]המשנָה לנשיא מ' נאור:
המערערת, חברת "ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ" שיפתה את קבוץ דפנה בגדרה של פוליסת ביטוח, בגין אש שאחזה במטעי האבוקדו של הקבוץ בצהרי יום 31.7.2002.
מסקנתו של בית המשפט, שהובאה בתמצית בפתח הדברים, היתה זו:
"הנטל לשכנע באחריותה של הנתבעת לשריפה מוטל על כתפי התובעת, המבקשת להוציא מחברתה. הוראת סעיף 39 לפקודת הנזיקין, המעבירה את הנטל לנתבע להראות מדוע לא התרשל, אינה חלה בעניינינו, ולו מכיוון שלא עלה בידי התובעת להוכיח, כי האש פרצה ממקום המצוי בשליטת הנתבעת. הנטל נותר, איפוא, רובץ לפתחה של התובעת, וזו לא הרימתהו. לא עלה בידיה להוכיח, כי האש פרצה מן השער. לא עלה בידיה להראות, כי האש פרצה כתוצאה מעבודתו של מסגר של הנתבעת, בעת שעמל על החלפת השער הישן בחדש תוך שהפעיל רתכת. מאידך, אף שלא צריכה היתה לעשות כן, היתה זו דוקא הנתבעת שהניחה לפניי ראיות, המלמדות כי האש פרצה שלא מאיזור השער, כי אם ממקום אחר, המצוי בשליטתו של קבוץ שכן (שניר), ככל הנראה כתוצאה מרשלנות של מטיילים ששהו במקום. מכל הטעמים הללו מצאתי לדחות את התביעה."
בית המשפט הסתמך על שני אדנים: האחד הוא עמדת חוקר השריפות איתן סוקולובסקי; השני - עדותו של הרתך, דוד כהן שמו, שהיה אזרח עובד צה"ל. אפתח בעדותו של כהן.
קביעה זו התבססה גם על עדותו של הרתך, שבית המשפט קמא נתן בה אמון, ועל כן אין מקום להתערב בה.
באשר לחלופה השנייה, תחילה התלבטתי האם יש מקום להחזיר את בירורה לבית המשפט קמא – נוכח העובדה שהקביעה בפסק הדין לפיה השריפה יצאה משדות המרעה של קבוץ שניר – היא קביעה המוטלת בספק, ואף באת-כוח המשיבה התקשתה להגן עליה בטיעון בעל-פה. ככל הנראה, בית המשפט קמא אימץ בעיניין זה את עמדת המדינה בסיכומים שהגישה לו, לפיה "מכל העדויות שהובאו בפני ביהמ"ש" עולה כי האש התפשטה משדה בור שהיה מצפון למטעי הנתבעת, שהינו "שטח המרעה של קבוץ שניר" (פסקות 85-83, 96 לסכומי המדינה בבית המשפט קמא).
...
אף-על-פי-כן, בסופו של דבר, כמו חברתי, לאחר שעיינתי בראיות שהציגה המערערת בפני בית המשפט קמא הגעתי לכלל דעה שאף אם קביעה זו מעוררת שאלות הרי שמכל מקום המערערת לא הצליחה להוכיח כי האש פרצה במקרקעין השייכים למשיבה או נתפשים על-ידה.
אשר על כן, אני סבורה כמו חברתי כי המערערת כשלה להוכיח כי מקור השריפה היה בשטחי המדינה.
סוף דבר בתחילתו: נטל ההוכחה היה מוטל על שכמה של המערערת, והיא לא צלחה להרימו.
