בעת ביקוריו של המומחה במקום התאונה, הוא הבחין כי בכיוון הכניסה הצפונית לרחוב דוד אלעזר, לא נמצאים תמרורי חד-סטריות של הרחוב, לכיוון צומת התאונה, וכמו כן בצומת התאונה בכיוון הנסיעה של הנתבעת 1 אין תמרור זכות קדימה.
לעניין אחריות הערייה קבע בית-המשפט כדלקמן:
"אשר להקף האחריות דחה בית-משפט זה כבר בע"א 144/60 את ההבחנה המוכרת באנגליה בין רשלנות שבמעשה לבין רשלנות שבמחדל, לגבי אחריות בנזיקין של רשויות מקומיות, כרשויות דרכים, ובדומה לכך כרשויות תמרור. האחריות משתרעת הן על פעולה גרועה והן על אפס מעשה רשלני ושם אומר השופט ברנזון, בעמוד 214: "אמת נכון הדבר שרשות ציבורית האחראית לאחזקת דרך אינה נושאת באחריות מוחלטת לנעשה עליה, או בה, ואינה ערבה לבטיחות הדרך ולשלמותה. במידה והיא אחראית כלפי המשתמשים בדרך, הרי שאחריותה תלויה בקיומה של רשלנות מצידה או מצד שליחיה ועושי דברה, היינו באי-שימוש בזהירות סבירה ונסיבות המקרה באחזקת הדרך ובתיקונה, אולם חוסר זהירות אינו מתבטא רק באי-נקיטת אמצעים נאותים להרחקת סכנה ידועה או להזהיר מפניה, אלא עצם הידיעה על קיומה של סכנה בזמן ששקידה ראויה הייתה עשויה לגלותה, עלולה גם היא להוות רשלנות... אחריותם של הנהגים נדונה בהרחבה ואין צורך להוסיף, אך אין ליגרוס כי פעולת הרמזורים שבשום נסיבות אינה מתירה אפשרות להשלים חציית צומת משום שהם מכוונים בצורה היוצרת מלכודת היא רק גורם רקע. מטרת רמזורים אינה רק לכוון תנועה שוטפת של כלי רכב הנעים כל אחד בכיוונו, אלא גם לכונן ולהכווין אותם, כדי שלפחות נהגים זהירים ושומרי חוק לא יימצאו במלכודת ללא מוצא. כבר אמרנו כי גם אור ירוק ברמזור אינו פוטר נהג מחובת הזהירות לנעשה בתוך הצומת ואם אין הוא שם לב לכך – לא יינקה. אך חובת הזהירות של נהגים אינה פוטרת את האחראי לתיכנון, להתקנה ולאחזקה של הרמזורים שלא ליצור מצב מזמין תאונות. בנסיבות דנן מקובלת עלי מסקנת הערכאה הראשונה כי ביחסים בין הנהגים לבין הערייה יש להטיל על הערייה 50% לגרם התאונה".
גם בעניינינו רשלנותן של הנהגות כפי שנקבעה לעיל, איננה פוטרת את הערייה מחובתה לדאוג לתמרור תקין, אשר היעדרו גרם לסיכון ותרם להתרחשות התאונה ועל-כן יש להטיל על הערייה 50% מהאחריות לניזקי התאונה.
...
לעניין אחריות העירייה קבע בית-המשפט כדלקמן:
"אשר להיקף האחריות דחה בית-משפט זה כבר בע"א 144/60 את ההבחנה המוכרת באנגליה בין רשלנות שבמעשה לבין רשלנות שבמחדל, לגבי אחריות בנזיקין של רשויות מקומיות, כרשויות דרכים, ובדומה לכך כרשויות תמרור. האחריות משתרעת הן על פעולה גרועה והן על אפס מעשה רשלני ושם אומר השופט ברנזון, בעמוד 214: "אמת נכון הדבר שרשות ציבורית האחראית לאחזקת דרך אינה נושאת באחריות מוחלטת לנעשה עליה, או בה, ואינה ערבה לבטיחות הדרך ולשלמותה. במידה והיא אחראית כלפי המשתמשים בדרך, הרי שאחריותה תלויה בקיומה של רשלנות מצידה או מצד שליחיה ועושי דברה, היינו באי-שימוש בזהירות סבירה ונסיבות המקרה באחזקת הדרך ובתיקונה, אולם חוסר זהירות אינו מתבטא רק באי-נקיטת אמצעים נאותים להרחקת סכנה ידועה או להזהיר מפניה, אלא עצם הידיעה על קיומה של סכנה בזמן ששקידה ראויה הייתה עשויה לגלותה, עלולה גם היא להוות רשלנות... אחריותם של הנהגים נדונה בהרחבה ואין צורך להוסיף, אך אין לגרוס כי פעולת הרמזורים שבשום נסיבות אינה מתירה אפשרות להשלים חציית צומת משום שהם מכוונים בצורה היוצרת מלכודת היא רק גורם רקע. מטרת רמזורים אינה רק לכוון תנועה שוטפת של כלי רכב הנעים כל אחד בכיוונו, אלא גם לכונן ולהכווין אותם, כדי שלפחות נהגים זהירים ושומרי חוק לא יימצאו במלכודת ללא מוצא. כבר אמרנו כי גם אור ירוק ברמזור אינו פוטר נהג מחובת הזהירות לנעשה בתוך הצומת ואם אין הוא שם לב לכך – לא יינקה. אך חובת הזהירות של נהגים אינה פוטרת את האחראי לתכנון, להתקנה ולאחזקה של הרמזורים שלא ליצור מצב מזמין תאונות. בנסיבות דנן מקובלת עלי מסקנת הערכאה הראשונה כי ביחסים בין הנהגים לבין העירייה יש להטיל על העירייה 50% לגרם התאונה".
גם בענייננו רשלנותן של הנהגות כפי שנקבעה לעיל, איננה פוטרת את העירייה מחובתה לדאוג לתמרור תקין, אשר העדרו גרם לסיכון ותרם להתרחשות התאונה ועל-כן יש להטיל על העירייה 50% מהאחריות לנזקי התאונה.
בנסיבות אלו, הרי שיש לדחות את התביעה ומאליה נדחית הודעת צד ג'.
בנסיבות העניין נדחות התביעה והודעת צד ג', אולם לאור האמור לעיל כל צד יישא בהוצאותיו.
