אחריות המעסיק על תקיפת עובד

הודגש עוד, כי המקרה ארע לאחר שבוטלה חסינותו של מעביד בגין תקיפה על ידי עובדו, חסינות שעוגנה בעבר בהוראת סעיף 25 לפקודה התובע הוסיף וטען, כי הנתבעים הפרו את הוראות סעיפים 7, 23, 24, 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין; סעיפים 7-3 לחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה) וכן סעיפים 40 ו- 49 לפקודת המישטרה.

...

לאור כל האמור לעיל, להלן חישוב נזקי התובע: · הפסדי השכר לעבר: מיום 1.3.2021 עד היום: התובע הצליח להוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר חלקיים בלבד ולתקופה שבין ה- 1 במרץ 2021 ועד עצם היום הזה.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בסך של 929,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 11,272 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרת פתיחה, שכר מומחים ועדים).

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

בהחלט ניתן להצדיק הטלת אחריות שילוחית על המעבידה במקרה זה, שכן תקיפת הווטרינר בידי העובד ארעה על רקע רצון העובד לקדם אינטרס המעבידה, שהיה נפגע לאור כוונת הווטרינר לפסול את משלוח הבשר.

...

אשר־על־כן, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע סך של – 15,209 ₪.

התביעה כנגד הנתבעות 3-2 נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעות 3-2 הוצאות משפט בסכום כולל של- 3,000 ₪ (הסכום נקבע על הצד הנמוך בהתחשב בעובדת פציעתו של התובע).

לטענת הנתבעת האחריות לתאונה הראשונה רובצת על הנתבע 2 ועל התובע עצמו, היות שאין לנתבעת-המעסיקה אחריות בגין עוולת תקיפה של מי מעובדיה.

       המטרה המנחה את מעשה העובד: ככל שמטרה פלילית היא שעומדת ברקע מעשה העובד, והתוצאה הפלילית אינה תוצאה אגבית למטרה "כשרה" אליה נתכוון העובד, אין מקום להטיל אחריות שילוחית על המעביד.

...

נוכח כל האמור, לנתבעת אין אחריות ישירה לקרות התאונה הראשונה.

משכך, דין תביעתו כנגד הנתבעות 1 ו-3 להידחות.

להלן נסיבות הארוע, כפי שהן נטענו בכתב התביעה: "בעת הגעתו לקנות מזון למשפחתו, הנתבע 2 ששמש כקופאי תקף את התובע מר קאבבצי בעת שעמד בקופת הנכים, התובע נכה עם תעודה מטעם ביטוח לאומי, הציג את התעודה בפני נתבע 2, ששמש כקופאי בסופר מרקט רמי לוי בטבריה. אך במקום לתת לתובע עדיפות, או יחס מטיב במקום זאת תקף את התובע מר קאבבצי במגש, במצח, והכה בידו בקופסת מוצרים, שהייתה לידו, כמו כן איים עליו, וקללו". הנתבע טען, שנסיבות הארוע הן בהתאם להודאה שמסר בתחנת המישטרה, וזו ההודאה: "אני אומר מה שהיה בעצם ניגש אלי אדם מבוגר לקופה ואמרתי לו שזה קופה מהירה ולנכים, והוא ישר התפרץ עליי בצעקות ואמר מה אתה לא רוצה לקבל אותי ואז הלך לאחראי שלנו ושמו דודו לשאלתך אין לי נייד שלו, ואז בא דוד לברר מה קרה למה אני לא רוצה לקבל אותו ואז הלקוח שוב התפרץ עלי ודיבר לא יפה, ואמרתי לאחראי שלא הראה לי כלום, וביקשתי ממנו להראות לי תעודת נכה תוך כדי החל לקלל אותי ותוך כדי עימות ובלהט הדברים אני התעצבתי ולקחתי קופסה של פטריות שעשויה מקרטון דק וניילון נצמד, ונתתי לו אותה ביד, לשאלתך לא זוכר איזה יד והיד שלו ניחבלה ואז הוא נתן לי אגרוף בעין ימין". במהלך דיון ההוכחות, הציג ב"כ הנתבעת סרט המתעד את הארוע, ללא קול (שמע) וללא תוכן מילולי.

סעיף 13 לפקודת הנזיקין קובע, כי תוטל אחריות על מעביד, בין היתר, במקרים הבאים: אם הרשה או אישרר את המעשה, או, אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו.

...

לסיכום חלק זה של הדיון, אני קובעת כי הנתבע חב כלפי התובע בעוולת התקיפה ואין כל חבות מצד הנתבעת כלפי התובע.

אלו הדברים אשר הובאו בסיכום חוות הדעת: "מר קאבבצי יוסף, בן 73, נשוי בשנית +4, אינו עובד, מתגורר בפוריה עילית. ידוע מעברו על בעיות בריאותיות מרובות, עבר אירוע מוחי ב- 1988, עם פגיעה קוגניטיבית והמיפרזיס, השיתוק חלף אך נותר עם פגיעה קוגניטיבית. בנוסף, סובל לאורך שנים מסכרת סוג 2, יל"ד, כיב פפטי, הגדלת ערמונית, עישון כבד, אי ספיקת כליות כרונית, כאבי גב, בלט דיסק, כאבי כף רגל, דפיקות לב ואי ספיקה מיטרלית. בעקבות האירוע המוחי ולאורך שנים קיימת ירידה תפקודית, קוגניטיבית ורגשית... לסיכום... מר קאבבצי לוקה בשילוב של דמנסיה מתמשכת והפרעת אישיות אורגנית שקדמו לאירוע, ואינם נובעים ממנו. בנוסף, סובל מתסמונת פוסט טראומטית שנגרמה בעקבות האירוע, אותו חווה כתקיפה ואיום לחייו, והינה מועצמת על רקע קשייו הקודמים". על פי כתב התביעה, התובע עתר לפיצויים בגין נזק מיוחד ונזק כללי.

עדות זו נטענה ללא כל ראיה תומכת ואיני מקבלת עדות זו וקובעת כי לתובע לא נגרמו הפסדי שכר לא לעבר ולא לעתיד.

להלן נסיבות הארוע, כפי שהן נטענו בכתב התביעה: "בעת הגעתו לקנות מזון למשפחתו, הנתבע 2 ששמש כקופאי תקף את התובע מר קאבבצי בעת שעמד בקופת הנכים, התובע נכה עם תעודה מטעם ביטוח לאומי, הציג את התעודה בפני נתבע 2, ששמש כקופאי בסופר מרקט רמי לוי בטבריה. אך במקום לתת לתובע עדיפות, או יחס מטיב במקום זאת תקף את התובע מר קאבבצי במגש, במצח, והכה בידו בקופסת מוצרים, שהייתה לידו, כמו כן איים עליו, וקללו". הנתבע טען, שנסיבות הארוע הן בהתאם להודאה שמסר בתחנת המישטרה, וזו ההודאה: "אני אומר מה שהיה בעצם ניגש אלי אדם מבוגר לקופה ואמרתי לו שזה קופה מהירה ולנכים, והוא ישר התפרץ עליי בצעקות ואמר מה אתה לא רוצה לקבל אותי ואז הלך לאחראי שלנו ושמו דודו לשאלתך אין לי נייד שלו, ואז בא דוד לברר מה קרה למה אני לא רוצה לקבל אותו ואז הלקוח שוב התפרץ עלי ודיבר לא יפה, ואמרתי לאחראי שלא הראה לי כלום, וביקשתי ממנו להראות לי תעודת נכה תוך כדי החל לקלל אותי ותוך כדי עימות ובלהט הדברים אני התעצבתי ולקחתי קופסה של פטריות שעשויה מקרטון דק וניילון נצמד, ונתתי לו אותה ביד, לשאלתך לא זוכר איזה יד והיד שלו ניחבלה ואז הוא נתן לי אגרוף בעין ימין". במהלך דיון ההוכחות, הציג ב"כ הנתבעת סרט המתעד את הארוע, ללא קול (שמע) וללא תוכן מילולי.

סעיף 13 לפקודת הנזיקין קובע, כי תוטל אחריות על מעביד, בין היתר, במקרים הבאים: אם הרשה או אישרר את המעשה, או, אם העובד עשה את המעשה תוך כדי עבודתו.

...

לסיכום חלק זה של הדיון, אני קובעת כי הנתבע חב כלפי התובע בעוולת התקיפה ואין כל חבות מצד הנתבעת כלפי התובע.

אלו הדברים אשר הובאו בסיכום חוות הדעת: "מר קאבבצי יוסף, בן 73, נשוי בשנית +4, אינו עובד, מתגורר בפוריה עילית. ידוע מעברו על בעיות בריאותיות מרובות, עבר אירוע מוחי ב- 1988, עם פגיעה קוגניטיבית והמיפרזיס, השיתוק חלף אך נותר עם פגיעה קוגניטיבית. בנוסף, סובל לאורך שנים מסכרת סוג 2, יל"ד, כיב פפטי, הגדלת ערמונית, עישון כבד, אי ספיקת כליות כרונית, כאבי גב, בלט דיסק, כאבי כף רגל, דפיקות לב ואי ספיקה מיטרלית. בעקבות האירוע המוחי ולאורך שנים קיימת ירידה תפקודית, קוגניטיבית ורגשית... לסיכום... מר קאבבצי לוקה בשילוב של דמנסיה מתמשכת והפרעת אישיות אורגנית שקדמו לאירוע, ואינם נובעים ממנו. בנוסף, סובל מתסמונת פוסט טראומטית שנגרמה בעקבות האירוע, אותו חווה כתקיפה ואיום לחייו, והינה מועצמת על רקע קשייו הקודמים". על פי כתב התביעה, התובע עתר לפיצויים בגין נזק מיוחד ונזק כללי.

עדות זו נטענה ללא כל ראיה תומכת ואיני מקבלת עדות זו וקובעת כי לתובע לא נגרמו הפסדי שכר לא לעבר ולא לעתיד.