עוד נטען כי החל מהמועד שבו ביצעו המערערים שפוץ בדירתם החלו להופיע בעיות צנרת בכלל זאת - סתימות, רטיבות, נזילות הצפות וכיו"ב וכי - כהמשך ישיר לכך – החלו להופיע גם ניזקי הרטיבות בדירת המשיבה.
במהלך דיון שהתקיים ביום 7/4/20 בהוועדות חזותית נוכח הגבלות הקורונה, חזרה המשיבה על בקשתה לסעד זמני, תוך שציינה כי הנזק בדירתה מחריף מיום ליום, כי על כן הדיירת נאלצה לעזוב את הדירה וכי המערער 2, המתגורר בדירת המערערים, מיתעלם מפניותיה ולא נוקט בכל צעד.
המערער 2 מצידו טען בדיון כי במסגרת פגישה משותפת אשר היתקיימה בינו לבין המשיבה עם בעל מיקצוע מטעמו (מר דיין אשר הוזכר לעיל), חיווה זה האחרון דעתו כי לא ניתן להצביע על מקור מובהק לרטיבות – קרי האם מדובר במקור חצוני או שמקור הרטיבות בנקודת הביוב הפרטני של הנתבע - וזאת, מבלי שתבוצע בדיקה נוספת של הרמת המרצפות בדירת המערערים.
האחד- שהליקוי שנימצא הוא באחריות הנציגות והשני- ששינוי משמעותי שבוצע בצנור הקולחין המשותף בדירת המשיבה עצמה הוא הגורם להאטה בזרימת המים בצנור ולפיכך עליה להשיבו ללא דיחוי למצבו המקורי.
בנסיבות אלו וכן לנוכח העובדה שהמערערים ביצעו שינויים בדירתם שבעקבותיהם החלו בעיות הרטיבות בבית המשותף, סברה המפקחת כי האחריות לחיבור הפנים דירתי לרכוש המשותף מוטלת על המערערים במלואה וכפועל יוצא מכך יש להטיל על המערערים את האחריות לתיקון הכשלים שהתגלו בדירתם וכן לתיקון הנזקים שנגרמו בעטיים לדירת המשיבה.
...
לאור האמור, הנני קובעת כי המערערים אף לא הרימו את הנטל להראות את סיכויי טענותיהם ובהתאמה לכך, כי אף השיקול השני, אותו על בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם יש מקום לבטל פסק דין שניתן בהעדר- לא מתקיים בעניינם.
סוף דבר;
לאור האמור והמפורט לעיל, לא מצאתי כי נפלה שגגה בקביעותיה של המפקחת ויתרה מכך, לא מצאתי כי התקיימו ההתוויות כפי שנקבעו בפסיקה לביטול פסק הדין אשר ניתן על ידי המפקחת בהעדרם של המערערים.
בהתאמה- הערעור נדחה.
