מעבר לקיומו של מבטח הפועל מכח רשיון, נכון להכיר ללא אחיזה בדין גם במעין מבטח?! סוף דבר.

הנתבעת 3 רכב מבוטח התובעת נפגע בתאונת דרכים מיום 28.4.15 ע"י רכב שהושכר ע"י הנתבעת 3 לנתבעת 2 ושבו נהג הנתבע 1.

התובעת ביססה את עילת התביעה על מספר טעמים שמהווים לטענתה בסיס להטלת האחריות על הנתבעת 3, כדלקמן: ראשית, חובת הנתבעת כחברת השכרה לבטח הרכב, המהוה תנאי לקבלת רישיון עפ"י צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמ"ה-1985 (להלן: "צו הפיקוח "), מקימה יריבות ישירה כלפי צדדי ג', בהנתן הוכחת הפרתה של החובה הנ"ל. שנית, הנתבעת משמשת כמעין מבטחת הרכב ולכן אין חשיבות למערך היחסים החוזיים שבינה לבין שוכר הרכב.

...

. טענתה של המבקשת כי אין היא אחראית כלפי צד שלישי שניזוק מרכב המצוי בבעלותה כיוון שהיא אינה חברת ביטוח, מנוגדת לחובה החלה עליה על פי החוק, ודינה להידחות.

לאור האמור, התביעה נדחית.

בפניי תביעה על סך 7,944 ₪ בגין נזק שניגרם לרכב התובעת בתאונת דרכים.

התובעת טוענת שבכדי לצמצם נזקים פנתה ביום למחרת התאונה לחברת הביטוח שלה בעיניין הנזק שניגרם לרכבה עוד הוסיפה כי פנתה לחברת ההשכרה של הרכב הפוגע כפי שהוצגו בפניה פרטיו במעמד התאונה וממשיכה וטוענת התובעת שבמשך חודשים ניסתה לקבל מענה מנתבעת 1 ונתבעת 2 בנוגע לתביעת הנזק אך אלו לא הגיבו לה הלכה למעשה לפניתה.

דיון והחלטה לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת הצדדים ומי מטעמם, אני פוסק כי דין התביעה להיתקבל למעט המרכיב של אובדן ימי עבודה אשר לא הוכח מהטעמים שינומקו להלן: התובעת עומדת בנטל ההוכחה המוטל עליה כתובעת בתביעה אזרחית ובצרופה לכתב תביעתה קבלות המוכיחות שאכן שילמה בעבור תיקון רכבה, הערכת נזק על ידי שמאי, תיק תאונת הדרכים כפי שתועד במשטרת ישראל ופניית חברת הביטוח של התובעת לנתבעת 2.

מעבר לעובדה שהקביעה שם הנה הערת אגב שכן לא נדרשה לצורך תוצאות פסק הדין במישור המהותי, הדיון בפסק דין נסוב ראשית סביב לשון כתב התביעה הכולל בין היתר את הנתבעים, והטענות המהותיות לתביעה, הרי שלא בכך עוסק דיון זה. שנית, סביב אחריותה של בעלת הרכב דהיינו חברת ההשכרה למול הגורם שלו נגרם הנזק כל זאת להוציא את אחריות חברת הביטוח המבטחת את רכבי חברת ההשכרה, אילו במקרה לפנינו ישנו שוני מהותי כיוון שעוד מראשית התביעה חברת הביטוח המבטחת את רכבי חברת ההשכרה הנה נתבעת לכל דבר ועניין (נתבעת 2) ואין מחלוקת בנוגע לחבותה כלפי הלקוחה- נתבעת 1, חברת ההשכרה.

...

טענות נתבעות 1-2 הנתבעות 1-2 טוענות כי דין התביעה להדחות, מטעמים שונים כפי שהובאו בכתב ההגנה.

דיון והחלטה לאחר עיון בכתבי הטענות, שמיעת הצדדים ומי מטעמם, אני פוסק כי דין התביעה להתקבל למעט המרכיב של אובדן ימי עבודה אשר לא הוכח מהטעמים שינומקו להלן: התובעת עומדת בנטל ההוכחה המוטל עליה כתובעת בתביעה אזרחית ובצרופה לכתב תביעתה קבלות המוכיחות שאכן שילמה בעבור תיקון רכבה, הערכת נזק על ידי שמאי, תיק תאונת הדרכים כפי שתועד במשטרת ישראל ופניית חברת הביטוח של התובעת לנתבעת 2.

לפיכך, אני פוסק כי דין התביעה להתקבל במלואה.

בפניי תביעה כספית ע"ס 4,361 ₪ בגין ניזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים מיום 19/02/2012, שהתרחשה בין רכב התובעת- חברת ביטוח המבטחת את הרכב מסוג מיצובישי מ.ר 5019662, לבין רכב הנתבעת מס' 1- חברה להשכרת רכב ומתירת השמוש ברכב מ.ר 5790971, בשעה 17:40, בדרך ללוד.

המחלוקת בין הצדדים מתחלקת לשתי שאלות: האם הייתה תאונה? ומי נושא באחריות לפצות את הניזוק, המזיק עצמו, המעסיק של המזיק או חברת ההשכרה? דיון והכרעה לעניין השאלה הראשונה, האם הייתה תאונה בין שני הרכבים? אני סבור כי הייתה תאונה בין רכב הנתבעים לבין רכב התובעת וזאת בהתבסס על הראיות שהובאו בפניי, כתבי הטענות ועדויות העדים.

...

המחלוקת בין הצדדים מתחלקת לשתי שאלות: האם הייתה תאונה? ומי נושא באחריות לפצות את הניזוק, המזיק עצמו, המעסיק של המזיק או חברת ההשכרה? דיון והכרעה לעניין השאלה הראשונה, האם הייתה תאונה בין שני הרכבים? אני סבור כי הייתה תאונה בין רכב הנתבעים לבין רכב התובעת וזאת בהתבסס על הראיות שהובאו בפניי, כתבי הטענות ועדויות העדים.

לכן, אני קובע שהנתבעת 1 חבה באחריות כלפי נזקו של צד ג' שנגרם על ידי הרכב שבבעלותה.

לכן אני סבור כי מוטלת חובה ואחריות על הנהג ברכב, גם אם נהג ברכב ברשות, לבדוק היטב מהו הכיסוי הביטוחי שנעשה לרכב בטרם ינהג בו. לסיכום: דין התביעה להתקבל במלואה, הנתבעים ביחד ולחוד יישאו באחריות בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 4,361 ₪, שכר עדים כפי שנפסק, אגרת בית משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪.